החייל שלי

פרק 12

משוכתב***
הערה: לבנות שכבר קראו את הסיפור.. שיניתי את השם של אבא של דניאל מאמיר לאורן..

התעוררתי בבוקר, מרגישה את החזה המוצק של דניאל מתחת לראשי, ומתענגת על התנוחה הנוחה שהיינו בה, יודעת שיקח זמן עד שזה יחזור שוב 
סגרתי שוב את עייני בחזקה, משכנעת את עצמי שככל שאני יהיה יותר רדומה ככה הוא לא ילך
״אני יודע שאת ערה״ דניאל אמר ואני עדיין לא זזתי, ובאמת שניסיתי לנשום באותו קצב
הוא צחק ונישק את ראשי ״אם זה היה תלוי בי לא הייתי זז מפה לנצח בו.. אבל זה לא..״
״אתה מפריע לי לישון״ אמרתי והוא צחק שוב, גורם לי לחייך
אלוהים אני כל כך אוהבת את הצחוק שלו!
פקחתי את עייני, פוגשת ישר בעיניו שגם על הבוקר היו הדבר הכי יפה שראיתי כל החיים שלי
״אולי נברח מפה? הם לא ימצאו אותך״ שאלתי והנחתי את ידי על החזה שלו
הוא חייך ונישק את שפתיי ברכות שרק גרמה כאב לגופי ״אני אוהב אותך.. יותר מאת עצמי״
״זה לא עוזר לי! אתה עדיין הולך״ אמרתי בכעס
הוא הרים גבה השעשוע ומשך אותי אליו לחיבוק ״אלוהים אני מאוהב״
צחקתי כשהוא דגדג את מתניי וניסיתי להשתחרר ממנו, אך הוא היה חזק ממני בהרבה ולא יכולתי לזוז אפילו מילימטר
״בסדר ב.. בסדר אני קמה!״ אמרתי ״תפסיק״
הוא עצר ואני קמתי ממנו במהירות, מנסה להחזיר לעצמי קצב יציב לנשימה בזמן ששלחתי אליו מבט כעוס ונכנסתי למקלחת

כשיצאתי, דניאל כבר לא היה בחדר
נאנחתי כשלבשתי גינס שחור וחולצה לבנה חלקה שמעליה יש ג׳קט עור שחור
נעלתי את הניו באלאנס האפורות שלי, והשארתי את השיער בצורה הטבעית שלו לפני שהוספתי איפור קל על פניי ולקחתי את התיק הקטן שלי, יוצאת מהחדר ויורדת למטה.
כולם כבר עמדו בסלון, וחיכו לי שארד מלמעלה
דניאל עמד ושתה את הקפה שלו בעוד התיק הענק שלו עומד מוכן ליד הדלת
״יצאנו״ ליסה אמרה בהתרגשות ולקחה את ידו של אורן, אביו של דניאל לבחוץ
דניאל נאנח כשאחז בידי בדרך החוצה, לוקח את התיק שלו ביד השניה
וגיא יצא מאחורינו אחרון, כשלירן הקטנה בשתי ידיו
ההורים של דניאל נסעו במכונית שלהם עם לירן, ובגלל שלא היה מקום לכולנו אני ודניאל נסענו עם גיא באוטו שלו
״לא מאמין שמעוד חודש הבית כולו שלי״ גיא אמר שהתחלנו לנסוע
״בר איתך.. תזהר לעשות שטויות״ דניאל אמר
״אתה פה בשביל לראות או להגיד לי משהו? לא!״ גיא אמר מרוצה בעוד דניאל לקח את ידי ונישק אותה
״תזהר ממני גיא״ דניאל אמר
גיא הביט בי מבעד למראה ״תצאי מהדיכאון בר.. הוא חוזר עוד פחות משבוע״
״באמת?״ שאלתי והבטתי בדניאל
״אני אמור לצאת.. אלה אם כן יחליטו שלא״ דניאל אמר ״אבל אני חושב שנצא״
נאנחתי ולא אמרתי כלום שמטתי את סנטרי על הכתף של דניאל
״אל תדאגי.. יש לו לפחות 8 חודשים טירונות״ גיא אמר
״שנה וחצי״ דניאל תיקן אותו ״זה לא מה שאתה עשית״
״שנה וחצי פאקינג טירונות?״ גיא שאל ודניאל הנהן
״אתם ב-1?״ גיא שאל
״כן.. אתם הייתם ב3״ דניאל ענה ואני לא הבנתי את פשר המספרים, אבל בכל זאת שתקתי
״איך עשית את זה לעזאזל? כל המבחנים והמיונים לא הצלחתי להגיע לזה״ גיא אמר
״אני בעצמי לא יודע״ דניאל אמר ונאנח ״אבל קל זה לא הולך להיות״
״אחי, לי היה סבל! טירונות של סבל.. ואצלי זה היה רק 6 חודשים.. אתה הולך לסבול שנה וחצי״ גיא אמר
דניאל זקף את ראשו ״יש לך עוד דרך לבאס אותי לפני שהתחלתי בכלל?״
״בר נשארת בבית לבד״ גיא אמר ודניאל החטיף לו בוקס לכתף
״שהיא לא תהיה לידנו אני יסגור איתך את החשבון״ דניאל אמר ואז נישק שוב את ידי