החייל שלי

פרק 72

משוכתב**

"חכה לא' דניאל" הוא ענה.
"אמיר, אין לנו זמן לבזבז" עומר אמר.
"כנסו למסוק ותאכלו משהו, אני אעדכן אותכם ברגע שתהיה לנו תשובה".
נאנחתי ביאוש ומשכתי בכתפי "קיבלתי"
***********************************
"אני אצא לסריקות" ליאב אמר ומשך איתו את תומר, מחליף איתו כמה מילים לפני שהתפצלו והחלו בסריקות האיזור.
"אני לא רגוע" עומר אמר כשהגיע לידי בזמן ששנינו התיישבנו על המדרגות של המסוק.
"למה?" שאלתי וכיווצתי גבותיי.
"הבנות" הוא אמר ואני צחקתי, מחזיק את בטני ומקווה לא לפלוט מה שכרגע בלעתי.
"אחי" מלמלתי "אני לא רגוע כשהן איתנו בבית".
הוא גיחך "אתה חולה נפש, זה לא דוגמא"
חייכתי ואמרתי "אני חייב לראות אותה אחי"
"התמונות הרגו אותך" הוא אמר ולקח עוד ביס מהאוכל בידו.
"אותך לא?"
"ללא ספק"
"כל הזמן הזה החסרון שלה הורגש, אבל היום פתאום כאב לי הגוף" אמרתי "לא חשבתי שזה יקח כל כך הרבה זמן"
"אף אחד לא"
נאנחתי והוא מלמל "יש את החתונה אחי, אתה תראה אותה"
"אתה מודע לזה שזה עוד כמה ימים נכון?"
"הבטחת" הוא ענה והתרומם "בוא נקווה שלא הבטחת סתם"
-
"דניאל, עומר" אמיר עלה בקשר ואני עניתי "שומע"
"יש לכם א' ליציאה" הוא אמר ואני חייכתי לעומר חיוך מהול בפחד "אבל מחר בבוקר, תמצאו מקום טוב ובטוח למנוחה ותצאו בבוקר"
"אבל-" "בלי וויכוחים"
"אמיר זה סיכון" אמרתי "אני לא מוכן"
"אתה יודע שזה נחשב סירוב פקודה דניאל?" איציק שאל ואני נאנחתי "אתם ראיתם בעצמכם, הם לא נשארים במקום אחד יותר מכמה ימים, אנחנו לא יודעים כמה זמן הם כבר פה"
"דניאל צודק אמיר" עומר אמר והביט בי "לחכות יום שלם זה סיכון.. גם בתזוזה שלהם וגם בתוספת כוחות".
הקשר השתתק לכמה דקות לפני שאמיר עלה באנחה ואמר "אוקיי, תצאו לפנות בוקר אבל לא מוקדם מזה! אני רוצה שתנוחו ותאזרו כוחות, תצאו כשבטוח שהם במיעוט".
"תודה" עומר ענה וליאב המשיך "אנחנו בדרך חזרה"
"תעדכנו אותי" אמיר אמר וירד מהקשר.
ליאב ותומר הגיעו לאחר דקות ספורות לידנו והתחילו לאכול בזמן שאני ועומר גוללנו בפניהם את מה שחשבנו לעשות.
"אין בעיה" ליאב אמר לאחר הסיום ועלה יחד עם תומר אל המסוק שלהם, ואני ועומר לשלנו.
"דניאל, לא מוצא חן עייני שאתם לבד" איציק עלה בקשר ועומר גלגל עיניים ואמר "אנחנו רק מחפשים מקום לישון, לא אוצר"
גיכחתי וסובבתי את המסוק שיפנה אחורה, מקשיב באוזן להמלצה של ג'ון וטובי למקום בטוח בו הם חנו לילה קודם לכן.
"קיבלתי, תודה" עומר אמר וכיוון את המסוק ליעד.
