עונה 2 פרק 130+131

7.3K 228 63
                                    

פרק 130
״את רוצה לבדוק?״ שאלתי אותה והתיישבתי מולה
״אני מניחה ששוב.. אין לי ברירה״ היא אמרה ונאנחה, פותחת את הדף לשניים, וקוראת בעיון רב את מה שכתוב כאן.
כשגמרה, הרימה את מבטה אלי ופתחה את פיה, לומר לי את מה שכתוב שם ״הוא לא האבא בר.. גיא לא האבא״
*********************
״אתה חייב ללכת?״ שאלתי את דניאל כשראשי על חזהו, ושתינו שוכבים על המיטה שלי, באותו מצב מאז שקמנו.. לפני כמה שעות.. חוץ מהכמה דקות שבהם דניאל ירד להביא לנו ארוחת בוקר.
״כן.. עכשיו כמעט כל לילה אני ילך.. הם רוצים להספיק את הכל״ הוא אמר ונישק את מצחי, ממשיך ללטף את שיערי
״להספיק את כל ההכנות לפני שאתם יוצאים להתאבד?״ שאלתי באירוניה
הוא צחק ״את זוכרת את השנה הראשונה שלי בצבא?״ הוא שאל לאחר כמה שניות של שקט
״של כל האימונים?״ שאלתי
״כן..״ הוא ענה ״אז זה מה שאני הולך לעשות בשנה הקרובה בו.. רק לאמן אותם.. לא יותר מזה..״
״ואם יהיו מבצעים.. או.. או כל דבר ש.. שיגרום לך לצאת לשטח?״ שאלתי
״זה כבר לא התפקיד שלי.. ברגע שקורה משהו יזעיקו קודם כל את היחידה הקודמת שלי.. לא אותי או את עומר״ הוא אמר
״אז אתה לא יוצא?״ שאלתי
״לא.. אלה אם כן זה ממש מקרה חירום״ הוא אמר
״כל כמה זמן אתה תחזור הביתה?״ שאלתי והרמתי את עייני אליו
״כל זמן שאני יכול״ הוא אמא וליטף את הלחי שלי
״פאק..״ הוא אמר, מביט בעייני ״אני כבר מתגעגע אלייך״ הוא אמר ומשך אותי אליו עוד יותר ״ויש לי עוד שבועיים וחצי להתחיל את התפקיד״
״אז אל תלך״ אמרתי לו והוא צחק
״תזהרי.. בסוף אני באמת לא ילך״ הוא אמר
חייכתי, מקרבת את שפתיי אליו ומצמידה אותם לשפתיו ״אני אוהבת אותך״
״אני אוהב אותך״ הוא אמר ונישק אותי שוב, נשיקה ארוכה יותר ושיגע את כל הפרפרים בבטן שלי
״זה לא פייר״ אמרתי כשהתנתקנו, אך השפתיים שלי עדיין היו צמודות שלו
״מה?״ הוא שאל, וההבל של הדיבור שלו הורגש על פניי
״שדווקא אתה הולך לי״ אמרתי לו
״אז בואי איתי״ הוא אמר
״אוקיי״ אמרתי
״מעולה.. ככה את תהי קרובה אלי כל הזמן״ הוא אמר
״ככה לא תלך לי.. ככה הלב שלי לא ידפוק על 220 כל הזמן שאתה שם.. ככה אני לא יצטרך לכסוס את הציפורניים שלי עד שתגיע הביתה.. עד שאני יראה שלא קרה לך שום דבר״ אמרתי
הוא צחק ״אני אוהב אותך לחוצה שלי״
״אני לא לחוצה! רק לא רוצה שתמות״ אמרתי וחייכתי למשמע הצחוק שלו
״אני לא ימות.. אני לא יכול בלעדייך דקה..״ הוא אמר
״לא תצטרך לחכות דקה.. אם תמות אני ימות אחריך״ אמרתי
״שלא תעזי לעשות לעצמך שום דבר אם יקרה לי משהו!״ הוא אמר והרחיק אותי מעט ממנו, כדי שאוכל לראות את פניו ״את מבינה?!״
״אני לא יכולה בלעדיך דניאל״ אמרתי
״גם אני לא.. אבל אני לא מוכן שיקרה לך שום דבר! בכל מצב!״ הוא אמר והעביר קצוות שיער למאחורי אוזני
״אז תזהר! תבטיח לי שתחזור הביתה! ואני יבטיח לך ששום דבר לא יקרה לי בזמן שאתה לא פה״ אמרתי, מרגישה מבפנים אנוכית! ידעתי שאין באפשרותו להבטיח לי דבר כזה..
