החייל שלי

פרק 59

משוכתב**

וכאילו באורח פלא, כל הכאב שהיה עד לפני דקות ספורות נעלם, וכל מה שהרגשתי היה המגע של דניאל על גופי.
ואז הרשתי לעצמי לעצום את העינים כשראשי מונח על חזהו, והגוף שלי שרוי במן תחושת רוגע ושלווה.
הרגשתי בטוחה איתו, וזה כל מה שרציתי להרגיש..
**********************************
פקחתי את עייני, היישר אל חיוך בוקר גדול כשראיתי את הסנטר של דניאל אל מול עייני, כמו בכל השלושה לילות עד היום.
השגרה הזאת הייתה קשה מדי בשביל שאשתחרר ממנה בעוד ארבעה ימים, פתאום לא הייתי מוכנה לתת לו ללכת גם אם זה אומר שאוציא אותו מהצבא.
"את בוהה" דניאל מלמל בקול צרוד שהפך את הבטן שלי.
גלגלתי את עייני והנחתי נשיקה קצרה על הלחי שלו לפני שקמתי בזריזות על מנת לצחצח שיניים ולעשות מקלחת קצרה.
כשסיימתי, התלבשתי בזריזות ויצאתי החוצה אל החדר כשאני מנגבת את שיערי, לא מופתעת לראות את המיטה ריקה ובלי דניאל.
ירדתי למטה, וצעדתי היישר אל זרועותיו של דניאל שהיו פתוחות לקראתי, והתעלמתי לחלוטין מגיא וספיר שישבו על הספה וצפו באיזה ערוץ בטלוויזיה.
"בוקר טוב קטנה שלי" דניאל אמר והצמיד את שפתיו לרקה שלי.
"בוקר טוב" מלמלתי ונצמדתי אליו יותר, מאגרפת את בד הגופיה שלבש ביידי.
"בואי תאכלי" הוא מלמל אך בפועל לא נתן לי לזוז מבין ידיו, גורם לי לצחקק ולהצמד אליו יותר.
"אני אוהב אותך קטנה שלי"
"תפסיק לקרוא לי ככה" מלמלתי ונמתחתי על קצות אצבעותיי על מנת שאוכל להצמיד את שפתי אל שפתיו, וכשנפל לי האסימון גיכחתי ביחד איתו אל תוך הנשיקה.
הוא אחז בפניי והעמיק מעט את הנשיקה, גורם לפרפרים שבבטן שלי להתחרפן לחלוטין.
"די להתמזמז במקום להכין אוכל" גיא צעק מהסלון "בר את מפריעה לו"
"קומו" דניאל אמר בין הנשיקות "האוכל מוכן"
"אמרתי לך שיצא ממנו משהו בסוף" גיא אמר לספיר ואני ודניאל גלגלנו עיינים לפני שדניאל נפנה להביא את שתי כוסות הקפה שלנו מהשיש ומיד אחר כך שנינו פנינו לשולחן והתיישבנו לידם.
"ההורים טסים היום" גיא אמר לדניאל והוא בתגובה בלע את מה שהיה בפיו והשמיט מבטו לצלחת "תמסור להם טיסה נעימה ממני"
"אמא רוצה שנבוא הביתה" גיא אמר ודניאל גיחך "אוקיי"
"דניאל היא לא אשמה"
"היא כן" הוא אמר והישיר מבט לגיא "אם היא הייתה פעם אחת מעמידה אותו במקום על כל מה שהוא עושה לה זה לא היה מגיע למצב שהוא מרים עליה יד"
"אתה צודק אבל אתה יודע שזה חסר טעם" גיא ענה "היא לא כזאת ולעולם לא יהיה לה האומץ לעשות את זה"
"זה לא משנה גיא" דניאל אמר והגביר מעט את קולו.
המבט שלי נפגש עם מבטה של ספיר, וההסכמה ההדדית ביננו לכך שנשאיר להם את השיחה ולא נתערב.
"זה כן" גיא אמר "אתה בא לשמוע מה שיש לה להגיד, לא לו"
"אני לא יכול להסתכל עליו אפילו" דניאל ענה והמשיך לאכול.
"תתעלה על עצמך, זה עניין של עשר דקות והם עפים שוב למי יודע כמה זמן" גיא ענה.
"עד שהם יחזרו שוב"
"הוא לא יגע בה או בך שוב" גיא אמר בשקט לאחר כמה שיות של דממה.
"אתה לא מבין?" דניאל שאל בעצבים "לא אכפת לי לחטוף בשביל אמא! אכפת לי שהיא חטפה בשבילה!" הוא אמר והצביע עלי.
"דניאל הכל בסדר" מלמלתי והנחתי יד על החזה שלו, מרגישה בדפיקות הלב המואצות שלו "זה היה בטעות והוא לא התכוון"
"זה לא מעניין אותי!" דניאל אמר "אף אחד לא יגע בך בר"
"זה בסדר" אמרתי ונישקתי את שפתיו, מרגישה ביד הרועדת שלו על בטני בזמן שחשתי בגוף שלו נרגע תחתיי.
"תלך" אמרתי "תשמע מה יש לה להגיד לפני שהיא טסה שוב, אתה כועס עליו, לא עליה"
הוא נאנח והביט בעייני "אוקיי"
"אוקיי" מלמלתי ונישקתי את המצח שלו.
"אתה רוצה שאני אבוא איתך?" שאלתי והוא נד בראשו לשלילה "לא"
"אני לא מפחדת ממנו דניאל" אמרתי ואחזתי בפניו "הוא לא יתקרב אלי שוב ואתה יודע את זה"
דניאל הביט בי כמה שניות בשקט לפני שהנהן "אוקיי"