החייל שלי

פרק 81

"קודם שאלת מה יהיה איתכם מעכשיו, אז מה שקורה זה שלאחר התחקירים והחופש, אתם תחזרו לבסיס, אבל לא כמו שאת-" הוא המשיך אך נקטע כששלושה רופאים עקפו אותנו במהרה ונכנסו ברעש אל חדרו של ניר, שניה לפני שבר ושחר נזרקו החוצה והדלת נסגרה אחריהם, מותירה את כולנו המומים..
***************************************
"מה הולך פה?" התעשתי ראשון ושאלתי מיד לאחר שאחזתי במתניה של בר הרועדת והצמדתי אותה אלי, מחבק אותה חזק ומנסה להרגיע.
"הוא.. הוא.. הוא פת.. פתאום הפסיק לנ.. לנשום ו.. הכל.. הכל שם צ.. צפצף ו-" שחר התחילה להגיד אך עומר קטע אותה וחיבק אותה גם הוא, מביט בעיניי וחולק איתי את המחשבה שהן לא היו צריכות לראות את זה.
"אין לך מה לדאוג, אנחנו איתו" אמיר אמר בפלאפון כשעבר לידי בדרך אל המעליות, ונעלם בהן לאחר שניה.
"שקרן" עומר אמר ואני גיכחתי ונישקתי את מצחה של בר, מייחל שהגוף שלה ירגע.
התיישבתי בכיסאות באיזור ההמתנה המרוחק והשארתי את עומר ושחר קרוב יותר לחדר, מוודא שהם מתיישבים ומסיר מהם את עייני.
"הוא יהיה בסדר קטנה" אמרתי ובר משכה באפה והתרוממה מהכיסא שלה, יושבת עלי ומצמידה את הכתף שלה אל החזה שלי, ואת ראשה אל שקע צווארי.
ושוב, לא היה צריך מילים.

"יש חדש?" שאלתי בשקט כשעומר הגיע לשבת לידי.
"היא נרדמה?" הוא שאל ואני המהמתי לאישור והעפתי מבט לאמיר שדיבר עם ולריה ועם הרופא.
זה כבר שעתיים שאנחנו כאן והרופאים בחדר של ניר מנסים להבין מה קורה.
ורק לפני חמש דקות אחד מהם סוף סוף יצא, ומדבר עם אמיר ברצף מאז.
"הם אומרים שהיה לו קוצר נשימה כי הוא הוציא את החוט שעזר לו לנשום" עומר אמר והתיישב בכיסא מולי "וזה השפיע על קצב הלב שלו שגם ככה היה לא טוב כנראה".
"הוא יהיה בסדר?" שאלתי, והמשכתי באופן אוטומטי ללטף את השיער של בר ואת הגב שלה.
"כן" עומר אמר והרים גבותיו "לפחות לעת עתה, הוא עדיין בסיכון אבל המצב שלו בסדר".
"היא דואגת לו אה?" עומר שאל ברכות והביט בפניה של בר.
"אין לך מושג" אמרתי ונישקתי את המצח שלה "זה מסעיר אותה".
"גם שחר" הוא ענה "שתיהן יודעות מה עברנו בשביל להחזיר אותו ושתיהן אוהבות אותו".
"לא רציתי שהיא תראה את זה" אמרתי "היא עדינה מדי בשביל כל החרא הזה".
"בתי חולים?" הוא שאל ואני הנהנתי.
"ליב?"
"לא רק" עניתי בתמציתיות.
"אני לא מביא אותה לכאן יותר" הוא אמר כשהביט בשחר ואני הסכמתי, הן יראו אותו בפעם הבאה שיהיה בריא לגמרי ויוכל ללכת בעצמו.
נאנחתי והעפתי מבט לליאב שדיבר בסוף המסדרון עם ליאן ושחר, וכיווצתי גבותיי בשאלה כשאמיר התקרב אלינו לאחר שנפרד מהרופא בניד ראש וחיוך.
"מה הסיפור שלו?" עומר שאל אותי בלחש ואני הרמתי כתפיי בעדינות.
"הוא יהיה בסדר" אמיר אמר ואנחנו גיכחנו "תודה על המידע".
"אני מצטער שלא סיימנו את השיחה שלנו כמו שצריך" אמיר אמר והתיישב לידנו, מעיף מבט מחויך בבר ואז מרים אלי מבטו ואומר "אתה אוהב אותה".
"יותר מאת החיים שלי" אמרתי והידקתי באופן אוטומטי את החיבוק שלי סביבה.
