החייל שלי

פרק 44

משוכתב**

שמחתי שסוף כל סוף יש לי את הרוגע שלי, אך הוא נגמר הרבה יותר מהר ממה שחשבתי כשהרגשתי איך השמש בעניינים שלי מוסתרת על ידי צל ענק שנעמד מעליי.
פתחתי את העיניים ונאנחתי כשראיתי את מי שעד לפני כמה זמן הייתה החברה הכי טובה שלי.
**************************************
התרוממתי לישיבה והבטתי בשחר שלא שמה לב לכלום עם העיניים העצומות שלה.
"מה את רוצה?" אמרתי למאי כשהתחלתי להתרחק מעט, לא רציתי להפריע לשחר.
"ראיתי אותך כאן ו.. רציתי להתנצל" היא אמרה כשהביטה בי
"להתנצל?" שאלתי בגיחוך "אני לא חושבת שעשית את זה בטעות או שזה כל כך מפריע לך"
"די בר" היא אמרה "אני יודעת שאת שונאת אותי אבל אני באמת מצטערת על כל התקופה האחרונה, אני לא רציתי שהחברות ביננו תהרס ברמה כזאת"
"מה ציפית? שאני אגלה מה עשית ואני אגיד אוקיי לא נורא?" שאלתי "את היית החברה הכי טובה שלי מאי.. נתתי בך את כל האמון שלי ואת זרקת אותו לפח"
"אני יודעת! אבל אני מבינה מה גודל הטעות שלי עכשיו" היא אמרה
"למה עשית את זה?"
היא שתקה, ואני רק גיכחתי "אני סולחת לך מאי, אבל מכאן והלאה אני לא רוצה שום קשר איתך.." אמרתי והסתובבתי בחזרה, הולכת לכיוון הים ונכנסת עד הסוף, נותנת לקור של המים להרגיע אותי מעט.
כשחזרתי בחזרה והתיישבתי על הכיסא, שחר פקחה את עיניה והורידה מהם את המשקפיים "מה הלך שם?"
"היא באה להתנצל" אמרתי ונשכבתי אחורה
"ו..?"
"סלחתי לה רק כי אני לא רוצה להשאיר אצלי קצוות פתוחים, אבל אמרתי לה שכאן זה נגמר ושאני לא רוצה לשמוע ממנה יותר אף פעם" אמרתי
"כמו שצריך" היא אמרה ואני חייכתי ועצמתי את עייני, מקווה לתפוס קצת צבע ורוגע.

"אני מרגישה כאילו כל העור שלי נהפך להיות שחור ומתוח" שחר אמרה לאחר כמה שעות שאנחנו שוכבות בשמש ומחליפות צד כל כמה זמן, נכנסות ויוצאות מהמים ובעיקר נרגעות.
"מה אכפת לך" אמרתי כשהראש שלי מונח על ידי והשמש קופחת על גבי "תחזרי ותוציאי לעומר ולדניאל את העיניים"
"את יודעת שדניאל יתקשר אלייך עצבני אחר כך" היא אמרה ואני פקחתי את עייני והסתכלתי עליה "העיקר שיתקשר כבר"
"אמורים לשחרר אותם בקרוב" היא אמרה "את התאריך המדויק יגידו בתדרוך ביום שמי שבחופש יחזור"
נאנחתי ועצמתי שוב את עייני, מתמכרת לתחושה של החום על הגב שלי ורק מייחלת שהיום שהוא יחזור יגיע כמה שיותר מהר.

"אני אדבר איתך מחר, אני רוצה לצאת" שחר אמרה שהורידה אותי בבית ואני הנהנתי וטרקתי את הדלת לפני שהתחלתי להתקדם אל עבר הבית.
פתחתי את הדלת ונכנסתי, מניחה את המפתחות על השיש ועולה הישר למעלה.
חייכתי ששמעתי את גיא וספיר מדברים מתוץ החדר של גיא וצוחקים, ונכנסתי אל החדר שלי, שומטת את התיק שלי ושמה פעמיי למקלחת.
מילאתי את האמבטיה במים וקצף אמבט עם הריח שאהבתי ונכשבתי בפנים, עוצמת את עייני ומתמכרת לתחושה.
-נקודת מבט של גיא-
"על מה אתה חושב?" ספיר שאלה לידי ואני ניסיתי לא להתעמק בגופה שהיה עטוף בחולצה שקופה שלי.
העברתי את מבטי לעיניה ונאנחתי "אני לא יודע"
היא שתקה, מחכה שאמשיך.
"כל כך הרבה דברים על הראש" אמרתי ושפשפתי את פניי לפני שנישקתי את המצח שלה.
