החייל שלי

עונה 3 פרקים 194 + 195

יצאתי החוצה במהירות, נכנסת לאוטו ומתחילה בנסיעה אל הבית של גיא וספיר שעד לא מזמן היה גם שלי.
לא ידעתי אם אני רוצה להשיג תשובות או סתם לברוח, אבל ידעתי שהפחד והבהלה הם שהכניעו אותי ללכת רחוק ממנו.
רציתי את החיבוק שלו, אבל הפחד מהלא נודע גבר על הרצון הזה, וגרם לי פשוט לברוח כדי שלא אחשוב על מה יקרה.
********************************

פרק 194

"אז את מתכננת לתת לו לצאת בלי לדבר איתו?" גיא שאל כשהתיישב לידי במרפסת ובירה בידו.
"אני לא כועסת עליו גיא" אמרתי כשהצמדתי את השמיכה אלי יותר "אני רק-" "מאוכזבת"
נאנחתי כשהוא קלע אל רגשותיי.
"הוא יודע שאת כאן" הוא אמר ולגם מהבירה.
"אני מתארת לעצמי" אמרתי, משעינה אחורה את ראשי "הוא תמיד יודע הכל"
"הוא לא רצה להגיד לך כי הוא לא רצה שתתדאגי בר" הוא אמר.
"אתה ידעת מזה?" שאלתי והבטתי בו במבט מאשים.
"כן" הוא אמר ללא היסוס ובמשיכת כתפיים ואני נאנחתי, למה ציפיתי? הם יודעים הכל אחד על השני.
"אבל אני תמיד דואגת" אמרתי "זה בלתי נמנע"
"אין לך מה הפעם" הוא אמר "הם נוסעים רק לדבר"
"גם פעם שעברה כשהוא נסע עם טובי וג'ון זה היה רק לדבר" אמרתי במרמור.
"הוא יהיה בסדר בר" גיא אמר "תפסיקי לדאוג מכל שטות"
"זה לא שטות" אמרתי.
"זה כן" הוא אמר וסיים את הבירה שלו.
"אני באמת דואגת גיא" מלמלתי "לא מתוך סתם לחץ.. אני מפחדת כשהוא יוצא, אני מפחדת שהוא עולה לאוויר, אני מפחדת שהוא בא במגע עם הרובה שלו קרוב לחזה.. כל אחד מהדברים קשור לאירוע שלא הייתי רוצה להזכר בו יותר לעולם"
הוא שתק, נותן לי להמשיך "אני יודעת מה זה שטח, אני יודעת מה זה מבצעים ומה הסיכון שכרוך בהם.. התגייסתי ליחידה הזאת ועברתי שם כאלה דברים שגגמו לי לקחת את הכל בפרופורציות" אמרתי "הפחד שלי נובע ממנו.. אני יודעת איך זה לחיות בלעדיו ואני לא רוצה להגיע לזה שוב, גם אם זה עניין של לחכות עד שיחבשו את היד שלו"
"את לא תחיי בלעדיו יותר בר" הוא אמר "כולם למדו את הלקח שלהם מהמבצע, הוא לא מחפש את זה.. הוא לא מחכה כל היום וכל הלילה לצאת לאיזה מבצע גבורה, אבל בגלל המצ-" הוא הפסיק באמצע הדיבור שלו וגרם לי לכווץ את גבותיי לפני שהמשיך "לפעמים יש מצבים שצורכים פעולות מסוימות.. והפגישה הזאת יכולה להתקיים רק איתו ועם עומר"
שתקתי, מאחר ולא קישרתי בין הדברים שאמר.
"אני יודעת שהם עושים את מה שהם עושים בצורה הכי טובה ולכן רוצים אותם כל הזמן" אמרתי "אבל.. אוף"
"תנסי להבין אותם" הוא המשיך "יש דברים שהם הבייבי שלהם בלבד.. הם לא היו רוצים להשאיר את הדבר הזה לטיפול של ידיים אחרות, הם לא סומכים על אף אחד לפעמים"
