החייל שלי

עונה 3 פרק 190

"על החזרה שלנו" דניאל אמר.
"מה? מה זאת אומרת חזרה?" ספיר שאלה וגיא שלח לדניאל מבט שואל ולא מבין.
"אני ועומר חוזרים לפיקוד.. יש מחלקה שלמה שנכנסת.. והפעם במקום לפקד על כיתה, אנחנו נפקד על כולה"
**********************************
השפלתי מבט מעט למטה, אך אחרי שניה הרמתי אותו וקפצתי על דניאל בחיבוק, חייבת להראות לו שאני לפחות מאושרת בשבילו, גם אם האמת היא שבתוכי אני מתה שהוא ישאר בבית ילא יזוז.
"אני גאה בך.. כל כך" לחשבתי באוזנו והוא הידק סביבי את חיבוקו "אני אוהב אותך אושר שלי"
"אני לא מאמינה שאתה באמת עושה את זה" ספיר אמרה ואני זזתי מדניאל והבטתי במבט ההמום שלה.
"אני מצטער ספ.. אני מרגיש שאני חייב" הוא אמר בעת שהנחתי את ידי על החזה שלו.
"לא! לא לא! אתה לא חייב כלום!" היא אמרה בכעס והגבירה מעט את קולה "אני לא רוצה שהילד שלי יגדל בלעדיך! ואם זה בלעדיך זה אומר בלעדיה! אני לא מוכנה שאתה תסכן את עצמך!"
"אני לא יוצא למבצעים, ואני אהיה בסדר"
"לא! אם אתה מכבד מעט מהדעה שלי ואכפת לך! אני לא מוכנה שתעשה את זה" היא אמרה בכעס.
דניאל זז ממני וחיבק אותה חזק "אני אוהב אותך ואני מכבד את כל הדעה שלך! אבל כמו שזה יותר חזק מבעלך, זה יותר חזק ממני"
"אבל גיא לא חוזר לנצח כמוך!" היא אמרה.
"אבל אני אחזור הביתה לעיתים קרובות יותר" הוא אמר "ואני מבטיח שאניר היה בסדר"
"לא!" ספיר אמרה "אתה לא תוכל לחזור הביתה כל יום! ואתה תמיד אומר שתשמור על עצמך"
"תרגעי" דניאל אמר "אני אהיה בסדר"
-
"נוח לך?" דניאל שאל כשסידר מעלי שוב את השמיכה, מנסה להגן עלי כמה שיותר מפני הרוח.
הצמדתי את המצח שלי יותר לצווארו והנהנתי, נהנת מהשלוה שיש בים ומחום גופו שעוטף את כולי.
"אני שמחה שעברנו לכאן" אמרתי "זה גורם לי שלוה"
"את השלוה שלי" הוא אמר והידק את החיבוק שלי "ואם את שמחה, אני מרגיש שעשיתי את שלי"
חייכתי והרמתי את פניי, מנשקת את שפתיו הרכות שאהבתי יותר מכל דבר בעולם.
החזרתי את ראשי אל שקע צווארו ועצמתי את עייני, מתענגת על כל רגע כזה.
בזמן האחרון אני מרגישה שלווה ונינוחה, אני מניחה שזה קשור לעובדה שהכל כרגע רגוע.
לאחרונה אני ודניאל החלטנו לעבור דירה לבית משלנו.
הרגשנו שעכשיו מאז שיש את סאם, ספיר וגיא הם משפחה משלהם ומן הראוי שיהיה להם גם בית כזה.
למרות שהם אמרו שוב ושוב שאנחנו לא מפריעים ולהפך, זה איזה שהיא הקלה שאנחנו איתם.. עדיין הרגשנו מן צורך לעבור, למרות שהאמנו להם.
דבר נוסף שהשפיע על החלטתינו היה עצם העובדה שדניאל ועומר חוזרים לשרת, ודניאל דבק בו בהחלטה של ללכת ולחזור להיות איתי כל יום, או לפחות פעם ביומיים, ואם היינו נשארים בבית עם גיא וספיר, זה היה מאוד מקשה עליו לקיים את ההבטחה.
