החייל שלי

פרק 31

משוכתב**

"בר.. בר זה אני" אמרתי והיא צעקה "אני יודעת שזה אתה! זוז ממני! אני לא רוצה אותך יותר זוז! אתה הבטחת לי שלא תבגוד בי ושלא תפגע בי ואתה שיקרת! אני יודעת הכל!!"
**************************************
"מה יש לך? בר מה קורה?" שאלתי שוב, לא מבין.
"אתה שקרן" היא אמרה וניגבה את הדמעות שלה כשהביטה בי "אתה אמרת שלעולם לא תפגע בי.. שהשתנת.. אבל אתה לא.. נשארת אותו דבר כמו שהיית" היא אמרה וקמה בזהירות מהמיטה, משחררת את שיערה ונכנסת למקלחת, סוגרת את הדלת בטריקה.
"מה הולך פה?" שחר שאלה שנכנסה לחדר לפתע ותפסה אותי ואת עומר מביטים אחד בשני במבטים לא מבינים, המומים.
נשמתי עמוק כשאמרתי לעומר "אתה היית איתי כל הזמן.. אתה יוד-" "אני יודע" הוא קטע אותי "רק לא מבין מאיפה היא קיבלה את הרושם המוטעה הזה"
"על מה אתם מדברים?" שחר שאלה בדיוק שהמים החלו להישמע.
"בר חושבת שדניאל בגד בה עם אחת החברות שלה מפעם" עומר ענה ואני התיישבתי על המיטה ונאנחתי כשהעברתי את ידי על פניי.
"מאיפה היא חושבת?" היא שאלה ואני משכתי בכתפיי
"שאלת את טל?" עומר שאל ואני הבטתי בו "מתי? בין זה שאני לוקח אותה מרון לבין זה שהיא צורחת עלי?"
עומר נאנח "קודם כל אתה חייב להבין מאיפה היא חושבת את זה"
"היא ראתה תמונה" שחר אמרה לפתע ושתינו הבטנו בה "מה?"
"אני זוכרת.. שישבנו אחרי שיצאנו מהרחבה.. היא הסתכלה בטלפון שלה ופתאום התחילה לבכות ואמרה שהיא הולכת.. ואז אני קמתי לחפש אותך להגיד לך" היא ענתה ואני לקחתי את הטלפון של בר, וניסיתי לפתוח אותו על מנת לראות את התמונה.
אך לצערי לא ידעתי מה הקוד של הפלאפון שלה.
אני זוכר שצחקנו והיא שינתה את זה בכוונה להציק לי, אבל אני לא זוכר למה היא שינתה.
פלטתי צעקה של עצבים והנחתי את הטלפון היכן שהיה קודם לפני שיצאתי מהחדר.
-נקודת מבט של בר-
שלושה ימים, שלושה פאקינג ימים שאני לא יוצאת מהחדר מלבד לאכול או להתקלח או להכין אוכל לגיא ודניאל.
הייתי כל כך מאוכזבת.. שבכל פעם שהבטתי בו הרגשתי כאילו מישהו סוחט לי את הלב עד כדי כאב.
ידעתי שאני אתאכזב, עוד שנכנסתי לזה ידעתי שמשהו כזה יקרה.. הרי אנשים לא משתנים.
אני חושבת שהעובדה שהכי כאבה לי הייתה העובדה שהוא בגד לי עם לא אחרת מאשר טל.
אוקיי אני חייבת להודות, היה משהו מוזר בכל הסיפור הזה.
זה דניאל, הוא בעצמו מעולם לא אהב את טל אפילו לא בתור חברה שלי, והוא לא היה שיכור אתמול, כך שאני אפילו לא מצליחה להבין מה התירוץ שלו.
גיא וספיר ניסו אלפי פעמים להזיז אותי מהמיטה אך לשווא, כמוהם גם שחר ועומר, אך לא היה לי חשק.. לא רציתי לעשות כלום עד שההרגשה של המחנק בגרון תעבור.
משכתי באפי כששמעתי את הדלת שלי נפתחת, אך לא הסתובבתי לראות מי נכנס ועצמתי מיד את עייני.
המיטה שלי שקעה כשהרגשתי שמי שנכנס התיישב עליה אך עדיין לא הזזתי שריר.
"בו?" שמעתי את הקול שלו והרגשתי איך הלב שלי נצבט שוב, זה עדיין היה הקול האהוב עלי בכל העולם.
אך לא עניתי לו, נתתי לו לחשוב שאני ישנה.
רציתי מצד אחד שילך, אבל לא רציתי להגיד לו את זה כי בתוכי רציתי שהוא ישאר וימשיך לגעת בי וללטף את פניי ושיערי כמו שעשה עכשיו.
"אני לא יודע למה לעזאזל את חושבת שבגדתי בך.. או למה את חושבת שאני מסוגל.. אני לא.. מעולם לא עשיתי את זה ואני מעולה לא יעשה" הוא אמר אך אני לא ייחסתי לזה חשיבות.
הייתה לי התמונה, ואני חושבת שאין הוכחה יותר חותכת מזה.
"אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק את המצח שלי נשיקה ארוכה לפני שקם ויצא מהחדר, סוגר את הדלת אחריו.
משהו בתוכי רצה להאמין לו, אבל משהו אחר, חזק יותר, הסתמך על הרבה הוכחות שלא השאירו מקום לשאלות.