פרק 24

11.5K 368 37
                                    

ממש שניה לפני שהכל נהיה שחור, שמעתי מישהו צורח את שמי ״בר!״
****************************
-נקודת מבט של דניאל-
״איפה בר?״ אמא שלי שאלה והתיישבה לידי על הספה
״הלכה למאי״ עניתי והבטתי בה
״היא מדהימה דניאל! אתה חייב לשמור עליה״ היא אמרה
״אני יודע״ אמרתי וחייכתי מעט
״אתה אוהב אותה אה?״ היא שאלה ודחפה מעט את כתפי
הייתי קשור לאמא שלי ברמות, אני עדיין קשור, אך העבודה שלה ובמיוחד הצבא לא ממש מאפשר לחזק את הקשר ביננו
״מאוד״ אמרתי
״אני שמחה.. מגיע לך להיות מאושר.. מגיע לכם אחד את השניה״ היא אמרה
״איך עם אבא?״ שאלתי
״אתה יודע איך הוא״ היא אמרה ונאנחה ״זה אבא שלך״
״אם לא טוב לך תעשי משהו אמא״
״אין לי ברירה דניאל.. זאת העבודה שלו״
״הוא צריך ללמוד לאזן בין העבודה שלו למשפחה שלו״ אמרתי
היא נאנחה והביטה בי ״אני ינסה לדבר איתו״
״הוא לא יכול כל יום כל היום לא להיות בבית..״ אמרתי
היא באה לענות, אך הטלפון שלי שצלצל קטע אותה
״כן גיא?״
״שתי דקות אתה בפארק! ואני מגזים״ הוא אמר בלחץ
״מה יש?״ שאלתי תוך כדי שאני קם במהירות שם את הנעליים הראשונות שאני רואה
״דקרו את בר״ הוא אמר ואני נעצרתי באותו זמן שהלב שלי נעצר גם הוא, הרגשתי שכל העולם מסתובב לי, והכל השחיר
״מה?״
״דניאל!״ הוא צרח ואני חטפתי ג׳קט מהכיסא ויצאתי בריצה מהבית, מגיע תוך שניות בודדות לפארק, ורואה כמה פרמדיקים מעלים אותה לאמבולנס
״אתה עולה איתה?״ אחד מהם שאל את גיא
״אני עולה״ אמרתי לו והוא הנהן
״אני מגיע אחריך״ גיא אמר ואני הנהנתי ונכנסתי לבפנים, נותן להם לסגור את האמבולנס ולהתחיל בנסיעה המהירה אל הבית חולים.
חזרתי למציאות כשראיתי אותה שוכבת לידי מעולפת, מחוברת למכשיר הנשמה כשכל מתניה מכוסה תחבושות מלאות דם.
החזקתי בידי הרועדות את ידה והבאתי אותה לשפתיי, מצמיד אותה אלי ועוצם את עייני בחזקה.
לא הבנתי אחת לעזאזל היא הגיעה למצב הזה, היא אמרה שהיא הולכת למאי.. מה לעזאזל קרה שם? איך לעזאזל גיא מצא אותה?
נאנחתי ובלעתי את רוקי בחזקה, מנסה לעצור את הדמעות שעמדו לצאת בכל רגע
אחרי כמה דקות של נסיעה, הגענו אל הבית חולים והדלתות נפתחו במהרה, מיד לפני שהאלונקה יחד עם בר נשלפה החוצה בזריזות ולי לא נותר אלה לרוץ אחריהם

״יש חדש?״ גיא שאל כשהגיע אלי אחרי לא מעט זמן, יחד עם ספיר
״לא״ מלמלתי
הוא נאנח וספיר נישקה את ראשי
״ראית מי זה?״ שאלתי אותו והבטתי בו
הוא חיכה כמה שניות לפני שהנהן
״דבר״
״לא״ הוא ענה ״אני לא רוצה שתעשה שום דבר״
״גיא!״ אמרתי בקול גבוה מעט ומשכתי באפי
הוא נאנח והעביר יד על פניו לפני שאמר ״רון״
הנהנתי והורדתי את המבט למטה, חושב כמה שניות לפני שנאנחתי וקמתי ״תישאר לידה, אני עוד מעט חוזר״ אמרתי ולקחתי מידו את המפתחות של האוטו שלו
״דניאל בלי שטויות״ הוא אמר אך אני לא התייחסתי אליו, אלה המשכתי ללכת מהר, יוצא בזריזות מהבית חולים ונוסע לכיוון הפארק, מקוה למצוא שם את רון.
ברגע שראיתי אותו עומד שם, החניתי את האוטו ויצאתי ממנו בזריזות, מתקדם אליו, ובלי לומר מילה, מעיף לו את הבוקס הכי חזק אל הפרצוף שלו
״דנאל!״ טל צרחה לידו אך אני לא התייחסתי אליה והעפתי לו עוד שתיים כאלה לפני שהוא הפסיק להבין מה קורה
״לא הספיק לך פעם אחת שאמרתי לך להתרחק ממנה?״ שאלתי אותו ובעטתי בו לאחר שנפל לרצפה
״דניאל די״ טל צרחה אך אני לא הקשבתי לה והמשכתי להרביץ לו
״אני אמרתי לך לא להתקרב אליה! אמרתי לך לא להסתכל לכיוון שלה ואתה הולך ודוקר אותה?״ צעקתי ובעטתי בו פעם נוספת
״ואת״ אמרתי לטל ״כואב לך לראות אותה מאושרת? כואב לך שיש לה מישהו שאוהב אותה באמת כשלך לא?״
היא שתקה והביטה בי מפוחדת ״אני לא רוצה לשמוע עוד פעם אחת שאת מדברת איתה או שאת גורמת לה להשפיל מבט, אני ברור?״
הא הנהנה ואני בעטתי ברון עוד פעם אחת בכל הכוח והעצבים שלי, לפני שחזרתי חזרה למכונית ונסעתי חזרה לבית חולים.

החייל שליOù les histoires vivent. Découvrez maintenant