עונה 2 פרק 97

5.9K 239 16
                                    

״אני לא מאמין..! אני.. אני מצטער בר.. אני מצטער.. הלוואי ויכולתי לעשות משהו כדי למנוע את כל זה, למנוע רק משהו קטן מזה!! הלוואי ולא הייתי מתאהב באנה מההתחלה.. אני מצטער.. אני מצטער יפה שלי.. אני מבטיח שיותר לעולם אני לא יעזוב אותך.. ולא אכפת לי לאן אני צריך ללכת.. אני מצטער.. אני מצטער.. אני אוהב אותך.. אני מצטער״ הוא אמר וחיבק אותי חזק.. לא מפסיק למלמל שהוא מצטער, ומנגב את הדמעות שלו..
*********************
התעוררתי בבוקר, וראיתי שאני עטופה בזרועותיו של דניאל, כשראשי על חזהו וידי על בטנו.
באתי לקום מהמיטה אך נזכרתי שהרגל שלי שבורה ואני לא יכולה לקום לבד, נאנחתי וחזרתי לשכב.
לפתע תקף אותי כאב חד בצלעות, החזקתי את המקום ונשכתי את שפתיי, עוצמת את עיני בחזקה ומנסה לא לצרוח על מנת לא להעיר את דניאל.
התחלתי להתנשם בחדות, מנסה להרגע מעט, זכרתי את ההוראות של הרופא שאסור לי לנשום חזק מדי על מנת לא להכאיב לעצמי, אל זה היה בלתי נמנע.
לפתע דניאל פתח את עיניו, וכשראה אותי ככה הוא התיישב במהירות, עוזר לי להתיישב, והרים את ראשי מעט כדי שהסתכל בעיניו ״תנשמי לאט! לאט! בר!״ הוא אמר ואני עשיתי כדבריו ״תתרכזי בנשימות שלי״ הוא אמר והחל לנשום לאט וברור כדי שאצליח לעקוב אחריו, וכך עשיתי.
לאט לאט הכאב פחת, והנשימות שלי חזרו למצב הרגיל שלהם.
דניאל פלט אנחת רווחה וחיבק אותי בעדינות ״תודה״ אמרתי לו בקול חלש
״בפעם הבאה תעירי אותי אם כואב לך משהו!״ הוא אמר ונישק את ראשי ״יכולת לעשות לי התקף לב״ הוא מלמל
״אתה יכול לעזות לי לקום?״ שאלתי בביישנות לאחר כמה דקות של שקט.
הוא התרומם מהמיטה והלך למקלחת, וחזר לאחר כמה דקות, עוזר לי לקום ומרים אותי למקלחת, עומד לידי ומחכה שאגמור את מה שאני צריכה לעשות
״אני רוצה להתקלח״ אמרתי לו
הוא חייך ואמר ״בואי״ לפני שהרים אותי לשבת על השידה וזז לפתוח את הברז של המקלחת שתתמלא בינתיים, וחזר לעמוד בין רגליי.
הוא הוריד לי את החולצה, ומיד אחר כך עזר לי לעמוד והוריד לי את המכנס הקצר שלבשתי, משאיר אותי בהלבשה תחתונה.
הוא הסתכל עלי מעט, גורם לי להסמיק בטירוף, לפני שהעלה את ידיו ללחיי, מעביר את אגודלו ומלטף בעדינות.
הנחתי את ידי על מתניו, מרגישה את החום שלו, לפני שהרמתי את ראשי, מצמידה את שפתיי לשפתיו.
הוא נאנח אל פי, והעמיק את הנשיקה בכך שהצמיד אותי לארון מאחורה בעדינות, נזהר לא להכאיב לי, והוריד יד אחת למתני, נצמד אלי כמה שרק אפשר.
