החייל שלי

עונה 2 פרק 115

גיא נישק את מצחי ושתיהם יצאו, סוגרים את הדלת אחריהם ומבטיחים שהם כאן בחוץ.
הרופא חייך אלי, ועצמתי את עיני, יודעת שבעוד דקה או שתיים אני בכל מקרה אהיה מורדמת..
***************************
-נקודת מבט של דניאל-
נעלתי את האוטו, ונכנסתי בזריזות לבית חולים, לכיוון החדר של בר כשעומר בעקבותיי.
כשהגעתי לחדר שלה, הופתעתי לראות את טום שם, יושב ליד אחד הרופאים ושניהם מדברים.
״דניאל.. טוב שהגעת״ הוא אמר כשראה שהגעתי וקם לטפוח על כתפי
״תכיר.. זה הבן שלי.. קורי״ או אמר והחווה בידו לעבר הרופא שישב לידו.
קורי נעמד ולחץ את ידי, ואז נפל לי האסימון, זה הרופא של בר, הוא הסביר לנו בהתחלה על כל מה שהולך לקרות, לא ידעתי שהוא הבן של טום.. הם לא דומים בכלל
הדלת של בר נפתחה לפתע, וספיר יצאה משם ״הגעת..״ היא אמרה והסתכלה עלי במבט של תוכחה מעט, נדמה לי שאפילו היה משהו כועס במבט שלה.
״מה איתה?״ שאלתי
״היא בפנים.. לפני כמה דקות הוא רק גמר את הטיפולים.. היא בדיוק התעוררה והיא בקשה להיות לבד״ היא אמרה והלכה לשבת ליד גיא
נאנחתי, ונכנסתי לחדר שלה בכל זאת
היא שכבה במיטה, עם כל הצינורות והמכשירים האלה לידה, שרק גרמו לצמרמורת לעבור בגופי.
המבט שלה הבזיק לעברי בזמן שהתקדמתי אליה, כל הכעס וכל הרגשות נעלמו כשראיתי אותה.. זה לא יאומן מה שהבחורה הזאת מסוגלת לעשות לי..
״דני.. אני מצטערת על הכל ו.. באמת לא התכוונתי שזה יצא ככה.. לא התכוונתי שתלך ככה בעצבים.. אנ-״ היא התחילה לומר בבהלה אך קטעתי אותה בכך שהצמדתי את שפתיי למצחה בעוד ידי מלטפת את הלחי שלה.
״שש.. הכל בסדר״ אמרתי ונישקתי את שפתיה
״אם כבר מישהו צריך להצטער פה זה אני.. לא הסברתי את המצב כמו שצריך.. סתם נתתי לך לדאוג כל הזמן הזה בנוסף לזה שחשבת שזה באשמתך.. אני מצטער יפה שלי.. מצטער שהלכתי..״ אמרתי לה ונישקתי את המצח שלה שוב, שואף את הריח והחום שלה אליי, ומייחל.. רק מייחל שהיא תצא מכאן.
התיישבתי לידה על המיטה ומשכתי אותה אלי, כך שהראש שלה נח על הברכיים שלי.
״אני אוהב אותך״ אמרתי לה וליטפתי את שיערה
״אני רוצה הביתה״ היא אמרה והעיניים שלה התרטבו מעט
״אני יודע..״ אמרתי ומשכתי אותה אלי שתשב, וחיבקתי אותה חזק.
״אני רוצה הביתה..״ היא מלמלה שוב והחביאה את פניה בחזה שלי
״אני יודע.. את תצאי מכאן בקרוב.. אני מבטיח״ אמרתי לה והצמדתי את ראשה לחזה שלי חזק.
״אני אוהבת אותך״ היא אמרה והצמידה את המצח שלה לצוואר שלי ״בבקשה אל תעזוב אותי אף פעם.. אני לא יכולה בלעדיך.. אני לא יכולה להסתדר בלעדיך.. וכל מה שאמרתי היה שטויות״ היא אמרה
״אני לא יעזוב אותך.. אני יודע ואני לעולם לא יעזוב אותך.. אני לא יכול בלעדייך בעצמי..״ אמרתי ונישקתי את ראשה ״את הדבר הכי חשוב לי בחיים! תביני כבר! אני בחיים לא יהיה מסוגל לעזוב אותך..״ אמרתי לה, מתכוון לכל מילה ומילה.
היא אגרפה את החולצה שלי בידה, ונצמדה אלי עוד.
נשענתי אחורה על מנת שיהיה לה יותר נוח, והידקתי את הסמיכה עליה.