"בכל אופן" אמיר אמר "התחלנו שיחה ולא סיימנו כמו שצריך, כשנהיה בבסיס זה יהיה מסודר יותר ואני מצטער על זה שחיכיתם הרבה".
"זה בסדר אמיר" עומר אמר "נשאר עוד משהו לומר?"
"כן" אמיר אמר והעביר מבטו בין שנינו לפני ששאל "זוכרים שאמרתי לכם שלפי השכל הישר וטכנית אני אמור להעיף אותכם מהפלוגה?"
הנהנו באחת והוא המשיך "אז זהו, שאתם מקבלים בדיוק ההפך".
כיווצתי גבותיי באי הבנה ושאלתי "מה זאת אומרת?"
"אתם מקבלים העלאה בדרגה וקידום" הוא אמר "מה שאומר שכשתחזרו, לא תחזרו כמו שאתם עכשיו.. אלה ישירות לקורס מפקדי פלוגה".
"מה?" אני ועומר שאלנו ביחד בקול, ואני התכווצתי ששניה אחר כך בר זעה באי נוחות עלי, והחביאה את פניה עמוק יותר בצווארי.
"זה בסדר קטנה" מלמלתי והיא פלטה אנחה "הכל בסדר".
"קרה משהו?" היא לחשה ואני צקצקתי בלשוני "לא, הכל בסדר".
היא פלטה נשימה עמוקה והרפתה מחדש את גופה, נותנת מעין אישור חסר מילים להמשיך להקשיב לאמיר.
"אתה רציני?" עומר שאל לאחר שראה שבר נרגעה.
"רציני לחלוטין".
"אתה מבין מה אמרת עכשיו נכון?" שאלתי במבט בוחן "פאקינג מפקדים".
"תסלחו לי שאני מדבר ככה, ואם תגידו משהו אני אכחיש" הוא אמר "אבל פאקינג מפקדים".
"זה.. אמ.. וואו" אמרתי והעברתי יד בשיערי "וואו".
"למה?" עומר שאל ואמיר חייך "כי מגיע לכם".
"על סמך מבצע אחד?" שאלתי, מאחר וקידום מהסוג הזה מקבלים רק אחרי תום 3 שנים של שירות צבאי מלא, ואנחנו בקושי מסיימים את השניה.
"על סמך מבצע שלם שניהלתם בעצמכם מהרגע הראשון, פעלתם בשטח מתוך שיקול דעת והראתם יכולות לפקד בעתיד" אמיר אמר "וזה בלי לדקדק על פרטים של לפני".
"איצ.. איציק יודע?" עומר שאל ואמיר חייך שוב ואמר "איציק העלה את הרעיון".
"זה.. אמ.. אתה בטוח?" עומר שאח ואמיר הנהן שוב.
"וואו.. אוקיי" אמרתי "מה זה אומר מעכשיו?"
"אז כמו שאמרתי, שתחזרו לבסיס לאחר החופש שנתתי לכם קודם, אתם תכנסו ישירות לקורס מפקדי הפלוגות שכבר מתנהל, רק שאתם תעשו קורס מקוצר של חודש וחצי או טיפה יותר, במקום קורס של שבעה חודשים כמו כולם" אמיר ענה "ובסופו, תפקדו על פלוגת הטירונים החדשה שתכנס".
נדיר שדבר כזה קורה.
נדיר שקידום כזה מתרחש.
אנשים שמקבלים את זה, באים בכוונת תחילה שזה מה שיקרה.
הכוונה שלי ושל עומר כאחת הייתה להכנס לסגל המבצעים המיוחדים, ומשם להתקדם הלאה בסולם הדרגות.
הזדמנות כמו שקיבלנו עכשיו הייתה קפיצה ישירה אל הסגל.
החיסרון היחיד היה שבשנה וחצי הקרובים, לא נוכל לקחת חלק במבצעים מהסוג שרצינו.
אבל, זה מתגמד לעומת כמות הזמן שנבלה בבית, שרק גדלה עם כניסתינו לתפקיד, וליכולת העתידית שלנו בשטח.
"קחו בחשבון, שעכשיו הכל הרבה יותר רציני, עם הרבה יותר אחריות, אין לי ספק שתצליחו בזה" הוא אמר "אבל זה ידרוש מכם הרבה יותר".
הייתי להוט להתחיל את זה.
לא היה לי מושג איך מפקדים על פלוגה שלמה, לא היה לי מושג מה עושים ואיך וכמה, אבל רציתי את זה.
