החייל שלי

עונה 2 פרק 171

אך לפתע רעש מחריד קטע את הדיבור של אמיר והחריש את אוזניי, ועל המסך, המתקן וכל הסביבה שלו עלתה באש..
************************

״אלוהים״ מלמלתי שהרגשתי את הגוף שלי מאבד את החום שלו במכה אחת
״בבקשה לא״ מלודי מלמלה מאחורי
״פאק״ ג׳ון מלמל וניסה להחיות את הקשר
״לא!״ מלמלתי ודמעות החלו לזלוג מעיניי בעוד שהם מנסות להתרגל לתמונה הבוערת במסך ״לא״
״אמיר? מקס? דניאל? ליאב? מישהו שם?״ ג'ון שאל בפעם האלך אבל לא קיבל תשובה
״אלוהים אני.. אני לא יכולה לנשום״ מלמלתי וניסיתי להרגיע את הרעד בגופי
״בר תרגעי״ לאון אמר לחוץ מאחוריי ״תרגעי״

לפתע רעש מהקשר גרם לכולנו להזדקף ״ג׳ון״ נשמע קולו החנוק של עומר..
נשמתי עמוק פעם אחת וניגבתי את עיניי, לא יודעת אם להרגיש הקלה או לא
״אלוהים עומר! אתם בסדר? מה המצב שם?״ ג'ון שאל
״אנחנו בסדר.. כולם בסדר״ אמיר אמר ״זאת הייתה רק הסחת דעת״
״אלוהים״ מלמלתי והדמעות התחדשו בזמן שלאון אחז בידי וניסה להרגיע את הרעד בגופי
״בר״ דניאל אמר בקשר ואני פתחתי את פי לדבר אך שום קול לא יצא ממני ״בר תנשמי עמוק.. בבקשה תרגעי.. הכל בסדר פה״
״אלוהים״ מלמלתי שוב
״לאון״ דניאל אמר ולאון מיקד את מבטי בו ועזר לי להרגיע את עצמי עד שחזרתי למצב רגיל שבו הנשימות יוצאות ונכנסות כמו שצריך, וניגבתי את הדמעות שלי 
״אנחנו צריכים פה תגבורת ג'ון..״ אמיר אמר ״לאון ומלודי אתם נשארים שם, כל השאר תעלו על מסוק ותנחתו בנקודה 2.. אנחנו מחכים לכם פה״
״בר את נשארת שם.. לאון אתה בא״ דניאל אמר
״תסתום דניאל!״ אמרתי ״אני באה גם אם זה יהיה ברגל״ וקמתי מהכיסא שלי, לוקחת את התיק שעמד בצד החדר והוכן במעוד מועד, ואת החגורה של הנשק, בעוד האקדח מוחזק בידי, ותוך 3 דקות כבר היינו בחוץ בדרך למסוק, לאחר שג׳ון עדכן את לאון בקצרה במה שצריך

״דקה וחצי לנחיתה״ אמרתי בקשר וכיוונתי את המסוק לצורת נחיתה הנכונה
״אנחנו מוכנים כאן״ עומר אמר ואני הנהנתי, ודקה לאחר מכן המסוק היה בקרקע, בנקודה שהייתה הכי בטוחה, גם מהאש שעוד בערה וגם מהאויב, ובזריזות, עם כל מה שצריך עלינו, ירדנו ממנו.
״אלוהים״ מלמלתי כשדניאל משך אותי לחיבוק חזק שחיבר לי בחזרה את כל העצמות בגוף
״זה העניין״ אמיר אמר וגרם לנו לזוז אחד מהשניה ״כיוונו מראש נקודות מסוימות שבהם הפצצה לא תוכל לגרום לנזק רציני, המתקן בתוכו הוא מוגן, ולכן כל מה שראיתם שעלה באש היה החוץ שלו..יש כמה פגיעות קטנות לחלק מאיתנו אבל באופן כללי הכל בסדר״
״דיברתי עכשיו עם איש המעקב שלנו שם.. הם יודעים על ההתקפה ושולחים לפה את מלוא התגבורת שזמינה להם כרגע.. וממה שהבנתי זה לא מעט״ עומר המשיך ״כך שצריך לתכנן בקצרה את המהלכים הבאים ולפעול.. יש לנו בערך 13 דקות״ הוא אמר כשהביט בשעון שלו
״איפה כולם?״ ג'ון שאל ואמיר סימן בראשו והתחיל לרוץ, כשאנחנו כולנו אחריו
לאחר חצי דקה הגענו לאיזור נקודה 1 וראינו את כל שאר הצוות, עומד מרוכז ודן בנתונים
״5 רכבים מתקדמים אליכם מכיוון ההמשך של נקודה 7.. מה שמשאיר לכם 11 דקות בדיוק לפני שהם אצלכם״ לאון אמר בקשר
״זאת התכנית..״ מקס אמר והביט בכולנו ״אנחנו נתפזר לצוותים של 3.. שבכל צוות יש לפחות 1 שכיוון אותנו עוד מהבסיס.. בנוסף לכך, כל צוות ילך לעמדה מסתור שתתן לו נקודת ראות הכי טובה לאיזור הזה.. וחשוב שכל הצוותים ישמרו בינהם על קשר עין..״ מקס המשיך ״אני וג׳ון עם אמיר ושחר נהיה הצוות שיוצב על המתקן עצמו, בסימן שלנו אתם פועלים לפי נוהל 6 שסוכם קודם לכן״
נוהל 6 היה משהו שקיוויתי שלא נגיע אליו.
ברגע שאתה מרגיש צל של סיכון הכי קטן, לירות, לירות על מנת להרוג ולא משנה מי או מה עומד בדרכך.
״דניאל אתה עם עומר ובר..״ אמיר אמר ״גיא אתה עם שון וטובי, וכיילב אתה עם ליאב וליאן.. התפקיד שלכם הוא באוויר.. יש לכם 4 דקות לעלות מסוק לאוויר ולעשות כל מה שצריך על מנת שתהיו זמינים לפעול משם בכל עת שנצטרך״ הוא אמר והם הנהנו והחלו מיד לרוץ אל עבר המסוק הכי קרוב
״להיות בקשר כל הזמן!״ מקס אמר וכולנו הנהנו, והקשבנו כל צוות לכיוון שאליו הוא צריך ללכת, וכמה שניות לאחר מכן כל צוות כבר היה במקומו, מוכן לפעולה