פרק 15

10.5K 397 20
                                    

משוכתב**

-המשך נקודת מבט של דניאל-
נכנסתי בזריזות לחדר, מנסה עדיין להסיר את הקורי שינה מעייני
הנחתי את התיק ובאתי לצאת מהחדר, שלפתע שמעתי קול ״ככה? נכנס יוצא ולא אומר שלום״
הסתובבתי וחייכתי שראיתי את השותף שלי לחדר, עומר, מתקרב אלי
הוא נתן לי חיבוק גברי כזה ושתינו התיישבנו על המיטות בחזרה
״היה במקום אחי.. הייתי חייב חופש״ אמרתי ונאנחתי
״כן אה״ הוא מלמל וחייך ״השלמת מה שהיית צריך להשלים עם בר?״
״השלמתי כמו שצריך״ אמרתי וחייכתי כשחשבתי עליה ״אני רק מקווה שהיא לא תבוא עד לפה בשביל להרוג אותי״
הוא צחק ואז השתתק, ואני מההיכרות הקצרה שלי איתו חשדתי קצת ״הכל טוב איתך?״
״לא״ הוא אמר ונשכב על המיטה, נאנח כשהביט בשעונו ״חברה שלי נפרדה ממני״
״למה?״
״היא טוענת שהמרחק ביננו גדול לה, ושהיא לא רוצה קשר מרחוק שבו היא בקושי רואה אותי״
״א.. אבל אמרת לה שאתה אוהב אותה ושזה לא מפריע לך?״ שאלתי
הוא הנהן ״היא לא מוכנה לשמוע״
״אז הא לא שווה את זה״ אמרתי בנחישות והוא גיחך ובא להגיד משהו, אך הדלת נפתחה והמפקד יחידה קרא לנו לאימון ותדרוך בוקר
נאנחנו וקמנו מהמיטות, מבינים שלא רק יום ארוך אלה שבוע וחודש עוד יותר ארוכים לפנינו
-
״תגיד.. איך יודעים אם שברת רגל?״ עומר שאל אותי כשהתיישבנו על המיטות בסוף היום
״אני לא יודע״ אמרתי ונאנחתי מכאב ״אבל אני חושב ששברתי את שתיהם״
״זה לא אנושי מה שהם עושים״ עומר אמר וצעק מעט כשירים את הרגל לפני שנפל על המיטה
״אני נכנס להתקלח.. אם אני לא יוצא משם תוך עשר דקות תגיד לכל העולם שאהבתי אותו.. ובשום אופן אל תחלץ אותי״ הוא אמר ואני הנהנתי והסתובבתי להוציא את הטלפון שלי מהתיק, ומיד חייגתי לבר
״הלו?״ היא ענתה בקול חלש אחרי שתי צלצולים
״בו?״ שאלתי מודאג
״דני?״ הקול שלה השתנה לפתע והיא נשמעה יותר טוב
״אהובה שלי.. מה יש?״ שאלתי
״אני מתגעגעת אליך״ היא אמרה בטון רוטן של ילד בן 3
״גם אני אלייך קטנה שלי״ אמרתי ״יותר מדי״
״מתי את החוזר?״ היא שאלה
״אני עוד לא יודע״ אמרתי והיא השתעלה לרגע והרחיקה את הטלפון ממנה
״בר?״
״אני בסדר.. נחנקתי לרגע״ היא אמרה בקול צרוד
״איך בבית?״ שאלתי כשהנחתי לה
״רגיל אתה יודע.. ההורים שלך בעבודה כל היום.. ואני פה רב הזמן עם לירן.. וגיא הרבה עם ספיר.. אתה חייב לראות אותה״ היא אמרה ״היא חמודה״
״אני יודע״ אמרתי והעברתי יד בשיערי
״אתה נשמע מת״ היא אמרה לאחר כמה שניות של שקט
״אני בדרך לזה״ מלמלתי ופיהקתי
״תתקשר לאמא שלך.. היא דואגת לך״ היא אמרה ואני המהמתי ״אני אוהב אותך״