התנתקתי מהנשיקה כדי לנשום מעט אוויר ״לא צחצחתי שיניים״ אמרתי לאחר שניה, אל הוא הצמיד את שפתינו שוב, מנשק אותי נשיקה ארוכה שלא השאירה מקום לאוויר, התנתקתי שוב כדי לנשום, אך מיד הצמדתי את שפתינו שוב, מעלה את ידי לצווארו ומצמידה אותו עוד יותר אלי, אם בכלל אפשר
הוא הזיז את שפתיו והשאיר שובל של נשיקות רכות וחמות על הלחי שלי ועל קו הלסת, כל הדרך עד הצוואר, עד שמצא את הנקודה שלי, מתעכב שם, ומעמיק את נשיקותיו, מוציא ממני אנחות, ומשאיר שם סימן לא קטן שמבהיר שאני רק שלו
הזזתי את ראשו והצמדתי את שפתיי שוב לשפתיו, לא יכולה להתרחק לשניה ״אל תעשי לי את זה..״ הוא אמר בין הנשיקות ״את יודעת שאני לא יכול לשלוט בעצמי.. ואני.. לא יכול.. לעשות עכשיו.. כלום.. כשאת.. ככה״ הוא השחיל בין הנשיקות שנישקתי אותו.
״אף אחד לא ביקש ממך לשלוט..״ אמרתי לו
״אני לא יכול לעשות כלום כשאת ככה.. אף על פי שאני מאוד רוצה״ הוא אמר, נושך מעט ובעדינות את שפתיי, מעביר צמרמורת בכל גופי.
״גבס מטומטם״ לחשתי, והרגשתי ששפתי נוגעות בשפתיו כשדיברתי
הוא היטב את ראשו לאחור וצחק, לפני שהדביק נשיקה למצחי.
״תתקלחי.. אני מחכה לך בחדר.. ותקראי לי שאת רוצה לצאת..״ הוא אמר וסגר את המים שכבר הספיקו למלא את האמבטיה.
הוא עזר לי לעמוד ויצא מהאמבטיה.
הורדתי את ההלבשה התחתונה ונכנסתי למקלחת, מתענגת על התחושה הנעימה של המים החמים.
חשבתי על השבוע האחרון, אחרי כל מה שהיה, אני מפחדת להשאר לבד.. מפחדת להיות לבד בכל מקום שהוא.. מפחדת ללכת לבד..
לא אמרתי את זה לדניאל, אני יודעת שהוא בכל מקרה לא ישאיר אותי לבד, אבל אני יודעת שאם אני יגיד לו את זה הוא יהיה יותר אובססיבי לגבי זה, ואז הוא יקח זמן מעצמו בשביל להיות איתי, הוא יהיה משועבד אלי, ואני לא רוצה שהוא ישאר פה בזמן שהוא יכול לצאת.
הוא יגיד שזה שטויות, ושאני יותר חשובה לו מהכל, שהוא מעדיף להשאר איתי ולהרגיע את הפחדים שלי מאשר לצאת לאיזה בילוי, ואני יודעת גם שהוא מתכוון לזה, אבל אני עדיין לא רוצה למנוע ממנו את מה שהוא יכול לעשות בזמן שהוא לא איתי.
ואני יודעת גם שהוא יצטרך לצאת לבסיס הוא יגיד לספיר ולגיא להיות איתי, ואז גם להם לא יהיה חיים, ואני לא רוצה בזה.
והסיוטים שלי בלילה שלא מפסיקים לחזור על עצמם, אני כל לילה חולמת סיוט אחר, ולפעמים זה חוזר על עצמו, ואז אני מתעוררת ולא מצליחה להרגם יותר.
דניאל אמר לי להעיר אותו כשיש לי את הסיוטים האלה, אבל אני אפילו לא מעלה את זה על דעתי! רבנו פעם או פעמיים בגלל זה, הוא כועס עלי כשאני לא מעירה אותו, שאני מתמודדת עם זה לבד, זה מכעיס אותו, אבל זה לא מעניין אותי, אני לא מתכוונת להעיר אותו אי פעם בגלל הדבר המטומטם הזה.