אני התעקשתי שהוא ילך כרגיל ויחזור כל סוף שבוע, אבל לא היה עם מי לדבר, הבטחה שלו זה הבטחה.
אז עברנו למקום שהוא יותר קרוב לבסיס, אבל מצד שני גם לא כל כך רחוק מגיא וספיר.
כשדניאל הודיע על ההחלטה הזאת לעומר ושחר, הם חשבו על הנושא והחליטו שאם הם כבר גם ככה גרים בבית של עומר שלא כל כך גדול ונוח, ועומר נדבק גם הוא להחלטה של דניאל, יהיה להם קל יותר לעבור איתנו מכל הבחינות.
דניאל ועומר נכנסו מיד לחיפושים ותוך חודש בערך מצאו בית מושלם!
קרוב לבית של גיא וקרוב לבסיס באותה מידה, אך מבחינתי היתרון העצום היה שהוא היה על הים, ולכל חדר מרפסת שפונה אליו, מבלי להזכיר את המרפסת הגדולה שיוצאת מסלון שגם היא לאותו כיוון.
תוך שבועיים דניאל ועומר ארזו וארגנו כל מה שצריך בעוד אני ושחר הלכנו יום יום ובחרנו רהיטים וכל מה שצריך בשביל לסגור את העיצוב של הבית, כולל מיטות שמש וערסלים מברזל לכל מרפסת.
היינו צריכים לעבור כמה שיותר מהר, מאחר ודניאל ועומר מתחילים את התפקיד ממש מחר, כל המעבר היה צריך להיעשות תוך שבועיים לכל היותר מאז שמצאנו דירה.
מה שאומר שכולנו היינו צריכול להיות בפעולה, אך מאחר ואני בהריון, דניאל ועומר בקושי נתנו לי לזוז והשאירו את כל העבודה לעצמם.
-פלאשבק-
"לעזאזל בר! אמרתי לך לא להרים כלום!" דניאל צעק כשראה כשאני נכנסת לסלון החדש עם ארגז שהיה קל מאוד! ביידי.
"תרגע דניאל" אמרתי והנחתי על הרצפה "הוא דווקא קל"
"לא אמרנו לך לא להרים ארגזים כבדים, אמרנו לך לא להרים בכלל" עומר אמר והניח על הרצפה עוד 4 ארגזים שהרים בבת אחת, אלוהים יודע איך.
גלגלתי את עייני ובאתי לצאת לרכב להביא ארגז נוסף, אך דניאל אחז בכתפיי שניה לפני שהגעתי לדלת והחזיר אותי אחורה, גורם לי לשבת על אחד הארזים ליד שחר וסינן "תזהרי" לפני שיצא חזרה עם עומר לסבלים בחוץ.
"קחי" שחר אמרה והביאה לי מהגלידה שדניאל ועומר קנו לנו בדרך, ואני כמובן, לקחתי בלי היסוס והמשכתי לצפות בגברים שלנו ממשיכים לעבוד.
שמחתי בליבי מעט על ההחלטה לעבור לגור בבית משלנו.
אני ודניאל אמנם אהבנו מאוד את הבית המקורי של דניאל, ואהבנו עוד יותר את המשפחתיות עם גיא וספיר.
אבל הבנו ביננו לבין עצמנו שהגיע הזמן שנעבור, הם נהיו משפחה קטנה והם ללא ספק צריכים בית משל עצמם.
הם כמובן ניסו להזיז אותנו מהרעיון הזה ולהישאר בבית, הם אמרו שאנחנו לא מפריעים בכלל ושהשהות שלנו איתם מקלה עליהם.
האמנו להם, ידענו שהם רוצים שנישאר, ואולי היינו נשארים אם לא ההחלטה של הבנים לחזור כל יום או לפחות לעיתים קרובות יותר הביתה.