״בר!״ הוא אמר ונאנח ״תבטיחי לי!״
״ואתה אומר שאני לחוצה״ מלמלתי בכל הכוח שהצלחתי לגייס תוך כדי שהעיניים שלו חדרו לתוך עיני
הוא שתק, לא אמר כלום, ורק המשיך להביט לתוך עייני
״פאק״ הוא מלמל, עדיין מביט בעיני ״פאק בר״ הוא אמר בקול והפך אותנו, כך שאני שוכבת והוא מעליי
״אני לא יכול יותר! את משגעת אותי״ הוא אמר לתוך עיני והצמיד את שפתיו לשפתיי בנשיקה מלאת אהבה
״את הורגת אותי״ הוא אמר
״אני לא יכולה בלעדיך דקה״ חיכיתי את הקול שלו בחיקוי עלוב שניה לפני שהוא הצמיד את השפתיים שלו לשלי שוב
הנשיקה שלנו נקטעה בכך שהוא היטה את הראש שלו לאחור וצחק, עד שהעיניים שלו התרטבו ״אני מאוהב בך! פשוט מאוהב״ הוא אמר ונישק את שפתיי שוב, מניח את ידיו על מתניי, מתחת לחולצה שלי, מלטף את עורי וגורם לכל הגוף שלי לסמור.
״אל תלך היום״ אמרתי לו שוב, מצמידה את שפתינו שוב ושוב ושוב..
כל כך קשה להתנתק עכשיו כשאני יכולה להיות איתו כמה שאני רוצה בלי לדאוג למות תוך כדי.. רק חבל שהתקופה הזאת תמשך רק שבועיים..
״אם תגידי את זה עוד פעם אחת אני באמת ישאר כאן״ הוא איים והצמיד את שפתינו שוב
״אז.. אל.. ת-״ הוא קטע אותי בנשיקה וחסם את מה שרציתי לומר
״שקט״ הוא מלמל ״תפסיקי לדבר.. כי כל מילה שלך ככה רק מקרבת אותי לאבד את השפיות שלי יותר מהר״
חייכתי ונשכתי מעט את השפה שלי, מתאפקת לו להצמיד אותם שוב
״תפסיקי״ הוא אמר ושחרר את השפה שלי מבין שיני ״תפסיקי״
״אני לא עושה כלום״ מלמלתי
״את משגעת אותי..״ הוא אמר ״יש גבול לכמה שאני יכול להתאפק״
״אף אחד לא ביקש ממך להתאפק״ מלמלתי
הוא הביט בי כמה שניות לפני שאמר ״אוקיי.. את ביקשת את זה..״ והצמיד את שפתיו לשפתיי בחזקה..
הוא הרים את ידיו לאט לאט על עורי, עד שאיכשהו החולצה שלי מצאה את עצמה בצד השני של החדר.
האוויר על גופי גרם לעורי לסמור, ולדניאל להצמד אלי עוד עותר.
הוא הוריד את ידיו מעט, ועזר לי להוריד את השורט הקצר מרגליי, וגם הוא עף לפינת החדר בתוך שניות.
המגע של ידיו על גופי, רק הזכיר לי עוד ועוד כמה הפסדתי במהלך החודשיים האלה שלא יכולנו לעשות כלום חוץ מלשבת ביחד אחד ליד השני.. הכל בגלל מה שקרה..
מה שקרה..
פלאשבקים מאותו יום של האונס עלו לי מול בעיניים.. הכאב.. המבט בעיניים שלהם..
אף אחד לא רוצה מישהי שאנסו אותה..
סוף סוף השגתי את מה שקיבלתי..
לא משנה במי אני יפגע בר.. בדניאל או בך.. זה תמיד יהיה שתי ציפורים במכה..
ניתקתי את שפתי משפתיו של דניאל.. וזזתי מעט, מחזירה את האוויר לראותי
״בר?״ הוא שאל והניח את ידו על גבי
״אני.. אני.. אממ..״ אמרתי, כשדמעות עומדות לי בגרון ״אני מצטערת..״ לחשתי והדמעות יצאו החוצה.
הזיכרונות.. הכאב.. המילים.. הכל פתאום עלה
״מה קרה לאב?״ הוא שאל וליטף את גבי
״אני.. נזכרתי ב.. באותו יום ו.. הכאב״ אמרתי בקושי
״אני מצטער..״ הוא אמר והזיז אותי כך שאשב עליו, וחיבק אותי חזק.