"אני מקשיבה" היא אמרה והניחה יד על החזה שלי, מתרוממת מעט ומביטה בעייני.
"כל העניין עם אבא שלי, את, דניאל" אמרתי וליטפתי את שיערה
"אבא שלך הלך.. אני יודעת שכל הזמן הזה שהם היו פה גרף לך להיטרף אבל הוא הלך.. הם שניהם הלכו ואתה לא תצטרך לראות יותר את כל מה שהולך בינהם, אני בטוחה שיקח זמן רב עד שהם יחזרו שוב" היא אמרה "אז לעת עתה תפסיק לדאוג מזה"
"זה מחרפן אותי שהיא עדיין איתו כי אני יודע שהיא לא מאושרת.. במיוחד לא אחרי כל הבגידות שהוא בגד בה"
"הזוגיות שלהם היא לא עניינך" היא ענתה "אני יודעת שזה כואב וקשה לך ואני יודעת שזה מציק לך אבל זאת אמא שלך.. את הבחירות שלה היא תעשה בעצמה"
נאנחתי והנהנתי "אוקיי"
"ולמה אתה דואג לגבי? אני פה, אני איתך.. הכל בסדר" היא אמרה והניחה יד על הלחי שלי
"אני דואג בגלל שאת לא מדברת איתי על מה שקורה בבית שלך, את לא אומרת לי כלום ויש רגעים שאת פתאום נעלמת ולא חוזרת שבוע, או שאת בוהה במשהו כמה שניות ונהיית עצובה.. אני לא יכול לראות אותך ככה" אמרתי שליטפתי את הלחי שלה
"המצב בבית לא משתנה כל יום גיא" היא אמרה והשפילה מבט לשניה "אבא שלי לפעמים חוזר שיכור כל כך עד שהוא צועק ומאיים ולא שם לב למה שהוא עושה, הוא ממשיך להמר על סכומים גדולים.. אמנם רוב הזמן הוא מרוויח אבל בסופו של דבר הוא יפסיק את הכל" היא אמרה "וכשהוא מפסיק הוא שותה ואז הוא מסתבך עם אנשים ש.. מפחידים ו.. וזהו"
"הוא פוגע בך?" שאלתי ברכות והיא נדה בראשה לשלילה "לא, הוא אמנם מתנהג כמו חמור אבל יש לו גבולות.. ועדיין יש ימים שהוא צלול לגמרי והוא.. עדיין אבא טוב"
"אני בטוח" אמרתי "אני פשוט לא רוצה שתהי לידו כשהוא ככה"
"אני חייבת גיא" היא אמרה "או לפחות כשהוא יושן.. אין מי שיסדר את כל הבלאגן ואין מי שידאג שהוא יתפכח, אם אני יעזוב אותו ככה הוא.. יחמיר את המצב שלו"
"אז לפחות תתני לי לבוא איתך"
"לא" היא אמרה בתקיפות "אני לא רוצה שתראה אותו ככה"
"זה לא ישנה את מה שאני מרגיש כלפייך אפילו לא בקצת.. זה לא ישנה כלום ממה שיש ביננו" אמרתי והיא נדה בראשה לשלילה "אני לא רוצה שתכיר אותו ככה כי הוא לא כזה"
נאנחתי "אני זוכר איך הוא, אני זוכר את הבן אדם שהוא היה.."
"אני יודעת" היא אמרה "אבל תבין אותי, אני לא מתביישת, אני פשוט לא רוצה שתראה אותו ככה.."
נאנחתי "אוקיי" אמרתי "אבל אני רוצה שתדעי שאת יכולה לדבר איתי על זה גם אם את מרגישה שלא"
"אני יודעת" היא אמרה
"אני מרגיש שאת נסגרת בעצמך" אמרתי "ואני לא רוצה שתהי ככה כל היום"
"אוקיי" היא מלמלה ונישקה את שפתיי
נאנחתי "אני אוהב אותך"
"גם אני אוהבת אותך" היא אמרה ונישקה אותי שוב.
צלצול של הודעה נכנסת קטע אותנו.
התמהמהתי על שפתיה עוד כמה שניות לפני שלקחתי ליידי את הטלפון והבטתי בשמו של דניאל מתנוסס על המסך 'בר בבית?'
'זה מה שאתה יודע אה? רק בר' החזרתי לו וגיכחתי שהוא ענה 'ואיך להרוג אותך בלי להשאיר סימנים'
'היא במקלחת.. תרגע' עניתי והנחתי בחזרה את הטלפון על השידה
"דניאל?" ספיר שאלה ואני המהמתי לאישור
"דיברת איתו בזמן האחרון?" היא שאלה
"לפני שבוע או יותר.. לא זוכר בדיוק" אמרתי "אנחנו מדברים כל יום בהודעות.. כשיש לו זמן"
"מסכימים להם פלאפון בכלל?"
