החייל שלי

פרק 52

משוכתב**

"את.. אתה נשאר?" היא שאלה והרימה את מבטה אלי
ליטפתי בעדינות את ראשה, מתאפק לא לשלוח יד ולקרב את הפנים שלה ולהצמיד בחזקה את השפתיים שלנו "אני נשאר"
היא חייכה חיוך קטן והחזירה את ראשה אל החזה שלי בחזרה "תודה"
*************************************
שלושה ימים עברו מאז התאונה, בר נזכרה בהמון דברים והשלימה כמעט את כל החיים החסרים שלה.
אך בדבר הכי חשוב, במה שיש ביני לבינה היא לא נזכרה אפילו במעט.
הרגשתי מתוסכל יותר ויותר עם כל יום שעובר, לישון איתה אך לא לגעת בה מעבר לנורמל, לנשום את הריח שלה כל היום אבל לא להצמיד את השפתיים שלי לצוואר שלה.
הרגשתי מתוסכל.
"אתה רוצה קפה?" בר שאלה אותי וקטעה את מחשבותיי כשהיינו כבר בדרך אל המעליות.
"כן" מלמלתי והיא ניגשה אל הדוכן של הקפה, וחזרה אחרי כמה דקות עם שתי קפה בידיה.
צעדנו בשקט למכונית, כשהיא צועדת כמה מטרים לפניי והתיק שלה על כתפי.
אתמול הרופא ביצע בדיקות אחרונות, ומאחר והזיכרון שלה כמעט וחזר לעצמו לגמרי, ואין שום סכנה שנשקפת לה, הוא שחרר אותנו ואמר שהכל בסדר גמור.
היא יותר משמחה לחזור הביתה, ואני שמחתי פי כמה ממנה לעוף מהמקום הזה.
פתחתי את הדלת שלה וחיכיתי שהיא תכנס על מנת שאוכל להכנס גם אני ולנסוע.
אך שניה לפני שהיא התיישבה באופן סופי על המישב היא נעמדה שוב והשעינה את גבה על הרכב, מביטה בי "אני... אני חייבת ל.. לנסות משהו" היא מלמלה.
"מה?" שאלתי בשקט כשאני מכווץ את גבותיי בנסיון להבין לאן הראש שלה חותר.
היא הביטה בעייני כמה שניות לפני שהתקרבה לאט, נצמדת אלי עוד וגורמת לקצב הנשימות שלי להיקטע.
היא הניחה יד רועדת על החזה שלי לפני שהעבירה מבט אל השפתיים שלי ובחזרה לעיניים, כשהיא ממשיכה להתקרב עד שכבר הרגשתי את הבל פיה עלי, מה שללא ספק גרם לשפיות שלי להיאבד לאט.
הרגשתי לפתע איך כל החשמל וכל ההתרגשות שמתרחשת בגוף שלי באופן תמידי איתה חוזרת אלי, חיכיתי כמו ילד קטן רק שהשפתיים שלה ינחתו על שלי.
לא עניין איתי כלום, לא חשבתי ולא ידעתי כלום באותם רגעים מלבד היד שלה על החזה שלי והשפתיים שלה שהיו מילימטר משלי.
"ל.. לא.. לא משנה" היא אמרה לפתע והתרחקה, קוטעת את כל מה שהגוף שלי הרגיש ואת כל מה שרציתי שיקרה.
חשקתי בחזקה את שיניי ואחזתי במתניים שלה, גורם לכוס הקפה שבידה ליפול על הרצפה שניה לפניי שהצמדתי בחזקה את השפתיים שלי לשלה.
למרות שהיה המגע הכי קל, הרגשתי שהחיים שלי חוזרים אלי במכה.
העמקתי מעט את הנשיקה בעוד הידיים שלי מצמידות אותה אלי חזק, הרגשתי שאני חייב אותה, חייב את החום גוף והמגע שלה בשביל להחזיר לעצמי את השפיות.
היא הניחה יד מהוססת על החזה שלי ואת השניה הניחה על הצוואר, ואני חייכתי כשהרגשתי איך היא רועדת במעט כאילו זאת הנשיקה הראשונה שלנו.
הזזתי את שפתיי מהשפתיים שלה ועברתי לנשק את הלחי שלה נשיקות רכות כשהרגשתי שלשתינו אין אויר.
היא התנשמה בכבדות ואני הצמדתי את שפתיי אל המצח שלה, מרגיש איך היא מנסה להיצמד אלי יותר ויותר.
"זה מה שרצית לבדוק?" שאלתי והבטתי בעיניה.
היא הסמיקה עוד יותר ממה שהייתה אדומה והנהנה לפני שהשפילה מבט "היה מוזר לי משהו"
"מה?" שאלתי.
"ל.. לא משנה" היא אמרה וזזה ממני "אנחנו רק החברים הכי טובים, ואני לא רוצה להרוס את זה"
היא נכנסה למכונית בעוד אני מנסה לעכל את כל ה5 דקות האחרונות שהלכו פה, ולהבין מדוע העקיצה בסוף.
נכנסתי גם אני ומבלי להסתכל עליה התחלתי מיד בנסיעה, מחייך חיוך מזויף אחרי כמה שניות שהיא פתחה בשיחת חולין.