החייל שלי

פרק 20

משוכתב**

נישקתי את בר שוב על שפתיה ועל מצחה ויצאתי מהחדר לעוד שלושה שבועות מתישים בבסיס

**************

כשהגעתי לתחנה גיליתי שפספסתי את האוטובוס, אז התיישבתי שם ונאנחתי, כנראה שאני אאחר היום.

פתחתי את הטלפון וסימסתי לבר שאני מצטער שלא נפרדתי ממנה כמו שצריך, ושאני מבטיח להתקשר בכל הזדמנות שתהיה לי, והחלקתי אותו בחזרה לכיס לאחר שבדקתי מתי האוטובוס הבא מגיע. 

-נקודת מבט של בר-

צלצול של הודעה העיר אותי בבוקר

פקחתי את העיניים וראיתי שהמיטה ריקה, והסקתי מכל שדניאל כבר הלך לצבא 

נאנחתי ומשכתי יד לקחת את הפלאפון, נחרדת לגלות שהשעה הרבה יותר מוקדמת ממה שאני רגילה 

ההודעה שנכנסה הייתה מדניאל ׳קטנה שלי! אני אוהב אותך! אני מצטער שלא הערתי אותך.. לא רציתי להפריע לך לישון.. אני מבטיח להתקשר מתי שאפשר ולבוא בהזדמנות הראשונה שתהיה לי..׳

נאנחתי והתקשרתי אליו, והוא ענה אחרי שתי צלצולים בערך ״מה את עושה ערה?״ 

״אתה הערת אותי עם ההודעה שלך״ אמרתי

״מצטער״ 

״איפה אתה?״ שאלתי 

״פספסתי פה את האוטובוס.. אני יאחר בענק״ הוא אמר

״אתה עדיין פה?״ שאלתי והזדקפתי במיטה, נועלת נעליים ושמה את המכנס הארוך הראשון שראיתי בזמן שהוא דיבר עם עצמו.

אספתי את השיער לגולגול מרושל ורצתי למטה, יוצאת מהדלת ורצה לכיוון התחנה כשאני מנתקת את השיחה. 

נאנחתי בהקלה שראיתי את התיק שלו ברצפה ואותו יושב ומביט בטלפון, וכשראה אותי הוא קם והתקדם אלי, אוסף אותי אליו בחיבוק חזק מחביא את פניו בשקע שבין כתפי לצווארי. 

״משוגעת״ הוא מלמל ואני צחקקתי והידקתי את החיבוק סביב צווארו ״אמרתי לך לא לצאת ככה מהבית״ 

גלגלתי עיניים כשהתנתקתי ממנו והצמדתי את השפתיים שלנו, מנסה שיהיה לי כמה שיותר ממנו לפני שהוא הולך למי יודע כמה זמן 

״תשתוק כבר״ מלמלתי בקול חנוק כשהתנתקתי ממנו והצמדתי את המצח שלי לשפתיו 

״זה יעבור מהר״ הוא אמר 

״כמו כל הזמן״ מלמלתי ״זה לא זז״ 

״אני מבטיח לצאת בהזדמנות הראשונה שתהיה לי״ הוא אמר ונישק את המצח שלי שוב 

״אולי אל תלך״ מלמלתי וחיבקתי אותו שוב 

״אני חייב..״ הוא אמר ״אני לא רוצה.. אני רוצה להשאר איתך שוב במיוחד אחרי אתמול.. אבל אני חייב״