"מסכימים, אבל מעט כל היום הם בפעילות ובלי הפלאפון.. ולפעמים כשהם איתו זה רק במסוקים ואין שם קליטה" אמרתי
"אתה דואג לו?" היא שאלה
נאנחתי "כן" אמרתי והרגשתי את השינוי שחל בי מאז שהיא נכנסה לחיי, זאת הפעם הראשונה שאני באמת חושף את הדאגות שלי לדניאל באוזניו של מישהו.
"הוא יהיה בסדר" היא אמרה "אני לא יודעת איך זה הולך אבל אני סומכת עליו שיהיה בסדר"
"אני יודע אני יודע, אני סומך עליו גם.. אני פשוט חושש קצת מהעובדה שהם יצאו כל כך מהר"
"זה שאתה יצאת אחרי 600 שנה, לא אומר שהם יצאו כמוך.. תפסיק לדאוג כבר מכל דבר" היא אמרה ואני צחקקתי ומשכת אותה עלי "אני אוהב אותך"
"אני אוהבת אותך גם" היא אמרה ונישקה את שפתיי.
הפכתי אותנו כך שעכשיו אני הייתי מעליה, ומיד ירדתי עם השפתיים אל הצוואר ועצמות הבריח שלה, מוכן בהחלט לסיבוס נוסף.
"אתה יודע ש.. שאני לא יכולה לה.. להגיד לך לא אבל.. כרגע אני.. אני מאוד רעב- גיא!" היא אמרה תוך כדי שהשפתיים שלי מסיירות על הצוואר שלה, ופלטה צעקה כשנשכתי אותה בעדינות בנקודה הרגישה שלה.
"אה?" שאלתי כשזזתי, מביט מרוצה בסימן הסגול שהתווסף לשאר הסימנים על הצוואר שלה.
"אני רעבה!" היא אמרה וחבטה בחזי
צחקקתי וקמתי ממנה, מרים אותה איתי "בואי נאכל"
-נקודת מבט של בר-
"טוב שהשארת קצת שמש לאנשים" גיא אמר שירדתי למטה כבר לבושה בפיג'מה שלי.
"יש לך בעיות עם הצבע שלי?" שאלתי והוא גיחך "לי לא, לחבר שלך כן"
"חבר שלי פה? לא" אמרתי ונכנסתי למטבח במטרה לחמם את האוכל שהכנתי עוד לפני, או לפחות את מה שנשאר ממנו.
"חבר שלי פה ואני מוכנה שהוא יתחלף עם חבר שלך" ספיר אמרה ואני גיכחתי "אני מסכימה איתך"
"אני מרגיש ממש נאהב לרגע" גיא אמר ואנחנו צחקנו
"לא כל אחד זה דניאל" ספיר אמרה ואני גיכחתי "תעיפי את העיניים שלך מהגבר שלי" אמרתי כשהגשתי את האוכל לשולחן והתיישבתי לידם, מתחילה לטרוף ורק עכשיו מגלה עד כמה הייתי רעבה.
"רגע רגע" גיא אמר לפתע "איך זה ששחר בחופש והם לא?"
אני וספיר החלפנו מבטים המומים וספיר מלמלה "הוא לא ישן.. אז הכל אצלו מתעכב ב24 שעות"
"טוב שלא שאלת עוד שבועיים" אמרתי
גיא גלגל את עיניו והמשיך לאכול כשאמרתי "הם התחלקו ל2 ואמיר שחרר רק חצי ממי ששומר.. יש להם יותר מדי כוח אדם במקומות לא נחוצים אז נתנו להם יומיים חופש"
"אז למה לא שחררו את הלוחמים?"
"כי רק הזוגות והשלישיה מתפקדים, כל השאר על הפנים" אמרתי והוא המהם לאישור
"הוא אמר שהם יוצאים בקרוב" גיא אמר ואני גיכחתי "הוא אומר לי את זה כבר שבועיים"
"דניאל" ספיר וגיא אמרו ביחד וצחקו.
"הוא התקשר אליך?" שאלתי את גיא והוא נד בראשו לשלילה "הוא חיפש אותך"
"אני יודעת! הוא התקשר כשהייתי במקלחת ושחזרתי אליו הוא לא ענה" אמרתי "גם לא עומר"
"הם בדיוק חזרו ממשמרת, אז כנראה שהם נרדמו מעייפות"
נאנחתי והמשכתי לשחק עם המזלג באוכל, ידעתי שזה לא תלוי בי אבל כעסתי על עצמי שלא עניתי לו.