אני יודעת גם שעוד שבוע וחצי בערך החתונה של סופי, אחות של דניאל, והגבס שלי יכול לרדת בזמן הזה, בעוד שבוע וחצי, בדיוק ביום של החתונה, נקבעה לי בדיקה.
אני רוצה להגיד לדניאל שיסע לחתונה בלעדיי, ואני ישאר פה עם שחר, מכיוון שאני לא רוצה שהוא יצטרך להיות קשור וצמוד אלי בגלל הגבס, ויכול להיות גם שאני לא יצליח להוריד אותו בכלל.. ואני רוצה שהוא ילך, זאת אחותו..
אני מנסה לחשוב איך להגיד לו את זה שאני לא הולכת לבוא איתו מבלי להעציב אותו, אני לא אוצה שהוא יחשוב על להשאר כאן..
גמרתי להתקלח והתרוממתי בזהירות מתוך האמבטיה, מגישה יד למגבת שלי ועוטפת את גופי לפני שקראתי לדניאל.
הוא נכנס למקלחת, ועזר לי לצאת לחדר, וניגש לארון להביא לי שורט קצר וחולצה שלו, כמו תמיד.
הוא יצא מהחדר ונתן לי להתלבש, אך כמו בימים האחרונים, לא הצלחתי לעמוד על מנת לשים את המכנס אז קראתי לו שוב, והסמקתי כשהוא נכנס לחדר.
הוא חייך ועזר לי להתרומם ״את יפה שאת מסמיקה״ הוא אמר ונישק את הלחי שלי.
גלגלתי את עיני והתיישבתי בחזרה במיטה ״אל תגלגלי לי עיניים״ הוא אמר ונישק את שפתיי לפני שהרים אותי בדרך למטה.
הוא הניח אותי על הספה והלך להביא לי קרונפלקס לאכול.
הוא התיישב לידי והדליק את הטלוויזיה, על בובספוג, כמו ששתינו אוהבים
הוא הזיז אותי כך שיצא שישבתי עליו כשהשפתיים שלו צמודות ללחי שלי והוא מלטף את גבי.
הנחתי את ראשי על כתפו והמשכתי לאכול, מתענגת על הקרבה אליו.
אחרי כמה פרקים שראינו, הדלת של הבית נפתחה, ועומר נכנס מתוכה יחד עם שחר.
״בו!!״ הוא צרח ואת לחבק אותי
צחקתי ומיד אחריו חיבקתי את שחר
״אתה לא יכול שהיא תשב עליך דניאל.. אי אפשר לחבק אותה ככה״ שחר אמרה
״את חושבת שזה מעניין אותי?״ דניאל אמר ונישק את ראשי נשיקה ארוכה.
עומר גלגל עיניים ואמר ״איך את מרגישה בו..?״?
״אני בסדר.. תודה אח גדול״ אמרתי
״העיקר שאת בסדר..״ הוא אמר ונישק את המצח שלי
״בלי נשיקות בקשה״ דניאל אמר
״בר בואי צרפתית״ עומר אמר, גורם לשחר ולדניאל לצעוק ״היי!״
כולנו צחקנו ועומר גלגל עיניים לפני שאמר ״חודשיים מאסר, ואז עוד חודש מאס בית על תנאי לשנתיים..״
״מה?״ שאלתי, לא הבנתי למה הוא מתכוון
״זה מה שרון וכריס קיבלו..״ הוא אמר, משאיר אותי ואת דניאל המומים..

--------------------------
מקווה שאהבתם את הפרק..😄 אשמח לתגובות❤️ תודה רבה לכל הבנות המקסימות שהגיבו על הפרק הקודם ושלחו הודעות.. העלתם לי חיוך וממש נתתם לי חשק להמשיך!! אוהבת❤️

החייל שליWhere stories live. Discover now