טסנו כמה דקות בשקט, מעדיפים לכוון את המסוק עצמאית ולא אוטומטי כדי שלא נפספס שום דבר בדרך.
"מעדכן המראה אמיר" טובי אמר "אנחנו זזים מפה לכמה שעות הקרובות"
"קיבלתי" אמיר ענה "תעדכן בנחיתה".

"מעדכן נחיתה אמיר" עומר אמר לאחר שטובי סיים לתת דיוח, ומסר לאמיר מיקום מדויק של אזור למנחת מסוקים שלנו שהיה ממוקדם קצת רחוק מהנקודה המיועדת.
"קיבלתי" הוא ענה ואנחנו הנחתנו בעדינות את החיה.
"שמח שאתם פה" טובי אמר ולחץ את ידי ואת ידו של עומר שכבר היינו בחוץ.
"ליאב?" ג'ון שאל בקשר ובן החובש ענה "חמש קטנות".
ג'ון הנהן ועדכן אותנו בכל ההתפתחויות האחרונות בשטח ובממצאים שהוא וטובי אספו.
"ברור אחי, אין בעיה" עומר אמר בתגובה לג'ון שביקש משתינו להשמע להם שם.
דבר שבכל מקרה התכוונו לעשות מאחר והם מכירים את השטח, ולא אנחנו.
"מה התוכנית?" ליאב שאל לפתע כשהגיע לידנו יחד עם תומר לאחר שנחתו.
"כרגע אין" ג'ון אמר והביט בי ובעומר לסירוגין "צריך לחשוב על משהו".
"פשוט" אמרתי "אתם מכירים את השטח הכי טוב, אתם תרדו ראשונים ותעשו סקירה כללית.. אנחנו נבוא אחריכם"
"מקובל" טובי ענה, ואני ניסיתי להבין מתי הוא הצטרף לשיחה.
"תעדכנו אותנו איפה אפשר לנחות, ואחרי שננחת נעשה חלוקת כוחות, העדיפות הראשונה היא להציל את ניר ולצאת משם כמה שיותר מהר" המשכתי והוא הנהן.
"מה שאומר שמסוק פינוי עם בן בתוכו יצטרך להיות כמה שיותר קרוב לנקודה לפי הוראה שלנו" עומר אמר וליאב ובן הנהנו.
"קיבלתי, נהיה באוויר ובגגע שתהיו קרובים לחילוץ נתקרב לקחת אותו" ליאב אצמר ועומר הנהן.
"טוב" ג'ון אמר ואז חזר להביט בנו "דניאל ועומר, אנחנו נהיה אחראיים על פינוי השטח ופינוי נתיב לניר" הוא אמר "ואז אתם נכנסים ומוציאים אותו בזמן שאנחנו מחפים עליכם"
"אחרי שמעלים את ניר למסוק וליאב ממריא" עומר אמר "אנחנו נשארים במקרה שצריך לנקות את השטח, ואחר כך, 5 קטנות לסריקת חריגים אחרונה ואנחנו עפים".
"תכנית מעולה בנים" אמיר אמר מהקשר ואני תהיתי מתי לעזאזל מישהו הפעיל ועלה מולו.
"אבל פספסתם פרט חשוב אחד" הוא אמר ואני כיווצתי גבותיי ושאלתי "מהו?"
"ניר"
"אני לא מבין"
"ביססתם תכנית שלמה, בהנחה שניר שם" הוא אמר והדגיש את המילים האחרונות "מה יקרה אם הוא לא שם".
"הוא שם" אמרתי "אני מרגיש".
"הרגשה זה יפה בן, אבל זה לא הכל" הוא ענה.
"ניקח את הלילה לתצפית" ג'ון אמר "אני וטובי נתקדם הלאה ונקים מחנה במרחק קצר משם, נישן ונשמור במשמרות עד שנאשר סופית שהוא שם".