"אני יודעת" אמרתי והשפלתי מבט לאצבעותיי "אני מניחה שההלם מהשיחה עם אמיר פשוט השפיע עלי"
"הם יהיו בסדר בר" גיא אמר "זה בקטנה, אני לא משקר לך הפעם"
"אי פעם שיקרת?" שאלתי כששלחתי אליו מבט חד.
"את יודעת מתי" הוא אמר וגיחך "את יודעת הכל"
גלגלתי עיניים ואמרתי "הוא גם לא אמר לי כלום על זה.. והעובדה שאני פתאום מגלה משהו כזה עם העובדה שהוא הסתיר את זה ממני.. זה גורם לי להרגיש כאילו זה מסוכן יותר ממה שזה באמת".
"בזה אני לא הולך לצדד בו" הוא אמר ונשען אחורה "אני אמרתי לו לספר לך"
"אני רואה שהוא מקשיב לך" עקצתי אותו והוא גיחך וגלגל את עיניו "תסלחי לו בר"
"אין על מה" אמרתי במשיכת כתפיים "זה רק.. הפחד"
"תחזרי הביתה" הוא אמר והביט בי "שתהיה לכם הזדמנות לדבר לפני היומיים האלה"
"אני אחזור" אמרתי "מחר"
"בר-" "אל תלחץ עלי.. אני צריכה להרגע קצת ולהכניס לעצמי לראש שאני נלחצת סתם"
הוא הביט בי בשתיקה כמה שניות לפני שהנהן "אוקיי" והתרומם ממושבו עם בקבוק הבירה הריק "אני למעלה אם תצטרכי כל דבר"
"תודה על הכל גאיה" אמרתי, משתמשת בשם החיבה שהיה לו עוד מאז שהייתי קטנה.
הוא נישק את ראשי ונכנס חזרה לבית, סוגר אחריו את דלת המרפסת ומשאיר אותי עם השקט שלי.
פתחתי את הפלאפון והלב שלי נצבט מעט למראה הודעה מדניאל 'בבקשה תחזרי הביתה.. אני לא רוצה לנסוע בזמן שאת כועסת עלי'
התלבטתי כמה רגעים לפני שסימסתי לו בחזרה 'אני לא כועסת, רק רוצה זמן להרגע'
'בואי הביתה בר' הוא החזיר, כמעט מתעלם ממה שכתבתי.
כיביתי את הטלפון בחזרה והשענתי אחורה את ראשי, מביטה בשמים וחושבת מה לעשות.
כל מה שאמרתי לגיא היה אמת, אך הסתרתי ממנו את העובדה היחידה שהשיחה קרתה בדיוק לאחר שהרשיתי לעצמי להרגיע מעט את הנפש שלי מאחר וכל הבדיקות חיוביות.
הכאב הנפשי מההפלה עדיין היה מורגש, ידעתי מה איבדתי וידעתי שהאבידה שלי הייתה בדיוק אותה אבידה של דניאל.
במקרה שלו הצבא היווה חלק משמעותי בדרך שלו לברוח מהמציאות, אך במקרה שלי זה היה כולו הוא.
לא הייתי צריכה יותר מחיבוק אחד שלו כדי להחזיר לעצמי את החיוך, וכשהידיעה על היציאה הזאת חדרה למוחי, הפחד שלא אזכה בחיבוק נוסף ממנו לעולם גבר על כל רגשותיי האחרים.
למרות שידעתי שהסיכוי שיקרה לו משהו הפעם הוא קטן, אבל איתם הכל יכול לקרות, וגם אם היה סיכוי קטן, הוא עדיין היה שם.
כי מלאבד אותו לא הייתה דרך חזרה.
הרגשתי איך באופן בלתי מודע היד שלי זחלה לאיטה ומצאה את דרכה אל הבטן שלי, וכאילו כמו תגובה אוטומטית הלב שלי התכווץ לאיטו ואיבד פעימה או שתיים.
נשבעתי שלא משנה מה, אני אעניק לו ילד בשלב מסוים בחיים שלנו, הפלה או לא.