החייל שלי

עונה 3 פרק 181

"לא!" שמעתי את עצמי צורחת כשנפלתי על הרצפה צמוד למיטה שלו והבכי שלי רק גבר "לא לא לא! לא!" צעקתי שוב ודחפתי את גיא שניסה לחבק אותי ולהרגיע אותי.
"אל תיקחו לי אותו.. בבקשה" צרחתי והעפתי את כולם "אל תיקחו לי את המעט שנשאר לי ממנו! לא! דניאל לא!"
**************************************
"ב-" "אל תדבר איתי!"
"בר את ח-" "תעזוב אותי גיא! אני מתחננת תעזוב אותי כבר!"
"תקשיבי" הוא צעק וגרם למבטי לזוז מדניאל אליו
"אני יודע שהוא כל החיים שלך! אני יודע שאת אפילו לא מוכנה לשמוע על אפשרות של לנתק אותו.. אבל זה לא תלוי בי וזה לא תלוי בך! הוא חתם על זה! הוא החליט על זה והוא ידע מה הוא עושה כשהוא החליט!"
"צא מפה" אמרתי בהתעלמות מוחלטת מדבריו וחזרתי להביט בדניאל.
הוא נאנח והתקדם אלי, מסובב את הכיסא שלי כך שאביט בפניו "אם אתה מוציא עוד מילה על זה שצריך לנתק אותו אני ישנא אותך לכל החיים!"
הוא הביט בי בלי להגיד כלום לפני שהתיישב על כיסא ואמר "אני לא יגיד לך כלום.. חוץ מזה שאת חייבת להבין את זה.. נשאר לך יום אחד.. תנצלי אותו כמו שצריך.. ואל תאבדי תקווה.. הכל יכול להשתנות גם תוך חצי דקה"
השפלתי מבטי וקפצתי עליו, כורכת את זרועותיי סביבי צווארו בחזקה ומרגישה כיצד הדמעות יוצאות לי כמו מפל ללא שליטה.
"אנ..אני.. אנ.. אני.. אמ.. ג.. גיא אני.." התחלתי אך לא הצלחתי להוציא מילה אחת שלמה מהפה.
הוא ליטף את גבי והתרומם, הולך כמה צעדים ואז משחרר אותי מעט ומנגב את הדמעות מפניי.
העפתי מבט סביבי וראיתי שאנחנו במרפסת של החדר של דניאל, אך עמדנו בזווית כזאת שלא ראיתי את המיטה או אותו.
גיא התיישב על אחת הכיסאות וקירב את הכיסא השניה, מתחבק את כתפיי כשהתיישבתי עליו.
"אני מקשיב" הוא אמר ואני משכתי באפי וניגבתי את הדמעות הנוספות שהצליחו לצאת.
"אני אוהבת אותו" אמרתי והרגשתי כיצד כואב לי בלב עם כל מילה שיוצאת ועם ההבנה הזאת ש.. אלוהים! אני כל כך אוהבת אותו שזה כואב.
"אני יודע"
"לא אתה לא" אמרתי "כואב לי הלב.. כואב לי הלב כי אני יודעת שהוא יכל להיות חי היום.. הוא היחיד שלא נפצע ואני גרמתי לכך שהוא יהיה היחיד שימות"
"זה לא באשמתך"
"כולם אומרים את זה" אמרתי "יכולתי להיזהר.. יכולתי למנוע את זה"
"לא את לא" הוא אמר "זה דניאל בר.. אני יודע שאת החברה הכי טובה שלו מאז שהוא זוכר את עצמו.. או כמו שכולם רואים את זה.. את החצי הבלתי נמנע שלו" הוא המשיך "אבל אני אח שלו.. יש דברים שאת מכירה אותו יותר טוב ממני אבל בדבר אחד ללא ספק אני מנצח אותך.. אני יודע הכי טוב מה הוא מרגיש אלייך"
שתקתי והוא המשיך "אני יודע שאת היית במקום הראשון אצלו בלב.. אפילו לפני המשפחה שלו, ואני יודע שהוא היה מוכן לתת הכל למענך.. גם אם זה אומר את החיים שלו עצמו"
"אבל אני לא רוצה שהוא יתן את החיים שלו בשבילי.. מה החיים שלי שווים אם מת בגללי?"
"זה דניאל יפה שלי" הוא אמר "הוא לא שואל.. הוא עושה"
"אני אוהבת אותו כל כך" אמרתי "אני פשוט לא מסוגלת לחשוב על זה שינתקו אותו ואני יאבד אותו לעולם"
הוא נאנח ונישק את ראשי "אני מצטער" הוא אמר "אני יודע ששום בנאדם ושום מילים שבעולם לא יוכלו לנחם אותך.. אבל אני מצטער.."