״תשתוק״ היא אמרה ״אתה רק גורם לי להתגעגע יותר״
צחקקתי ״אני אוהב אותך.. אני מתגעגע אלייך יותר..״
״לא אתה לא״ היא אמרה
״אני מתגעגע לריח שלך״ מלמלתי כשהרגתי שהדמעות מתחילות לחנוק אותי
״אני מתגעגעת אליך״ היא אמרה ״אבל זה מה שאתה רוצה לעשות וזה החלום שלך! אז תפסיק עם הרחמים העצמיים ולך לישון״
צחקתי ומלמלתי ״טוב טוב״
״אני אוהבת אותך״
״אני אוהב אותך״ אמרתי והשיחה הסתיימה.
באותה שניה חייגתי לאמא שלי, החלפתי איתה כמה מילים וניתקתי גם את השיחה, עוד אחת שפקדה עלי ללכת לישון כאילו אני ילד בן שנה
״הכל בסדר שם?״ צחרתי לעומר כשחייגתי לגיא, לאחר קצת הרבה זמן שלא שמעתי כלום
״אמרתי לך לא לחלץ אותי״ הוא צעק בחזרה ״אני מנסה למות פה בשקט״
גלגלתי את עיניי וצחקקתי כשגיא ענה לשיחה ״אני לא זוכר אותך״
גיכחתי ״שלום גם לך! היה ממש מעייף היום וכואב לי כל הגוף תודה על ההתעניינות״
אפילו שאני לא לידו יכולתי לראות אותו מגלגל עיניים ״להזכיר לך איך אתה התנהגת כשחזרתי מהצבא?״
״הייתי בן 16״ אמרתי
״ונשארת אותו מטומטם״ הוא ענה בחזרה ואני גלגלתי את העיניים ונאנחתי, אין איתו שום תקווה
״איך שם באמת?״ הוא שאל
״איך שאני נשמע״ מלמלתי ונאנחתי בכאב כשהזזתי את הרגל
הוא צחק ואמר שוב את המשפט שמכניס בי עידוד וכוחות כל פעם מחדש ״זאת רק ההתחלה.. אתה עוד לא יודע מה זה קשה״
״יש לך עוד משפטי עידוד כאלה? זה ממש מכניס בי כוח כל הזמן״ אמרתי
הוא צחק ואני מיד שאלתי ״מה עם בר?״
״לא דיברת איתה?״ הוא שאל בשוק
״דיברתי.. אבל יש לי הרגשה שהיא לא אומרת הכל..״
״היא סתם חולה.. איזה ווירוס או משהו.. זה יעבור״ גיא ענה ואני נאנחתי ״אתה בבית?״
״כן״ הוא אמר ״אבל אני יוצא עוד כמה דקות״
״ת-״ ״אני יבדוק מה איתה לחץ! היא לא תמות״
״כדאי בשבילך״ אמרתי
״לך לישון דניאל״ הוא אמר
״לא עוד אחד! תיאמתם גרסאות כולכם או מה?״ שאלתי בדיוק שהדלת נפתחה ועומר יצא מהמקלחת עם פרצוף יותר מבואס מקודם
״אתה נשמע מת״ הוא אמר
נאנחתי ״תבדוק מה איתה״
״לילה טוב!״ הוא אמר בקול גבוה וניתק את השיחה
״מה קרה?״ שאלתי את עומר בגיחוך
״לא הלך״ הוא אמר ״נאלצתי לצאת״
״היית דופק את הראש בקיר.. זה היה נותן לך איזה שבועיים חופש״ אמרתי ונכנסתי גם אני להתקלח
״אם אתה מת אני מחלץ אותך!״ הוא אמר
גלגלתי את עייני ״מה שיעשה אותך מאושר..״
סיימתי תוך דקות ספורות ויצאתי לחדר, מוצא את עומר כבר רדום
נכנסתי למיטה, ואחרי כמה דקות נרדמתי גם אני, מותש
-נקודת מבט של גיא-
״היי קטנה״ אמרתי כשנכנסתי לחדר של בר, מוצא אותה שוכבת על המיטה מכורבלת כולה בזמן שהיא צופה בסרט בטלוויזיה