הבית המקורי או לחילופין הדירה של עומר, היו מקשים על הרצון הזה והופכים כל יום לסיוט.
ושעתיים וחצי נסיעה הלוך וחזור כל יום הם לא מטלה פשוטה, וזה היה ממעיט את הסיכוי שהדבר אכן יקרה.
כמובן שכשעומר ושחר שמעו על הדבר הם החליטו להצטרף ולכבד אותנו בנוכחותם.
אני מניחה שזה היה הקש ששבר את גב הגמל, שאם לא ההצעה של עומר למעבר משותף והרצון של שני הגברים לחזור כל יום אלינו, היינו נשארים בבית החם ואני הייתי נאלצת לחכות לראות את דניאל פעם בשבוע, אם בכלל.
"בר" קולו של דניאל העיר אותי מהמחשבות ואני התעוררתי על עצמי ועל הדרך גם גיליתי שהגלידה נגמרה.
"אה?" שאלתי והוא חייך ונישק את המצח שלי "בואי.. נצא לאכול משהו"
"אבל לא סיימנו לסדר" אמרתי כשראיתי שהדלת סגורה ואין מקום לרגליים לעבור מרוב הארגזים.
"ועוד לא הגיעו כל הרהיטים והארגזים, אז אני מניח שנאלץ לישון ככה בימים הקרובים" עומר אמר "אבל כרגע כל מה שאני חושב עליו זה סקס ואוכל"
"עומר!" שחר מלמלה והסמיקה קשות, דופקת את ידה על המצח מתוך יאוש.
"והאוכל גובר, יאללה.. החוצה" הוא אמר ואנחנו צחקנו ויצאנו החוצה אל המכונית, נכנסים תוך כמה שניות ומתחילים בנסיעה אל מרכז הקניות, שמהבית החדש היה קרוב יותר.
-סוף פלאשבק-
"בר" קולו של דניאל חדר לאוזני והעיר אותי מהמחשבות.
"ממ" מלמלתי כשהפנים שלי עדיין מוחבאות בצוואר שלו שרק חצי עין שלי פתוחה ומביטה אל הים.
"את לא רוצה לקום?" הוא שאל ונישק את הלחי שלי "לאכול משהו?"
"לא" אמרתי "ולא"
"אבל לא אכלת כל היים" הוא אמר ואני משכתי בכתפיי "אני לא רעבה"
"את חייבת לאכול משהו" הוא אמר והזיז אותי מעט ממנו כדי שיוכל להסתכל בעיניי "את אוכלת בשביל שניים עכשיו, אל תשכחי"
הסמקתי שוב, כמו כל פעם שהוא מביט בעיניי ומדבר על הנושא הזה.
"בסדר" מלמלתי "תביא לי גלידה"
"לא בר" הוא אמר "אוכל"
"אבל לא בא לי אוכל" מלמלתי ומהצד ראיתי את עומר ושחר מתיישבים במיטה לידנו.
"עזוב אותה" שחר אמרה "בערב היא תאכל כמו שצריך"
"הערב האחרון" דניאל מלמל ואני אגרפתי בידי את הגופיה שלו ונשכתי את שפתיי.
"אני לא מאמין שאנחנו הולכים שוב לסבול קבוצה של חזירים" עומר אמר ונישק את ראשה של שחר.
"הפעם היא גדולה יותר" דניאל אמר ביאוש.
"תשתקו" שחר אמרה "אתם מתים על זה"
"ברור" דניאל אמר ושלח לעומר מבט תחמן ואני גלגלתי את עייני בזמן שעומר אמר "פי 5 אנשים להתעלל בהם"
"אתם לא שפויים" שחר אמרה ואני הנהנתי לאות הסכמה וחזרתי לצוואר של דניאל, רוצה לנצור כל רגע מהזמן שלי איתו לפני שיהיה לי אותו רק בערבים.
"מכורה" עומר מלמל ובעט ברגלי.
גיכחתי ובאתי להגיב אל דניאל זרק עליו כרית ועשה בשבילי את העבודה כשסינן "תשתוק"