החבאתי את פניי בחזה שלו, והדמעות פשוט זלגו ללא הפסקה
״זה.. לא ב.. בגללך..״ אמרתי והצמדתי את המצח שלי לצוואר שלו, נצמדת אליו עוד
״אני יודע.. אני מצטער שזה קרה.. אני מצטער שנזכרת.. אני מצטער שכואב לך״ הוא אמר והידק את חיבוקו
״זה פשוט ש..״ אמרתי לאחד שנרגעתי מעט ״פתאום נזכרתי כמה התגעגעתי לזה.. כאב לי מרוב שהתגעגעתי לזה.. אליך.. למגע שלך.. ואז.. נזכרתי למה בעצם.. הפסדתי את כל זה״
״הכל בסדר עכשיו..״ הוא אמר ונישק את ראשי ״שום דבר לא יקרה לך יותר.. אני לא אתן שאף אחד יתקרב אלייך״
״אף פעם לא נתת״ אמרתי
״אני אוהב אותך נסיכה שלי.. אני אוהב אותך.. ואני לעולם לא אתן שמשהו יקרה לך״ הוא אמר ״מה שקרה לך אז היה טעות.. היה טעות שנגרמה כי אני טיפש מטומטם.. שלא שמר עלייך מספיק.. אבל זה לא יקרה יותר״
״אתה לא דניאל.. זה לא באשמתך״ אמרתי והרמתי את מבטי אליו
״פאק.. גם שאת בוכה את הדבר הכי יפה שקיים״ הוא אמר לאחר שהביט בעיני כמה שניות
השפלתי מבטי ואני מניחה שהלחיים שלי בערו
״אף פעם! אף פעם אל תורידי את המבט שלך!״ הוא אמר כשהחזיק בלחיי והרים את מבטי אליו
הוא העביר את עיניו מעייני לשפתי, ובשניה הבאה הצמיד לשלי אותם בעדינות
׳אף אחד לא רוצה מישהי שאנסו אותה..׳ המילים של ספיר חזרו אלי וגרמו לי לנתק את שפתינו שוב, ולדמעות שלי להתחדש
״מה יש?״ דניאל שאל בדאגה והרים את פניי אליו, אך הזזתי את ראשי ממנו, ואת מבטי ממבטו
״אני.. לא משנה״ אמרתי וניגבתי את הדמעות שלי, ובאתי לקום ממנו אך הידיים שלו החזיקו במתניי וריתקו אותי אליו
״את לא זזה מפה עד שאת לא אומרת לי מה עובר עלייך?״ הוא שאל והחזיק בסנטרי, ממקד את מבטו בי
״אל תשחק את עצמך כאילו.. כאילו שום דבר.. לא קרה..״ אמרתי ״אני יודעת ש.. שאף אחד לא רוצה מישהי שנאנסה.. אף אחד לא.. לא רוצה להמשיך לצאת עם אחת כזאת.. אז אל תשחק אותה כאילו אתה לא״
״מה?״ הוא שאל, קצת בשוק ״מי הכניס לך את השטויות האלה לראש?״
״אף אחד.. אני פשוט יודעת״ אמרתי לו
״דבר ראשון.. שלא תעזי יותר לחשוב שמשהו יגרום לי להפסיק לרצות אותך מתישהו.. ודבר שני.. גם את את צודקת.. וגם אם אף אחד לא רוצה מישהי שאנסו אותה.. אני כן רוצה אותך.. מבחינתי את אותה אחת.. ומה שקרה לעולם לא ישנה את האהבה שלי כלפייך!״ הוא אמר
״דניאל.. זה רק כואב יותר שאתה מכחיש את זה״ אמרתי
״אני אוהב אותך בר! אוהב! ואני רוצה אותך! ואני לעולם לא יפסיק לרצות אותך!״ הוא אמר, מביט בעייני
״תפסיק!״ צעקתי עליו והדמעות שלי התחדשו שוב ״פשוט תגיד לי את האמת! אני יוכל לעמוד בה דניאל!״
״למה לעזאזל את לא מאמינה לי?״ הוא צעק בחזרה ״מה אני צריך לעשות בשביל להוכיח לך ששום דבר לא השתנה? להפך! האהבה שלי אלייך מתגברת עם כל יום ויום שעובר! הצעתי לך נישואים לפני יומיים לעזאזל בר!״
״הצעת לי נישואים בגלל שאתה רוצה להראות לי שאתה אוהב אותי.. אבל זאת לא באמת אותה אהבה שהייתה לפני מה שקרה!!״ תיקנתי, למרות שבתוך תוכי לא ממש האמנתי לזה
״את שומעת את עצמך?״ הוא שאל בשוק ״את מאמינה בכלל למה שאת אומרת?״ הוא שאל, עלה עלי
לא עניתי לו, רק המשכתי להביט בעיניו
״תחשבי על עיוור שקיבל לראשונה את האור בחיים שלו! שפתאום יכול לראות! הוא מאושר נכון?״ הוא שאל ״ככה אני בר.. שאני לא לידך אני מרגיש עיוור שלא רואה כלום! ושאני לידך? כל פעם מחדש אני מרגיש כאילו החזירו לי את האור שבעזרתו אני יכול לראות! כל מבט! כל נגיעה שלך! זה הרגעים הכי חשובים לי בחיים!״
עדיין שתקתי, בלי יכולת להגיב
״כל מה שאמרתי לך לפני יומיים לא מספיק?״ הוא שאל ואני בתגובה השפלתי מבטי, אך הוא הרים אותו שוב
״אני לא יודע מי האדיוט שהכניס לך את השטויות האלה לראש! אבל לא אכפת לי מה אף אחד לא רוצה.. או מה כולם כן רוצים.. אני פאקינג מאוהב בך! אני בחיים לא יפסיק לאהוב אותך או לרצות אותך! תביני את זה כבר״ הוא אמר, מעביר את ידו על הלחי שלי
״ברור?״ הוא שאל
התמהמהתי מעט עם התשובה שלי, לא ידעתי מה אני אמורה לענות לו..