״איך את מרגישה?״ שאלתי ונישקתי את ראשה
״אם אתה תשאל אותי את זה עוד פעם אחת״ היא אמרה ועצרה רגע כדי להשתעל ״אני ינעל את הדלת ואז אתה תהיה אחראי לזה שאני ישאר פה בלי אוכל ומים״
צחקתי ״אוקיי אני ישתוק״
״ותגיד לדניאל שיפסיק לדאוג״ היא אמרה
״בלתי אפשרי״ אמרתי ״גם אם יאיימו עליו עם אקדח הדבר הראשון שהוא יחשוב עליו יהיה את״
היא גלגלה עיניים ונאנחה ״לאן אתה הולך?״ הא שאלה כשראתה שאני לבוש
״לספיר״ אמרתי
היא שלחה אלי מבט משועשע והתרומה מעט כך שעכשיו היא חצי ישבה
״תביא אותה לפה״ היא אמרה
״אני יביא אותה״ אמרתי ״היא מוסרת לך דש ואמרה שהיא מתגעגעת״
״דיברתי איתה.. היא באה איתי לקניות מחר״ היא אמרה
״את לא זזה מהמיטה עד שאני מחליט שאת בריאה מספיק״ אמרתי
היא גלגלה עיניים שוב ואני קמתי מהמיטה שלה, נישקתי את המצח שלה ואמרתי ״אני יוצא.. תתקשרי אלי אם את צריכה משהו״
״אוקיי״ היא אמרה ואני יצאתי מהחדר, וירדתי חמטה, יוצא מיד לאוטו ונוסע לספיר, מסמס לדניאל שהכל בסדר איתה.
בלי קשר לזה שבר היא כמו אחותי ואני אוהב אותה ודואג לה מעצם כך, חשוב לי לשמור עליה
גם לעצמה
אבל גם בגלל דניאל
אולי זה מטומטם אבל באיזה שהוא מקום היא זאת שמחזיקה אותו איך שהוא
אני זוכר את דניאל של פעם.. אמנם לא לפני כל כך הרבה זמן אבל עדיין מספיק
היא גורמת לו להשתנות, היא גורמת לו להיות עם רגליים על הקרקע ולא לחפש אחרי אחרות שהוא יכול להשתמש בהם ללילה
ואני מעדיף בהרבה את הגרסא העדכנית שלו
אני גם יודע שהוא אוהב אותה מאוד, ואני מרגיש סוג של חובה בתור אח, לדאוג שלשתיהם יהיה את הכי טוב שאפשר
-נקודת מבט של בר-
4 חודשים
כל כך הרבה זמן עבר מאז שדניאל התגייס
ובתוך כל הזמן הזה הוא בא הביתה רק פעמיים, בעוד הפעם האחרונה הייתה לפני חודשיים כמעט
״את יכולה להפסיק לחשוב על דניאל?״ מאי שאלה כשהתיישבנו בקפיטריה
״אני משתדלת״ אמרתי ״זה לא עוזר שאני רואה אותו פעם בשנתיים״
״דיברת איתו השבוע?״ היא שאלה ואני נדתי בראשי לשלילה
״את מתגעגעת אליו אה?״ היא שאלה ואני נאנחתי ״את מעצבנת״
״אני יודעת״ היא מלמלה מרוצה מעצמה והמשיכה לאכול
״אני לא חושבת שאני אשרוד שעתיים ביולוגיה עכשיו״ אמרתי כשנשמע הצלצול ואני ומאי קמנו בדרך לשיעור הבא שלנו ״זה עדיף מפיזיקה״ היא אמרה ונאנחה
האמיתי גם אני ונכנסתי לכיתה שבה מתקיים השיעור שלי בעוד מאי המשיכה הלאה לכיתה שלה
התיישבתי במקום שלי ליד ברנדון והנחתי על כתפו את ראשי ״עוד לא התחיל השיעור ממה את מתייאשת?״
״אתה ממש מעודד״ אמרתי והרמתי את ראשי, פותחת את קלסר שלי כשהמורה נכנסה והחלה שוב לחפור על דברים שבחיים לא יעזרו לי

