החייל שלי

עונה 2 פרק 154

״אני מרגיש כאילו עשיו רק חזר לי האוויר לנשימה״ הוא מלמל ונישק את המצח שלי ארוכות
ככה שכבנו כמה דקות עד שלאט לאט נרדמתי, יודעת שלא לקח הרבה זמן עד שהוא נרדם אחריי
************************
״אני אוהב אותך יפה שלי״ דניאל אמר כשעמדתי בין מתניו שניה לפני שהייתי צריכה לצאת לאוטובוס לבסיס
עשיתי פרצוף והחזרתי את הראש שלי לחזה שלו כשהחיבוק שלו התהדק סביבי
״מה עכשיו?״ הוא שאל והצמיד את השפתיים שלו לראשי
״אני כבר מתגעגעת אליך״ אמרתי והצמדתי את המצח שלי לצוואר שלו
״זה יעבור מהר..״ הוא אמר ואני גיכחתי ״מהר מאוד.. אני יעוף מהסינונים הראשונים כבר.. זאת אומרת שעוד שלוש ימים אני בבית״
״אני לא יתן שתעופי בו״ הוא אמר
״אבל אני לא רוצה להשאר רק בגלל שהארוס שלי מפקד.. זה לא מגיע לי דניאל.. אני בין האחרונים״ אמרתי והרמתי את ראשי אליו
״בדיוק! את בין האחרונים.. לא אחרונה.. יש כאלה שהם בעדיפות גבוהה יותר ממך״ הוא אמר ״ותאמיני לי שגם אם את לא רואה אני רואה.. קצת יותר טוב ממך״
גלגלתי את עייני לפני שקפצתי מהטלפון שלי שצלצל ״כן מל״
״עוד דקה אצלך״ היא אמרה ואני קפצתי והתנתקתי מדניאל, מרימה את התיק הענק שלי ומחבקת אותו חזק חזק פעם אחרונה
״תצאי.. שתגיעי את כבר תראי אותי שם״ הוא אמר ונישק את שפתיי ברכות, שרק גרמה לי להתמכר יותר ממה שאני כבר מכורה אליו
נאנחתי והבטתי בעיניו פעם אחרונה לפני שהתרוממתי על רגלי להניח נשיקה קטנה על הלחי שלו, ויצאתי מהבית.
צעדתי בזריזות לתחנה, ואכן אחרי דקה האוטובוס הגיע ואני הנחתי את התיק בתא המטען ועליתי עליו, מתיישבת ליד לאון.
״לא משנה כמה חופש יהיה.. זה לעולם לא יספיק לי בשביל לרצות לראות את הפרצופים שלהם שוב״ אד אמר מהמושב לידנו ואנחנו צחקנו
החופש הזה היה קצר ביותר, את היום הראשון אני ודניאל בזבזנו בשינה, וכשהתעוררנו הוא נשאר במיטה כיוון שהיה חולה ולא נתתי לו לזוז
מה שהשאיר לנו יום אחד, שאותו בילינו בים, ובערב דניאל לקח אותי למסעדה
״אני קצת לחוץ מהמיונים האלה מחר״ אד אמר
״אני מתלבטת אם בכלל לפרוק את התיק.. רוב הסיכויים שאני בין הראשונות שעפות״ אמרתי
לאון גלגל את עיניו ״בואי נתחיל ממלאני ובן.. ואחריהם יש את לירון ועוד כמה בדרך שאני בטוח שהם בעדיפות גדולה יותר אצל המפקדים״
נאנחתי ״אני רק רוצה להגיע לחופש הבא״ אמרתי
״כבר מתגעגעת?״ לאון שאל במבט תחמן
״תצמד מתגעגעת״ אמרתי וקפצתי מהצביטה של מלודי ליידי
״זוג מכורים״ מלודי מלמלה
מי שהיה מסתכל מהצד היה יום לומר שמיציתי את כל הגעגוע שצברתי בזמן הזה, שמיציתי את המגע ביננו ואת הזמן שבילינו יחד.
אבל לא, לא משנה כמה ישבנו מחובקים לראות סרט, או כמה בילינו ביחד בלילה או סתם יצאנו, כל פעם שהוא נגע בי, בשניה שהוא הזיז את היד שלו ולא משנה לכמה זמן, הגעגוע אליו התחדש
״רגע.. את מכירה את החבר המסתורי של בר?״ אד אמר וקטע את מחשבותיי, גורם לי לגלג את עייני
דפקתי לה מבט והיא צחקה ומיד שינתה את הנושא
השענתי את הראש על לאון ״לא ישנתי מספיק״ מלמלתי כשאת ומלודי התחילו לדבר בינם לבין עצמם
״את אף פעם לא ישנה מספיק.. מה כבר אתם עושים כל החופש שאת לא ישנה?״ הוא שאל
״ישנתי.. אבל לא מספיק בשביל לעבור עוד שבוע איתם״ אמרתי
״אף אחד לא מסוגל לישון מספיק בשביל זה״ הוא אמר ואני גיכחתי ועצמתי את עיני, מקווה להרדם גם אם זה לחצי שעה