המילים שאמר לי לפני יומיים, לפתע חוזרים אלי ובגדול, ומתערבבים עם המילים שאמר לי עכשיו
אבל לא היה צורך במילים, העיניים שלו דיברו במקומו.. הוכיחו הכל
השפלתי מבטי והנהנתי בעדינות, לא בטוחה לאן זה יוביל..
הנשיקה התחדשה, ובזכות השפתיים והידיים שלו, כל המחשבות פרחו מראשי כלא היו.
הוא השכיב אותי בעדינות על המיטה, נותן לסדינים הצוננים לקרר מעט את גבי, ועלה מעלי בעדינות, נצמד אלי לאט, וממשיך את הנשיקה.
הנחתי את ידי על מתניו שהיו ללא חולצה כבר מאתמול בלילה, ונהנתי להרגיש את החום שלו, התענגתי על כל דקה איתו! על כל מגע הכי קטן שלו
לפתע הוא התנתק מהנשיקה, אך נשאר צמוד אלי
״את מוכנה בו?״ הוא שאל במבט דואג ״אני לא רוצה שנעשה את זה אם.. אם את עדיין לא מוכנה״
״אני בסדר דניאל״ אמרתי לו והצמדתי את שפתחנו בשנית, בזמן שידיו עברו על גבי ופתחו בשניה את החזיה שלי, ובשניה הבאה היא הייתה זרוקה ליד החולצה והשורט שלי.. ומהר מאוד הצטרפו אליה גם התחתונים שלי והבוקסר שלו.
הוא הביט בעיני שוב, והצמיד שוב את שפתינו ונסחפנו, נסחפנו אחד לתוך השני.. היינו פשוט.. כמו בנאדם אחד..
הוא טייל עם שפתיו לצווארי תוך כדי, השאיר נשיקות קטנות ונעימות בכל מקום שעבר עליו עם שפתיו.. השאיר צמרמורת בגופי.
״אני אוהב אותך..״ הוא לחש באוזני והמשיך לנשק את הצוואר שלי.. משאיר סימן סגול כחול במקום שאין מישהו שיוכל לפספס אותו.
לא יאומן כמה התגעגעתי אליו, למגע שלו! זה כואב מרוב געגוע!
הוא החזיר את שפתיו כל הדרך מהצוואר, לקו הלסת שלי, ואל השפתיים שלי.
״אני אוהב אותך״ הוא אמר, ואנחה גדולה יצאה מפי, כמעט בניגוד לרצוני
כל כך מתאים לו להגיד את זה באמצע.. להתרכז יותר בכך שאני ידע שהוא אוהב אותי, לתת לי להתרכז בזה מאשר בכל דבר אחר שקורה עכשיו.
הוא נישק אותי שוב ושוב, נותן לי תחושה של ביטחון, שהוא פה איתי, שהוא אוהב אותי ושומר עלי, לא משנה מה.
זאת ההרגשה הכי טובה שיש.. עצם הידיעה שהוא לידי, שהוא איתי, שהוא בטוח עכשיו ולא בשטח שם איפו שהוא.. מחכה רק שמישהו ירה בו.. עצם זה מרגיע אותי..
הוא הפסיק לרגע מהנשיקה והסתכל בעיניי, והעיניים הכחולות שלו מיקדו את כל תשומת הלב שלי.. כל המחשבות שלי נעלמו.. והעיניים שלו תפסו פתאום את כל המקום שיש לי בראש..
חייכתי חיוך קטן ואמרתי לו ״אני אוהבת אותך״

החייל שליOpowieści tętniące życiem. Odkryj je teraz