החייל שלי

פרק 32

משוכתב**

יצאתי מהמקלחת כשסיימתי והתלבשתי בזריזות, נשכבת על המיטה והרגשתי כיצד העייפות משתלטת עלי בזריזות.
אך כמה שניות לפני שנרדמתי הספקתי לשמוע את דניאל שנכנס איכשהוא לחדר אומר "אני אוהב אותך"
*************************************
-נקודת המבט של דניאל-
"הלו?" שאלתי בקול צרוד, מי לעזאזל מעז להתקשר אלי בפאקינג 5 בבוקר?
"דניאל בוקר טוב" שמעתי את קולו של אמיר ונאנחתי.
הוא צחקק "מצטער שהערתי אותך.. אני צריך שתגיע לבסיס"
"אה?"
"אל תבהל.. זה לא רק אתה.. זה כמה נבחרים.. אני לא יכול לדבר בטלפון אבל תהיה בקשר עם שחר.. ועם עומר.. הם אמורים לבוא גם" הוא אמר ואז שתק לכמה שניות לפני שהוסיף "בתקווה שעומר קם"
נאנחתי "מתי?"
"תהיו פה עוד 3 שעות" הוא אמר
"לכמה זמן?" שאלתי
"אל תביאו כלום.. אתם חוזרים בערב" הוא אמר ואני אישרתי וניתקתי את השיחה, מכוון שעון לעוד שעה ועוצם את העיניים בתקווה להירדם שוב.

"באיזה קטע אני ער, לבוש, בלי אוכל מאתמול ואתה ישן?" צרחות בחדר שלי העירו אותי וגרמו לי לקפוץ בבהלה ולהביט במבט לא מבין בעומר שעמד מולי.
לאחר שנרגעתי מעט, הבטתי בטלפון וכמו שחשבתי, השעון עוד לא צלצל.. למעשה נשאר לו עוד עשרים דקות.
"אתה לא יכול לתת לי לקום נורמלי?" שאלתי והוא נד בראשו לשלילה "קום!"
"קמתי קמתי" אמרתי וקמתי למקלחת שבחדרי "יותר גרוע מאיציק"
"תעשה את זה מהר.. אני רעב" הוא אמר
"אני חברה שלך?" שאלתי וטרקתי את הדלת, שומע רק במעומעם את תגובתו ומחייך בלי לדעת מה היא.
התקלחתי בזריזות, ולבשתי בוקסר ומכנס בלבד לפני שיצאתי החוצה, מנגב בדרך את שיערי ויורד למטה, מוצא את עומר יושב באחת מכיסאות הבר במטבח בלי חולצה ומדבר בטלפון.
"אוקיי" הוא אמר "תהי מוכנה.. נבוא לאסוף אותך" "אני ימסור לו" "ביי יפה שלי" הוא אמר וניתק בחיוך, עדיין לא שם לב אלי.
"בעטתי ברגלו וחייכתי חיוך תחמן לפני שנכנסתי למטבח והתחלתי להכין חביתות.
"יש לך הפרעת רוגע?" הוא שאל שנכנס למטבח אחריי
"אה?"
"קשה לך לראות אותי רגוע" הוא אמר ואני גלגלתי עיניים "למי חייכת ככה?"
"אם אתה יודע למה אתה שואל?"
"רוצה שאתה תגיד בקול שאתה אוהב אותה" אמרתי
"אני לא אוהב אותה"
"אם לא היית אוהב אותה היית שואל את מי" אמרתי והבטתי בו לפני שהפכתי את החביתה, מכין צלחות ומעיף לו סכין שיתחיל לחתוך סלט.
"יכולתי למות"
"לפחות לא היית רואה את אמיר" אמרתי
"תנסה בלב" הוא אמר והושיט את הסכין, גורם לי לצחוק.

