החייל שלי

פרק 40

***משוכתב

היא החזיקה ביד שלי ורעדה, ממלמלת "אומיגד.. אומיגד" כשעומר ערד על הברך והוציא מתוך הכיס שלו קופסא כחולה, פותח אותה וחושף את אחת הטבעות הכי יפות שראיתי בחיים "שחר אהובתי.. האם תסכימי להיות מאורסת לי?"
*******************************
"אלוהים" היא מלמלה והאחיזה שלה ביידי התהדקה.
עומר הביט בה והיא הסתכלה עליו "אלוהים.. כן" היא מלמלה והסירה את ידה ממני לפני שאחזה בידו של עומר והרימה אותו, מחבקת אותו חזק ואומרת שוב "כן כן כן כן"
"אני אוהב אותך" עומר אמר ושם לה את הטבעת וכולנו מחאנו כפיים.
"אני.. אני או.. אוהבת אותך" היא ענתה בחזרה ואנחנו רק צחקנו כשהיא נישקה את שפתיו, מחייכת אבל בעצם בוכה.

"אתה שיקרת אבל" ניר אמר לעומר אחרי כבר זמן מה שאנחנו יושבים וצוחקים ככה.
"מה?" עומר שאל
"היא לא היחידה שנמצאת בלב שלך" ניר ענה "דניאל שם עוד לפניה"
"התגרשנו" דניאל ענה וכולנו צחקנו "מה יהיה?"
"הפעם זה אשמתה" עומר ודניאל אמרו ביחד והצביעו אחד על השני, צוחקים וגוררים את כולם לצחוק איתם.
"עם דניאל אני מכונה להתמודד.. רק שזאת לא תהיה מישהי" שחר אמרה
"אל תדאגי" ליאב אמר "יש לעומר 3 דברים חשובים בחיים.. את, אוכל ודניאל"
"ולישון" עומר תיקן אותו ואנחנו צחקנו.
"ואיך שכחנו" ניר אמר "אמיר"
"טפי" עומר ירק, גורם לכאבי בטן מרוב שצחקתי
"לא שמענו ממנו יומיים.." ליאב אמר "אני מתלבט אם לחשוד"
"חכה.. הוא אמר לך חופש שבוע" ניר ענה "חכה עוד שעה.. סמוך עליו שהוא יצוץ"
"עכשיו תורך להציע" עומר אמר והחווה בראשו אל עבר דניאל
"רגע רגע" ניר אמר והביט בי ובדניאל "מתי לעזאזל הספקתם לחזור?"
"לא מחובר למציאות" ליאב אמר ונענע בראשו בסלחנות "הם כבר שעה צמודים ועכשיו אתה נזכר לשאול?"
"אני מחכה שסופי תתחתן ואז גיא" דניאל ענה "הסכם בלתי כתוב"
"איזה נטישה" ניר אמר "ואני הייתי בטוח שאנחנו ממחר עריקים וטסים לווגאס"
"ווגאס?" שאלתי והבטתי בדניאל "למה לעזאזל חשבת שאני אתן לך לנסוע לשם?"
"לא חשבתי" דניאל מלמל "לא נוסע.. נשאר איתך"
"גבר מאוהב" עומר מלמל ואנחנו צחקנו.
"מתי תכננת את זה?" שאלתי שוב
הוא צחק וניר ענה "לא תכננו כלום.. תנשמי קטנה"
"אל תקרא לי קטנה" אמרתי והשענתי את ראשי על כתפו.
"את קטנה" הוא ענה ואני שלחתי אליו מבט נוקב
"אל תציק לה" דניאל אמר ואני שלחתי אל ניר חיוך מנצח.
"טוב אבא" ניר אמר ופתח שוב את הצחוק אצל כולם, גורם לי לנגב דמעות שזלגו מרוב צחוק.
הבטתי על כולם כשדניאל נישק את הלחי שלי ורק יחלתי לעצמי שכל הטוב הזה לא יגמר, הייתי מאושרת שיש לי אותם.

-נקודת מבט של דניאל-
צלצול טלפון העיר אותי למחרת בבוקר, וגם בלי להסתכל בשעון הייתי בטוח שלא הצלחתי לישון יותר מ3 שעות, וגם זה לא בטוח.
מצמצתי בקושי על מנת להתרגל לאור, והשתקתי את הטלפון מהר לפני שהבטתי מי מתקדר ונאנחתי עמוקות כשראיתי את השם של אמיר על הצג
"הלו?"
"בוקר טוב דניאל"
"מה אתה רוצה על הבוקר?" שאלתי באנחה.
"הערתי אותך?"
"לא.. אני ער כי בא לי לראות את הזריחה" אמרתי
הוא צחק "קום תתארגן.. אני רוצה אותכם עוד שלוש שעות בבסיס"
"מישהו מת?"
"לא"
"פרצו מחבלים?"
"לא"
"אז אין לך סיבה מוצדקת להזניק אותי בחופש.. תן לישון" אמרתי
הוא צחק "קום קום.." הוא אמר "דבר עם אשתך ותגיעו.. נדבר פה ונסביר לכם הכל"
"כל הפלוגה מוזנקת?" שאלתי כשקמתי מהמיטה בזהירות על מנת לא להעיר את בר.
"כן" הוא אמר "מקצרים לכולם את החופש"
"אוקיי" מלמלתי והוא אישר וסגר את השיחה.
הנחתי את הטלפון במטען ונכנסתי להתקלח בזריזות, יוצא ומתקשר לעומר תוך כדי שצעדתי אל החדר שלי ופתחתי את התיק הענק שלא חשבתי שאפתח ב4 ימים הקרובים, והתחלתי להכניס לשם את כל מה שאני צריך לבסיס.
"בן זונה" עומר ענה ישר ואני גיכחתי ושאלתי "גם אותך הוא העיר?"
"לא ישנתי שעתיים" הוא אמר "רק אתמול התארסתי"
"לא נראה לי שזה מעניין אותו"
"זה לא"
"באוטו שלי?" שאלתי
"תצפור לנו" הוא ענה "שחר הלכה להתארגן.. אני אלך אליה ותאסוף אותנו ממנה.. ליאב וליאן באים עם ניר"
"ניר סימס לי" אמרתי בדיוק שקראתי את ההודעה שלו
"אמיר אמר לך לכמה זמן?" הוא שאל, חוזר שוב לאמיר
"לא" אמרתי "אני מניח שלא נראה בית בקרוב"
"בא לי להרוג אותו" הוא ענה
גיכחתי "תהיה מוכן עוד שעה" והוא אישר וניתק, כמובן שלא לפני שסינן עוד כמה קללות.