"אנחנו נעזור" עומר אמר וטובי נד בראשו לשלילה "אין טעם, אתם הכוח המוביל ואתם צריכים לאגור כוחות, ג'ון ואני כבר רגילים לשטח ונעשה את זה יעיל יותר בשתיים"
"בסדר" עומר אמר ואני הנהנתי.
"אוקיי" אמיר נאנח "אבל קחו לכם את השעות האלה לנוח! אתם תצטרכו את זה ואני לא מוכן שתצאו מעכשיו".
עומר פתח את פיו אך אמיר כאילו ידע מה יקרה ואמר "בלי וויכוח" לפני שירד מהקשר לגמרי והשאיר את האוויר דומם.
"תהיו בקשר רצוף כל הלילה, אחד מאיתנו ישאר ער גם כאן ונרצה לוודא שאתם בסדר" ליאב אמא וטובי הנהן.
"ניקח כמה שעות לנוח, אני באמת הרוס" עומר אמר.
"נצא ב3" אמרתי והבטתי בשעון, 9 שעות הן ללא ספק מספיק זמן לתכנן את התכנית לפרטי פרים, ולישון קצר.
"מקובל" טובי אמר "ניקח שעהלהתאפס על עצמנו פה, נארגן את המקום ללילה ואז נשב לתכנן".
-נקודת מבט של בר-
"בר?" קולו של גיא נשמע לפתע והקפיץ אותי ממקומי על הספה.
"הבהלת אותי" אמרתי והרמתי מעט את הסמיכה שתכסה את כתפיי.
"למה את ערה בשעה כזאת? ולבד פה?" הוא שאל ואני העפתי מבט לשעון שהראה על השעה 3 וחצי בבוקר, יופי, כבר 3 שעות שאני אחרי יומיים וחצי של מסיבת רווקות שאני רק אמורה לישון, אבל לא, אני לא.
"אני לא יודעת" אמרתי ונאנחתי כשהוא יצא מהמטבח עם כוס קטנה של קפה.
"אני לא מצליחה להרדם"
הוא התיישב לידי ואני באופן אוטומטי שמטתי את ראשי על כתפו "למה אתה ער?" שאלתי כשהוא הניח נשיקה על ראשי.
"יש לי ולטום שיחת סקייפ עם משקיעים מסין, טום לחוץ על השיחה הזאת כבר חודש" הוא אמר, מזכיר את החבר שלו ששותף לחברה.
"אבל.. 3 בבוקר"
"אצלהם זה צהריים" הוא אמר וחייך ואני המהמתי בהבנה.
"ואז אני חייב לעבוד קצת" הוא אמר "לא עבדתי כמו שצריך כל השבועיים האחרונים".
"אתה מתחתן גיא" אמרתי "מותר לך לקחת חופש"
"כן.." הוא אמר מהורהר ואני הרמתי את ראשי והבטתי בו במבט משועשע "מה יש?"
"אה? לא כלום" הוא אמר "אני לא מעכל את זה שאני מתחתן"
"תעכל נשמה שלי" אמרתי לו והוא חייך.
"אתה מתרגש?"
"מפחד" הוא אמר.
"למה?"
"זה משהו חדש, אני לא רגיל למצב שכזה ואני מפחד ש.. שאני לא אהיה מספיק טוב" הוא אמר ובעיניו זיהיתי את הכוונה האמיתי מאחורי המילים שלו.
"אתה מפחד להיות כמוהו.." קבעתי, מזכירה בלי מילים את אבא שלו.
הוא שתק כמה שניות לפני שאמר "אני לא אבגוד בספיר לעולם.. אני אוהב אותה יותר מדי בשביל זה".
"אני יודעת".
"אבל כן" הוא אמר "אני מפחד להיות כמוהו"
"אין לך מה לדאוג, אתה לא"
"לפחות את בטוחה בי" הוא אמר ואני חייכתי "אתה תהיה אבא נהדר גיא, כולם יודעים את זה.. אתה לא דומה לו בשום דבר, לא אתה ולא דניאל".