-נקודת מבט של דניאל-
"אני מרגיש כאילו ישנתי דקה" עומר אמר כשהוא סוגר את הדלת של החדר ונועל אותה, לוגם מהקפה של הבוקר - לילה שלו ומתקדם לצידי אל עבר מתחם האימונים לתדרוך של אמיר.
"אני כבר לא יודע מה יום ומה לילה" אמרתי ולגמתי גם אני מהקפה השני שלי מאז שקמנו, שזה אומר לפני בערך.. 20 דקות.
"כמה זמן ישנו?" עומר שאל ואני הבטתי בשעון ואמרתי "5 שעות"
"להתאבד כבר יכאב פחות" הוא אמר ואני גיכחתי והבטתי בפלאפון שלי, רואה 3 שיחות שלא נענו מבר ומתאכזב בתוכי על כך שאתמול לא הצלחתי להישאר ער בשביל לענות לה אחרי שהיא יצאה מהמקלחת.
"בר?" עומר שאל ואני הנהנתי והחזרתי את הפלאפון לכיס, מסיים בשלוק את מה שנשאר מהקפה ומעיף אותו לפח הקרוב.
"לא אשמתך אחי, בקושי במקלחת הצלחנו לעמוד"
"אני יודע" אמרתי "רק רוצה לשמוע אותה.. זה קשה גם ככה בלי לראות אותה"
"עוד מעט זה נגמר" הוא ענה ואני גיכחתי "אתה מתכוון עוד כמה שנים"
"שמישהו יוציא אותי מפה!" הוא צעק כשנכנסנו לרחבה ופגשנו במבטו המשועשע של אמיר.
"מה? הקדמנו?" עומר שאל והביט בשעון שלו מאחר ולא ראינו אף אחד.
"לא לא" אמיר אמר "התדרוך הוא רק לכם ולזוג 2"
"אז הם מאחרים" אמרתי בחיוך מרוצה.
"תרגע" ליאב אמר כשהוא ואיתן יצאו מהמשרד עם קפה בידיהם "הקדמנו"
"חבורה של מטומטמים" אמיר אמר ואנחנו גיכחנו שהתיישבנו על אחד השולחנות שעמדו שם בעוד אמיר נעמד מולנו "אוקיי, מאחר ואתם כבר מספיק זמן בשטח ומאחר ואתם מאומנים למצבים מסוימים, ישבתי עם המפקד איציק והגענו למסקנה שמעכשיו יש לכם יד חופשות בשטח" הוא אמר "שאני מתכוון יד חופשית זה אומר שאתם רשאיים לבצע פעולות בשטח מבלי לקבל את האישור שלי אבל, אתם תעבוד בשיתוף בינכם"
"מה זאת אומרת?" איתן שאל
"זאת אומרת שבמשמרת משותפת שתי הזוגות צריכים להיות בקשר בינהם, ברגע שאחד מכם מבצע פעולה אתם מדווחים בקשר לידע את הזוג השני.." הוא אמר "אנחנו נאזין לקשר שלכם אבל לא נתערב, ההאזנה היא רק בשביל הפרוטוקול"
הנהנו ואמיר המתין כמה שניות לפני שהמשיך "אני רוצה בסיום כל יום דוח מלא ומפורט של כל מה שהיה.. גם אם הלכתם לשירותים"
"גם אם נשמנו?" עומר שאל ואנחנו צחקנו
"במקרה שלך גם אם אתה ממצמץ" אמיר אמר וצחק איתנו.
"עוד דבר, כשאת-" אמיר החל אך הטלפון שלו שצלצל קטע אותו.
"כן?" הוא ענה והמשין בשקט כמה שניות "אוקיי אני בדרך"
הוא נאנח "אוקיי, אתם יכולים לצאת.. עומר ודניאל אתם משמרת כפולה היום, אנחנו נמשיך את התדרוך בסיום המשמרות שלכם" הוא אמר ואז הסתכל על ליאב ואיתן "המשמרת שלכם מקוצרת, תגיעו אלי כשאתם מסיימים אותה"
"כן המפקד" אמרנו כולנו והצדענו והוא הנהן והסתובב חזרה אל המשרד, ואנחנו התחלנו ללכת אל עבר נקודת ההמראה.
אך לפני שהספקנו להתרחק באופן משמעותי אמיר צעק "לא לשכוח להודיע כשאתם יוצאים"
"עברנו את גיל 5 המפקד" עומר אמר ואנחנו צחקנו
"דניאל אתה משוחרר, עומר אתה לבד היום" אמיר צעק ועומר נעצר והסתובב "מצטער המפקד! לא יחזור על עצמו"
אמיר צחק ונענע בראשו לסלחנות "צאו כבר"