החייל שלי

עונה 3 פרק 174

ממליצה לשמוע את השיר:  charlie puth - one call away תוך כדי הפרק

צעקתי מכאב כשהדמעות לא מפסיקות לצאת מעייני.
מעבר לכאב הפיזי, הכאב הנפשי שהרגשתי היה גדול פי כמה, לא יכולתי לשאת את זה יותר, ובאמת אחרי כמה שניות, הרגשתי כיצד הגוף שלי מאבד תחושה ואחיזה במציאות..
*************************************
לא רציתי לדבר עם אף אחד, אני לא ממש זוכר אבל אני רק יודע שכמה ימים שלמים מאז שאמיר דיבר איתי, לא עשיתי שום דבר חוץ מלבהות באוויר ולעבור שוב ושוב על מה שקרה שם, תופס את עצמי על מליון טעויות שאם הייתי שם לב אליהם הייתי יכול למנוע חלק מהדברים.
"תתאפס על עצמך עומר" גיא אמר לידי כבר אחרי הרבה זמן שהוא יושב פה ומנסה לדבר איתי
"אני לא תופס את זה גיא" אמרתי בקול צרוד והוא פתח את עיניו בפליאה, מופתע שאני שם לב ומגיב למשהו
"אני לא תופס את זה שהאח היחיד שלי לא כאן.. והחברה הכי טובה שלי יותר קרובה אליו מאשר אלי"
"אני מת להגיד לך שיהיה בסדר.. אבל אני לא מצליח לחשוב ככה בעצמי" הוא אמר
שתקתי כמה שניות לפני שאמרתי "אתה יכול לקחת אותי אליהם?"
הוא הרים את עיניו אלי והביט בי כמה שניות, לפני שהנהן וקם במבט נחוש החוצה.
זה מה שאהבתי הכי הרבה אצל גיא
מעבר לזה שהוא בן אדם מדהים שתמיד יהיה שם בשבילך ותמיד ידאג לך.. לא משנה באיזה מצב אתה, לעולם הוא לא ירחם עליך.. או לפחות לא יראה את זה
הוא תמיד יהיה שם בשבילך.. ידבר איתך בגובה העיניים.. אבל לעולם לא יראה שאתה מתחתיו, או שהוא מרחם עליך, הוא שהוא חושב שמסיבה כלשהי אתה פחות טוב.
הוא חזר אחרי כמה שניות עם כיסא גלגלים ורופא, שבדק בזריזות ועדינות שאני כשיר לקום מהמיטה לפני שהרים איתי בעזרת גיא בזהירות, והושיב אותי על הכיסא גלגלים
"זה טוב שאתה רוצה לזוז מהמיטה.. זה משחרר לך את הלחץ ברגליים" הרופא אמר
"הייתי שמח להרגיש את הלחץ הזה דוק" אמרתי והוא חייך "אתה צריך להגיד תודה שזה מה שנשאר ושלא כולך מתת שם"
"אני אומר תודה" אמרתי כשגיא החל להסיע אותי "אבל הייתי מעדיף למות 3 פעמים ולאבד את הרגליים לגמרי.. ושהחברים שלי יתעוררו ויהיו בסדר"
הרופא חייך והביט בי "אתה בן אדם טוב עומר.. אבל לא תמיד אנחנו שולטים במה שקורה בחיים שלנו" הוא אמר לפני שטפח על כתפי והלך.

"הוא לא במצב טוב עומר" גיא הזהיר שהכניס אותי לחדרו של דניאל, והעמיד את הכיסא ליד המיטה שלו לפני שהסתובב ויצא, משאיר אותי לבד עם החבר הכי טוב שלי.
הלב שלי דפק במהירות, אבל כל פעימה הכאיבה לי בפנים גוף וגרמה לגוש הדמכות שבגרון שלי להראות נוכחות.
לא ידעתי אפילו איך אני אמור לבטא או להתחיל להסביר מה אני חושב על זה ועל המצב.
אני רק יודע שבחיים לא הרגשתי כמו שאני מרגיש עכשיו.
חוסר אונים, בלבול, כעס, כאב, עצב.. אפשר לומר שהתקווה היחידה שהייתה לי נהרסה.. הושמדה.
ממה שהבנתי, המבצע הלך כמתוכנן עד הרגע שהפתיעו את דניאל ובר 7 מהם מכיוון שממנו הם בכלל לא היו אמורים לצוץ.
אני יודע שזה לא אשמתם, אבל עכשיו שאני מסתכל עליו ואני יודע באיזה מצב היא אני כועס על כל מי שאפשר לכעוס.
אני כועס על עצמי שלא שמרתי על עצמי יותר, שיצאתי חשוף מדי וחטפתי יריה שבלעדיה היה להם עוד זוג עיניים ואולי הם לא היו נפגעים.
כעסתי עליו שבמקום לדחוף אותה ולהתכופף הוא לא התכופף וספג את היריה.
כעסתי על כולם שלא באו לאיזור שלהם כשהכל הסתיים אצלם
כעסתי על כל העולם.. בלי סיבה
זה פשוט לא מגיע לו להיות ככה.. לא לו ולא לה.. הם שניהם לא עשו רע ורק ניסו להציל אחד את השניה.
אני לא קורא למבצע הזה הצלחה, אני לעולם לא יחשיב אותו כהצלחה, למרות שהשגנו מה שהיינו צריכים מההתחלה להשיג.
זה דניאל לעזאזל! אני מסתכל עליו ככה במצב שהוא עכשיו ולא קולט שזה החבר שלי שהייתי צוחק עליו שהוא הענק הירוק.
לא משנה כמה סבל עברנו באימונים, לא משנה המבצע של ניר, ההתרסקות מסוק והיריה שהוא חטף, הוא לעולם לא היה נותן לעצמו להגיע למצב כזה.. הוא היה חזק, חזק מדי בשביל ליפול ככה.
אני מאוכזב מצד אחד, שהמבצע נגמר ככה ושזה מה שקרה לו..
אבל מצד שני, שאני מסתכל עליו, אני מבין ויודע שאם לא הוא היא לא הייתה פה עכשיו והוא לא היה מהסס לירות בעצמו אחריה, אני יודע שכרגע זה המצב הכי טוב שיכולנו לבקש בשביל לקבל את שתיהם בחיים.. בערך.
אני מסתכל עליו ומעריץ את החבר הזה שלי! מעריץ את העקרונות שלו!
שאני מסתכל עליו ככה.. אני סוף סוף מבין על מה הוא דיבר כל הזמן, אני מבין מה זאת באמת אהבה.