"דניאל לא מזכיר אותו בכלל, גם לא בחיצוניות" הוא אמר "דניאל מאומץ".
צחקתי בקול כשהוא הזכיר בדיחה שהיינו צוחקים עליה רבות שהיינו קטנים.
הייתי שרוה על גיא כשהייתי קטנה, ושנאתי את דניאל על זה שיצא בן ולא בת כי לא היה לי עם מי לשחק כל הזמן.
אז גיא המציא בדיחה שדניאל מאומץ כדי לעשות לי טוב, דבר שלצערו של דניאל עבד יופי, כי דניאל היה נראה כאילו לא קשור לאף אחד.
עד שבגיל מסוים הוא החל לפתח את הסנטר שהיה לאמא שלו, ואת עצמות הלחיים של גיא, וגם צבע השיער.
אבל עדיין היה נראה כאילו לקוח ממגזין, ולא מתוך המשפחה שלהם.
חייכתי חיוך קטן כשהגעגוע שוב צף ועלה, רציתי אותו כל כך והחיסרון שלו בין ידי היה מורגש בטירוף.
"רוצה לספר לי מה מטריד אותך?" הוא אמר לאחר כמה דקות של שקט שרק הטלוויזיה מעניינת אותנו.
"מה?"
"מה מטריד אותך?" הוא שאל ואני משכתי בכתפיי ואמרתי "כלום".
"את שוכחת לפעמים שאני מכיר אותך מאז שנולדת".
"באמת כלום" אמרתי ושיחקתי עם אצבעותיי.
"אני אחכה" הוא אמר ואני חייכתי חיוך קטן ונאנחתי "זה פשוט ש.. אל תכעס עלי אבל.. יש לי תחושה לא טובה".
"למה שאכעס עלייך?"
"כי הבטחתי לך שלא אדאג"
"את דואגת?"
"יש לי הרגשה שמשהו קורה, ואני קצת.. מפחדת".
"בגלל זה לא הצלחת להרדם?" הוא שאל ואני הנהנתי.
"אני לא יודע איך אפשר לשכנע אותך, אבל אי אפשר לבדוק מה קורה איתו ואי אפשר לדעת איפה הוא או מה הוא עושה" הוא אמר "מה שנשאר לך זה רק להאמין שהוא ועומר מספיק טובים כדי לעשות את העבודה שלהם ולחזור הביתה".
"אני.. אני כן מאמינה בהם, אבל אתה יודע איך הם".
"יודע" הוא אמר "תסמכי עליהם שהם יחזרו הביתה"
"אוקיי"
"דיברת איתו לאחרונה?"
הנהנתי ואמרתי "היום"
"באמת?" הוא שאל ועיקם פרצוף.
צחקתי והראיתי לו את התמונות ששלחנו להם מוקדם יותר, והוא גיחך ואמר "ברור, אם הוא היה מת הוא היה קם בגלל זה"
צחקתי והוא שאל "מה הוא אמר?"
"ביקש שאני אוריד את הבגד ים או אחליף" אמרתי וגלגלתי עיניים "ושהוא אוהב אותי"
"וזהו?" הוא שאל ואני הנהנתי.
"אופייני לדניאל"
"גם עומר היה שם" אמרתי "הוא דיבר עם שחר"
"הייתה להם הפסקה?".
"הוא אמר שיש להם כמה שעות הפוגה" אמרתי "לא אמר מה יהיה אחר כך"
"תפסיקי לחשוב על זה יותר מדי ולהתעסק רק בזה כל היום, את תראי שאת תהי קלילה יותר וככה תדאגי פחות" הוא אמר.
"מאיפה כל הביטחון הזה?" שאלתי בצחקוק.
"עברתי את זה" הוא אמר בחיוך "בסוף כשאת תראי אותו בבית את תצחקי על עצמך שדאגת כל כך הרבה ולחינם"
"אני מקווה" אמרתי "תודה גאיה".