"מה איתכם?" עומר שאל כשכבר היינו באמצע לאכול
"אותו דבר" אמרתי בפרצוף חסר הבעה שסיימתי את הביס ולקחתי שלוק מהקפה שלי
"אתם לא רוצים לשבת לפתור את הבלאגן שנוצר בגלל.. כלום?" הוא שאל ואני הנחתי את הכוס על השולחן וניגשתי להביא את הטלפון שלי מהמטען, פותח את המסך ומראה לו את התמונה שספיר שלחה לי מהטלפון של בר לפני יומיים.
היה משהו מוזר כשהיא הראתה לי את זה בבית והייתי חייב לבדוק אותה, אז כשהם היו בקניות ביקשתי מספיר שתשלח לי והנה היא אצלי.. ונוכחתי לדעת שאין בה חצי פאק.. היא אמיתית לגמרי.
אני מבין למה בר מאמינה, זה נראה אמיתי לחלוטין! וכשאני מסתכל על זה התסכול גובר כי אני יודע שעם זה פלוס העבר שלי אין לי דרך להוכיח אחרת.
"מה?" עומר שאל בגיחוך כשחטף את הטלפון מידי והביט בי ובתמונה לסירוגין "מה זה?"
"אני וטל" אמרתי
"אבל.. אני לא מבין.. זה לא קרה! אני הייתי צמוד לך לתחת כל הזמן ואת זה בטוח שלא הייתי מפספס" הוא ענה והחזיר לי את הפלאפון.
"אין לי הסבר" אמרתי "זה מה שבר קיבלה.. ואת האמת? אני לא רואה שום דבר שיכול לסתור את זה"
הוא נאנח "תן לי את זה" הוא אמר וחטף את הפלאפון שוב, מביט בתמונה
"זה לא פוטושופ עומר.. תאמין לי שבחנתי את זה מכל זווית אפשרית" אמרתי והוא נאנח והניח את הפלאפון שלי על השולחן "יש לנו להיות שם עוד שעה וחצי.." הוא אמר "כדאי שנצא"
הנהנתי וסיימתי לאכול, מפנה בעזרת עומר את כל הכלים למטבח ועולה למעלה בשקט, מחליף בזריזות למדים ומארגן את הארנק שלי בכיס, מוריד איתי את הסוודר של הצבא על כל מקרה ויוצא מהחדר.
"לאן אתה?" גיא שאל שיצא מהחדר שלו לבוש והעביר מבט על כולי
"לבסיס" אמרתי "אמיר רוצה אותנו היום"
"מה זה אותנו?" הוא שאל "אתה לא בחופש?"
"אני ועומר ועוד כמה" אמרתי "לא יודע למה.. הוא אמר שנחזור עד הערב"
"מתי קמת?" הוא שאל
"לפני שעה" אמרתי והוא נאנח וסידר את הצווארון של הסריג שלבש לפני שירד איתי למטה ונכנס למטבח.
"דיברתם אתמול?" הוא שאל ואני נדתי בראשי לשלילה "היא הייתה אצל שחר כל היום" אמרתי
הוא מזג לו קפה ונאנח "אתה רוצה שאני ידבר איתה שאני יחזור מהעבודה?" הוא שאל ואני משכתי בכתפיי "יש לה תמונה.. לא משנה מה תגיד זה לא יעזור"
הוא נאנח והביט בקפה שלו "אני ינסה" הוא אמר ואני הנהנתי ומזגתי עוד קפה לשתי כוסות סגורים.
"תלך.. אני לא יעכב אותך.. נדבר שתחזור" הוא אמר ואני הנהנתי ויצאתי מהמטבח.
לקחתי את המפתחות של האוטו שלי ויצאתי לעומר שכבר חיכה ליד האוטו עם הטלפון שלי בידו.
גיכחתי ודחפתי לו קפה ליד לפני שחטפתי לו אותו "תפסיק לבהות.. זה לא ימציא לך פיתרון" אמרתי ונכנסתי למושב הנוסע, מחכה שעומר יסגור את הדלת שלו לפני שהטנעתי ונסעתי לכיוון הבית של שחר.