״אני רעבה!״ מאי פסקה שיצאנו מהבית ספר ואני גיכחתי ״את כל החיים בערך רעבה״
״ובגלל זה ובגלל שאת חברה טובה את תבואי איתי לאכול״ היא אמרה ומשכה אותי ליוון הקניון
נאנחתי והלכתי אחריה, רק כי ידעתי ששום דבר שאגיד לא ישנה את המצב

״אני בבית״ צעקתי כשנכנסתי הביתה אחרי שאני ומאי חרשנו את כל הקניון
הייתי צריכה לדעת שכשאני איתה אני יבזבז יותר מרק אוכל
״גם אני! את שומעת אותי צורח?״ גיא צעק מהספה ואני צחקתי
״יש אוכל״
״אכלתי כבר״ אמרתי והעלתי את כל הדברים למעלה, לפני שנכנסתי להתקלח
כשירדתי בחזרה למטה, גיא דיבר בטלפון, בקול שקט מדי לטעמי
״כן כן טוב.. בסדר״ הוא מלמל ״כן אני יודע״ ״ביי״ הוא אמר וסיים את השיחה, מפנה אלי חיוך
״סיימת מוקדם?״ הוא שאל ואני הנהנתי ״התבטלו 3 שעות אחרונות״
״מעולה.. תתארגני״ הוא אמר וקם מהספה
״לאן?״
״סיבוב..״ הוא אמר ״זמן איכות של אחים״
״אתה מוזר״ מלמלתי ועליתי בחזרה למעלה
לבשתי גינס שחוק וחולצה אפורה ארוכת שרוולים, ומעליה ג׳קט גינס לפני שנעלתי את הוואנס השחורות שלי שוב, סידרתי מעט את שיערי וירדתי בחזרה למטה, מוצאת את גיא כבר מוכן
״אתה לא תגיד לי לאן הולכים?״ שאלתי אותו והוא הניד בראשו לשלילה ״את לא חייבת לדעת כל דבר.. תני לחיים להפתיע אותך״
הרמתי את ידי ונגעתי במצחו ״אתה מרגיש טוב?״ שאלתי והוא גלגל עיניים והעיף את ידי, גורם לי לצחוק כשיצאנו מהבית שבידו שקית שהייתה נראית לי קצת גדולה מדי
״את יכולה לישון״ הוא אמר כשהתחלנו לנסוע ״יקח זמן עד שנגיע״
״אתה יודע שדניאל יהרוג אותך אם תבריח אותי מהמדינה״ אמרתי והוא גיחך ״אז טוב שהבאתי איתי נשק״
גלגלתי עיניים והפעלתי את המוזיקה שלי באוזניות, משעינה את ראשי על החלון ועוצמת את עייני, מקווה באמת לנוח קצת

״בר!״ קולו של גיא העיר אותי פתאום
כנראה שבאמת נרדמתי
״קומי קטנה.. הגענו״ הוא אמר וליטף את שיערי, ממש נותן לי תחושה של ילדה קטנה
פקחתי לאט את עייני, מנסה להסתגל לאור ועם זאת להבין איפה אנחנו
הבטתי סביבי, ולאט לאט כשיצאתי מהאוטו התחלתי פחות או יותר לקבל מושג על המקום, למרות שלא ראו הרבה
אך מה שכן ראיתי הייתה קבוצת חיילים יושבים באמת השולחנות בהמשך שהיה נראה כמו בסיס צבאי עצום! ולרגע הלב שלי החסיר פעימה
״גיא אנ-״ הסתובבתי לגיא כשעיני פתוחות בהתלהבות, אך נעצרתי כשראיתי מי עמד לידו
דניאל עמד שם עם המדים והנשק עליו, והחיוך הכי יפה בעולם
הוא חייך משועשע ופתח את זרועותיו, שתוך שניה נסגרו עלי לאחר שרצתי וקפצתי עליו בחיבוק
״היי״

------------------------------------------

בנות..

הנה ההמשך, אהבתם?

מה אתם חושבות שהיא תראה?

רוצות את ההמשך?

תודה למי שהגיבה ושהצביעה בפרקים הקודמים..

❤️

החייל שליWhere stories live. Discover now