והלהט שראיתי בעיניו של עומר, אישר לי שמחשבותיו זהות לשלי.
"אל תהיו מופתעים" אמיר אמר "זה מגיע לכם".
"כן כן אנחנו.. פשוט.. מנסים לעכל את השינוי" עומר אמר ונשען אחורה "חתיכת שינוי".
"זכיתם בזה ביושר".
"לא חשבתי שדבר כזה יכול לקרות על סמך מבצע אחד" אמרתי, והלב שלי חייך כשהרגשתי כאילו בזווית מוחי את ידה של בר מתאגרפת על בד החולצה שלבשתי.
"זה לא" אמיר אמר והתרומם "אבל זה חתיכת מבצע".
"אמ.. תודה, אני מניח" עומר אמר והתרומם ללחוץ את ידו.
"תודה אמיר" אמרתי גם אני והושטתי את ידי הפנויה, והוא לחץ אותה בגיחוך ואמר "תשמור עליה, היא נותנת לך כוח".
"אין לך מושג" אמרתי בחיוך והנחתי את סנטרי על ראשה.
הוא הנהן ואמר "דבר אחרון, אתם מורשים כרגע לספר רק לקרובים שלכם, שזה אומר משפחה קרובה בלבד, ואישור מיוחד לאנשים שהיו איתכם במבצע.. אבל לא מעבר".
הנהנו, והוא חייך ועזב אותנו, תופס את ולריה בדרך לחדרה של ניר ומעדכן אותה בכמה משפטים שהצליחו להרגיע אותה.
"אחי" עומר מלמל ואני כמוהו, לא הצלחתי למצוא מילים.
"מה הלך פה?" ליאב שאל שהגיע משום מקום לידנו לפתע.
"הוא סיים את השיחה" עומר אמר כשהוא מרוכז במשהו אחר.
"סיים? מה הוא אמר לכם? זה היה נראה רציני".
"זה היה רציני" עומר אמר והביט בי.
"קיבלנו העלאה בדרגה" אמרתי ועומר גיחך "3".
"מה..? מה זאת אומרת?" ליאב שאל.
"מצטער אחי" עומר אמר לי "לא מצליח להגיד את זה".
"אנחנו חוזרים בדיוק מתי שאתם חוזרים" אמרתי "אבל כמפקדים".
"מ.. מה?"
"אנחנו נכנסים ישירות לקורס פיקוד, ונפקד על פלוגת הטירונים החדשה שנכנסת".
"אתם לא אמורים לעבור קורס מלא?"
"אנחנו חוזרים ביחד איתכם, ועושים רק את החודש וחצי האחרונים" אמרתי "אמיר טוען שאנחנו לא צריכים את הכל".
"וואו" ליאב אמר לאחר כמה שניות של שקט "וואו, זה חתיכת קידום".
"לא לקנא" עומר אמר וליאב צחק "ממש לא אחי, אני מפרגן, מגיע לכם יותר מלכולם".
"כן אנחנו.. עדיין לא.. לא מצליחים להבין איך ולמה" עומר ענה לו.
"אין מה להבין" הוא אמר "אתם מפקדים, תפסיקו להיות כוסיות".
צחקקתי בעדינות ועומר גיחך "כן אה?"
"גאה בכם" הוא אמר "ואני בטוח שגם השלושה שמאחוריי".
נאנחתי בדיוק שליאב התרומם והוציא את הפלאפון שלו שצלצל מהכיס, מחייך בהתנצלות וזז הצידה ליד ליאן.
"אני אלך לראות מה קורה שם" עומר אמר והתקדם לעבר שחר.
נאנחתי עמוקות והשענתי את ראשי אחורה, מוציא בזהירות את הפלאפון שלי מהכיס ומסמס תשובה לגיא ששאל איפה אני.
'בבית חולים'
'קרה משהו?'
'שום דבר, אנחנו עם ניר'
'מאז שלקחת אותי?' הוא החזיר 'הוא בסדר?'
'עוד מלפני' עניתי 'נדבר בבית'
באתי לכתוב לו הודעה נוספת אך תזוזה על גופי קטעה את חוט המחשבה שלי.
הורדתי את עייני לכיוון בר שהייתה עטופה בקפוצון שלי, ושחררתי מעט את ידי שעטפה את גבה כדי שתוכל לזוז.
היא הרימה מעט את ראשה והביטה בי בעיניים ישנוניות, מפהקת קלות ומעבירה מבטה סביב, עדיין לא מנתקת את אחיזתה בגופי.