"לכי לישון ילדה" הוא אמר "יש לכן מחר יום ארוך".
הנהנתי ונישקתי את הלחי שלו לפני שעליתי בחזרה למעלה, אך הפעם נכנסתי לחדר שלי ולא של דניאל כמו שעשיתי בכל הזמן הזה.
ולא כי לא רציתי לישון שם.
אלה כי רציתי להוכיח לעצמי שזה שאשן במיטה שלו לא יועיל למצב הדאגה שלי, ושגיא צודק, אני חייבת לתת לעצמי להירגע לעת עתה.
-נקודת מבט של עומר-
"עומר, דניאל, שומעים?" טובי עלה בקול שקט באוזניה שבאוזני.
דניאל דרך את הנשק וענה "שומעים"
"אמיר שומע?"
"המשך" אמיר ענה לו וטובי ענה "מעדכן זיהוי מטרה, ניר פה"
"על סמך מה אתה קובע?" אמיר שאל וטובי ענה "ראינו את הפנים שלו, הם הוציאו אותו לכמה דקות החוצה כדי להשתין ולנשום אוויר כנראה, החטיפו לו כמה מכות והחזירו אותו פנימה".
"לעזאזל" דניאל מלמל לידי והביט בי "קפוא.. הוא לא יחלים מזה".
"שיטת עינוי מצוינת" אמרתי לו ועליתי בקשר "הוא לבש משהו?".
"גופיה" טובי אמר לאחר שניה של שקט.
הבטתי בשעון והלב שלי האיץ פעימותיו למראה השעה 3 וחצי בבוקר "אמיר הגיע הזמן".
"טובי, ג'ון, תנו לי הערכת מצב כללית" אמיר אמר ואני הבטתי בדניאל במתח.
"מאשר סופית שניר בפנים, ככל הנראה פצוע.. לא יודע להגיד עד כמה" טובי עלה בקשר בשקט וכולנו הקשבנו לו מרוכזים "ראינו שני זקיפים שנכנסים איתו לתוך המחסן, לדעתי יש בפנים עוד אחד, בחוץ מוצבים חמישה שמפוזרים, ועוד שלושה ישנים".
"המבנה הוא מבנה נטוש, גדול מספיק כדי להכיל לפחות 3 חדרים בתוכו" ג'ון אמר "הם עושים חילופי משמרות כל שלוש שעות.. תמיד יש איתו שניים, ושלושה ישנים בחוץ".
"ראיתם סיורים מסביב?" ליאב שאל בקשר ואני הפניתי אליו מבט.
הבטתי בו ובתומר עומדים מולנו, ערוכים עם הציוד עליהם וחגורת הנשק על מתניהם בעוד פתח המסוק עומד מאחורי גבם, ממתין להמראה.
העפתי מבו לעבר דניאל שהביט באדמה מרוכז בתשובה של טובי, וניסיתי לסוכך על פניי מהרוחות.
הבטתי אחורה לוודא שהמסוק פתוח ומוכן לתזוזה בתוך שניות, וכל הפרטים הללו גרמו לי לא להקשיב לתשובתי של טובי.
"קיבלתי, יש לכם א' ליציאה בנים, ליאב ותומר אתם עולים לאוויר עם כריסטופר" אמיר אמר ואני הרמתי מבט לליאב שהנהן ואמר "קיבלתי" לפני שפנה אחורה עם תומר ונכנס למסוק.
"דניאל, עומר, אתם חוברים לטובי וג'ון, יש לכם א' מלא על תכנית הפעולה שהצעתם קודם לכן, מבקש עדכון אחת לחצי שעה ובכל פעם שיש משהו חריג" הוא אמר ואני הישרתי מבט לדניאל, רגע האמת הגיע.
"בהצלחה בנים, תחזירו אותו הביתה"

-------------------------

באמת בכל ליבי מקווה שאהבתן, ואל תהרגו אותי שלוקח לי הרבה זמן, אני מנסהה❤