הטלפון שלי צלצל, אך בחרתי להתעלם, שום דבר לא יותר חשוב ממנה כרגע.
חשבתי על כמה התקופה הזאת קשה, לא משנה מה קורה בה, היא נשארת אותו דבר.. עם דבר לא משתנה.
נאנחתי, והסתכלתי עליה, רוצה להתנתק מהמחשבות רק לרגע, לכמה רגעים.
העיניים שלה היו עצומות, היא כל כך יפה, גם שהיא עצובה וגם שהיא בוכה וגם שהיא ישנה.. היא פשוט.. הדבר הכי יפה בעולם בשבילי.. בכל העולם.
לפתע, הדלת של החדר שלה נפתחה וטום מכנס ממנה יחד עם הרופא, שהיה בעצם הבן שלו.
״היא ישנה?״ קורי שאל ואני הנהנתי ״היא עדינה.. קשה לה עם כל המצב, הוא מעייף אותה״ אמרתי
הם התיישבו בכיסאות שליד המיטה, בדיוק ברגע שטום אמר ״אני חושב שאני חייב לך כמה הסברים״
חייכתי חיוך קטן ומאולץ, את האמת? לא היה לי ממש אכפת.. הייתי מעדיף לשבת ולבהות בה כאן.
״כשבאת אלי והראת לי את התיק של בר, ביקשתי ממך לצלם אותו על מנת להביא עותק אלינו למקרה שמשהו יתפתח וכך נוכל להראות את זה לשופט, אך בלי ששמת לב, צילמתי עותק אחד נוסף ונתתי את זה לבן שלי שינסה לפענח אותו, הבן שלי החליט להיות מומחה בתחום מאז מה שקרה לאשתי, וכמו שאמרתי לך.. מצאו פיתרון.. הוא ישב על המקרה של בר כמה ימים וניסה לשלב אפשרויות שונות על מנת ליצור טיפול, והוא הצליח, הבדיקות שהיא עשתה אתמול והיום יגידו אם הטיפול יעבוד, ואם כן, יהיה לכם חודש וקצת שעמוס מאוד בטיפולים, אבל היא תבריא לתמיד״ טום אמר וקורי הנהן
״הטיפול הוא לא מסובך..״ קורי אמר ״זה ניתוח של 11 שעות בסך הכל, שבו יש שילוב של שלושה דברים, שכל דבר מטפל במשהו אחר במה שיש לה, וזה מה שיקרה במידה וזה מתאים..״
״ואם לא?״ שאלתי
״בוא לא נחשוב שלילי..״ קורי אמר ״קודם כל נקבל את התוצאות של הבדיקות שלה, ונראה מה הלאה״
״אוקיי״ אמרתי
״אבל רק שתדע.. שבמידה והטיפול לא יתאים והתוצאות יראו שהפיתרון הזה לא יעבוד.. למרות שהסיכויים קטנים אני לא מוותר.. אני ישב על המקרה הזה עוד ועוד עד שאני ימצא משהו.. ברור?״ קורי אמר בזמן שנעמד ״אז עד שאני לא מאבד תקווה ואומר לך בוודאות שאין יותר שום דבר שאפשר לעשות, אתה לא מעז לאבד תקווה או לחשוב שלילי! או לחשוב שאין דבר שיכול לעזור לה.. אני ברור?״ הוא שאל
״ברור״ אמרתי וחייכתי חיוך קטן
״לכל דבר שתצטרך..״ הוא אמר והגיש לי נייר קטן עם המספר שלו עליו.
״תודה קורי, טום״ אמרתי וחייכתי אליהם חיוך שהיה הפעם אמיתי.
טום חייך וטפח על כתפי, לפני שהעיף מבט בבר ויצא החוצה עם קורי.
אני מקווה, מאוד מקווה שהתוצאות יצאו חיוביות, אני לא יהיה מסוגל להתמודד עם עוד ״לא״ אחד שקשור אליה.. אני לא יחזיק מעמד.
הטלפון שלי צלצל שוב, אך שוב בחרתי להתעלם, אני יחזור למי שזה לא יהיה אחר כך.
-נקודת מבט של גיא-
״אני מיואש״ אמרתי לדניאל והתיישבתי בכיסא ליד המיטה לאחר שנכנסתי לחדר של בר.
״אתה מיואש?״ הוא אמר והחווה בידו לעבר כל החדר, שהסביר את מה שעובר עליו
״אני לא יודע מה לענות לאמיר, לא יודע מה להחליט.. הראש שלי כבר כואב ממחשבות״ אמרתי והחזקתי בראשי
״בקשר למה?״ הוא שאל ונישק את ראשה של בר.