"יש חדש?" היא שאלה ואני חייכתי והתיישבתי בצורה נוחה יותר, מעביר את אחיזתי למתניה ומנשק את מצחה שהיה עדיין חם מהשינה "הוא יהיה בסדר".
"באמת?" היא שאלה ואני הנהנתי וליטפתי את הלחי שלה "הייתה לו הפרעה בנשימה בגלל שהוא ניתק את המכונה, וזה השפיע לרגע על קצב הלב שלו".
"למה הוא ניתק?"
"הוא חשב שהוא יכול לנשום לבד, אבלמהגוף שלו לא חזק מספיק".
"הלב שלו בסדר?"
"את דואגת ללב שלו?" שאלתי במבט תחמן והיא גלגלה עיניים ופלטה חיוך "נו".
"הוא בסדר קטנה" אמרתי ואחזתי בידה "הוא קצת בסיכון אבל הסיכויים בהחלט לטובתו".
היא הנהנה והחזירה את ראשה לכתפי, מניחה את ידה על בטני ומוכיחה לי שהיא רגועה קצת יותר.
"את רוצה קפה?" שאלתי והיא המהמה "קר".
"בואי" אמרתי והרמתי אותה בעדינות, מתרומם לעמידה מיד אחריה ואוחז בידה לכיוון המעליות אל המאפיה למטה.
היא בחרה קפה קר גדול ועוד כמה עוגיות, ולאחר שזה והקפה שלי היה מוכן, שילמתי על הכל ולקחתי את ידה להתיישב באחד השולחנות שעמדנו לרשותם.
היא התיישבה לידי והשעינה את גבה על החזה שלי, מתחילה לאכול ומתעוררת עוד קצת לאט לאט.
"זה טעים" היא אמרה אחרי כמה דקות של שקט והסתובבה אלי, נותנת לי ביס מקרואסון השוקולד שהחזיקה בידה.
"רק את אוהבת שוקולד ברמה כזאת" אמרתי לאחר שלקחתי ביס.
היא חייכה ונישקה את שפתיי, נותנת לי לחייך כי גם לשפתיים שלה, היה טעם של שוקולד.
"אני צריך לספר לך משהו" אמרתי והיא נישקה אותי שוב והתרחקה מעט, משלבת את רגליה מולי ומביטה בי בזמן שהמשיכה לאכול.
"בעקבות המבצע של ניר אמיר ואיציק החליטו שמגיע לנו קידום" אמרתי "למרות שמה שבאמת מגיע לנו זה משפט ועונש על כל הפרת הפקודות שעשינו שם".
"אז..?"
"אמיר החליט לנקוט בצעד חריג, הוא אומר שגילינו שם המון אחריות וזה היה מבצע שלם שנוהל על ידינו בגלל התקלה בקשר, ולכן הדבר הנכון לעשות הוא לקדם אותנו".
"מ.. מה זאת אומרת?" היא שאלה והניחה את הקרואסון על השקית.
"זאת אומרת שבפעם הבאה שאני ועומר חוזר לבסיס.. זה ישירות לקורס מפקדים" אמרתי והיא פערה את עיניה.
"ואחרי חודשיים של השלמת קורס, אנחנו נפקד על הפלוגה החדשה שתכנס".
היא פערה את פיה וחייכה, ואז הרצינה את המבט שלה ואמרה בלחץ "רגע, זה אומר שאתה תהיה יותר בבסיס? ותצא ליותר מבצעים? אני-" "לא לא לא קטנה שלי" קטעתי אותה וצחקתי "להפך.. אני אחזור בתדירות גבוהה יותר, ולא אצא לשום מבצע במשך כל הטירונות שלהם".
"אתה תהיה יותר בבית? ותבוא מהר יותר?" היא שאלה והביטה בי בחשד ובאי אמון.
הנהנתי באיטיות "אני אוכל לצאת מתי שבא לי".
"זה.. זה אומר שאתה תישן איתי יותר? ותתייחס אלי?"
צחקקתי והנהנתי שוב.
"אתה.. אתה מפקד?" היא שאלה ואני הנהנתי "קפצתי ב3 דרגות".
היא שתקה לרגע ואז קפצה עלי וכרכה את זרועותיה סביבי "אני גאה בך.. גאה בך כל כך" היא אמרה וחיבק אותי חזק.
הידקתי את זרועותיי סביב גבה וחייכתי, זאת הייתה המטרה.