״בקשר לזה שהוא רוצה שאני יחזור לשרת.. זה לא פשוט וזה מזכיר לי הרבה דברים מסאם שהייתי מעדיף לשכוח.. לא לראות אותם יותר..״ אמרתי ״וגם.. עכשיו רק התחתנתי עם ספיר.. אני לא יכול פתאום לעזוב אותה וללכת.. אפילו שיש חופשים בין לבין״
״גם ניר מת גיא.. אבל זה לא תירוץ לברוח מזה״ הוא אמר
״אני יודע.. אבל הוא היה החבר הכי טוב שלי״ אמרתי
״בדיוק כמו ליאב.. זה קשה לו אבל הוא עובר את זה לאט לאט ועדיין ממשיך לשרת..״ הוא אמר, מנסה להכניס בי קצת הגיון
״זה לא אותו דבר..״ אמרתי
״אני יודע.. אבל תנסה לפחות לחשוב על הדברים הטובים שבזה.. וכמה שפחות על מה שזה מזכיר לך״ הוא אמר ״יתרונות וחסרונות״
״אתה אוהב את זה.. זה הכי חשוב לא?״ הוא שאל
״ספיר הכי חשובה״ אמרתי ״אני לא רוצה לחזור לזה ואז להיות תלוי במישהו אחד שיגיד לי מתי אני יכול לראות אותה ומתי לא״ אמרתי
״אתה צודק..״ הוא אמר ״זה קשה״
״בדיוק.. אבל אני מת לחזור לשרת.. כל הדברים האלה.. אף פעם לא הפסקתי לאהוב את זה״ אמרתי את מה שישב לי על הלב כבר הרבה זמן
״תחשוב על זה עוד קצת..״ הוא הציע
״חשבתי על זה הרבה זמן.. ואני עדיין לא יודע מה לעשות״ אמרתי ״ג׳ון שוקל להפסיק גם הוא״
״אני יודע..״ דניאל אמר ונאנח ״אולי תבקש מאיציק או אמיר או מי שלא יהיה המפקד שלך.. לא להיות בבסיס כל הזמן..״
״מה זאת אומרת?״ שאלתי
״אני מתכוון.. אולי הוא יתן לך לבוא פעם בכמה זמן לבסיס על מנת להשלים אימונים או דברים כאלה.. אבל תחזור הביתה כל הזמן.. ותבוא רק שיש משהו רציני שבאמת צריכים אותך בתפקיד״ הוא אמר
״נראה לך שהוא ירשה מצב כזה?״ שאלתי לאחר שחשבתי על זה כמה דקות
״טובי וג׳ון עושים את זה.. כמו מילואים.. רק שאתה חוזר הביתה כל יומיים וחוזר לבסיס רק שצריכים אותך בתפקיד כשיש מלחמה או משהו.. ולא פעם בכמה זמן קבוע״ הוא אמר, נותן לי נקודות למחשבה
-נקודת מבט של דניאל-
״אני ישאל״ הוא אמר לאחר כמה שניות של שקט
באתי לענות לו שלפתע הרגשתי תזוזה על החזה שלי, ובר פקחה את העיניים שלה, התעוררה.
״היי לאב״ לחשתי לה ונישקתי את מצחה.
היא מצמצה כמה פעמים, הסתכלה על גיא ועלי והחזירה את הראש שלה לכתף שלי.
״ישנתי הרבה?״ היא שאלה
״שלוש שעות..״ אמרתי לה וליטפתי את שיערה
היא נאנחה ואמרה ״אני עדיין עייפה״
״תשני עוד״ אמרתי לה, בדיוק שהדלת של חדרה נפתחה ״לא כדאי שתשני עכשיו בר.. התוצאות שלך הגיעו״ קורי אמר כשנכנס לחדר וסגר את הדלת אחריו
״דוק?״ שאלתי, מאחר ההבעה על פניו הייתה מוזרה
הוא הביט בי בעיינים מצטערות ועצובות ואמר ״הבדיקות מראות שהטיפול לא יעבוד עלייך בר.. המקרה שלך מסובך יותר ממה שחשבתי.. וזה לא יעזור.. לא כמו שציפיתי..״

-------------------------

מקווה שאהבתם את הפרק..😄
תודה לכולכם על התגובות שלכם בפרק הקודם! אתם מקסימות!
בבקשה תגיבו ותצביעו🙏🏻 אני ימשיך שיהיו מספיק תגבות..
ואני ישתדל להעלות את ההמשך בקרוב..