החייל שלי

עונה 2 פרק 144

הוא כנראה לא שמע שזאת אני, כי הוא ישר צעק ״אתה מוכן לעזאזל להגיד לי למה פאקינג הוזמנו למשפט של כריס ורון? ומה הקשר בין מה שקרה לבר לבין כל הסיפור עם אנה? מה לא סיפרת דניאל?!״
*************
״עומר?״ שאלתי בחשש
״בר? זאת היית את?״ הוא שאל ונאנח
״כן.. מה הסיפור?״ שאלתי
״לא משהו רציני.. את יכולה להביא לי את דניאל רגע..?״ הוא שאל
״הוא מתקלח״ אמרתי
״גמרתי..״ דניאל אמר לפתע והגיע מאחוריי, מנשק את ראשי ולוקח את הטלפון ״מה?״
הוא עמד כמה דקות ובהה באוויר אך לפתע אמר ״עוד יומיים״
״אני לא יודע עומר.. כנראה בגלל שהגשת את התלונה ואני בגלל שזה.. אני״ הוא אמר ״כנראה..״ ״יותר מאוחר״ ״אני יודע..״ ״אוקיי אוקיי רק תרד ממני״ ״לא רוצה לשמוע אותך מעכשיו עוד שנצטרך ללכת לבסיס..״ ״לא עניינך״ הוא אמר וניתק את השיחה
״מה הולך פה דניאל?״ שאלתי כשהוא נשכב לידי במיטה, מניח את ראשו על רגליי בזמן שידי עלתה ושיחקה בשיערו
״רון וכריס.. הם זומנו למשפט.. וטום התקשר לומר שגם אנחנו״ הוא אמר ״ובגלל שלא עניתי לו הוא התקשר לעומר״
-נקודת מבט של דניאל-
״אבל.. אוף.. אני לא מבינה.. למה אתם מוזמנים למשפט?״ היא שאלה וכיווצה את הגבות שלה בנסיון להבין
נאנחתי וסיפרתי לה, סיפרתי לה מה שהיה בזמן שהיא שכבה בניתוח, סיפרתי לה את הווידוי של כריס, סיפרתי לה הכל.. הכל פרט לסיפור האמיתי של מה שקרה אנה..
״אה..״ היא מלמלה בסוף ואני גיכחתי
״אבל יש עוד משהו אחד שאני לא מבינה..״ היא אמרה והמשיכה לשחק בשיערי
״מה?״ שאלתי
״כשעומר התקשר מקודם הוא שאל איך זה קשור למה שקרה עם אנה.. והוא שאל מה לא סיפרת.. למה? יש משהו שלא סיפרת לי דניאל?״ היא שאלה את מה שקיוויתי שהיא לא תשאל
הזזתי את מבטי ממנה ״כן״ אמרתי
״מה?״ היא שאלה בטבעיות
חיכיתי כמה שניות לפני שאמרתי בחשש ״שסיפרתי לך אז את הסיפור.. לא סיפרתי לך את כל האמת.. ואולי אפילו שיקרתי קצת״ 
היא הפסיקה לרגע לשחק בשיערי, אך המשיכה מיד לאחר שתי שניות ״מה?״
״את לא כועסת?״ שאלתי כשהרמתי אליה את מבטי, מופתע 
״קצת״ היא אמרה וחייכה ״אבל אני לא מתכוונת לתת לזה להרוס לנו את החופשה.. עד שאני רואה אותך יוצאת לי הנשמה״
חייכתי חיוך קטן, כמה שאני מאוהב בדבר הזה!
לקחתי נשימה ואמרתי ״כשהיינו במועדון באותו ערב עדיין היינו ביחד.. וכשראיתי אותה הולכת עם רון חשבתי שהיא בוגדת בי איתו.. אבל מה שהבנתי אחר כך היה שהוא משך אותה משם בכוח.. היא לא רצתה ללכת איתו אבל הוא איים עליה שיפגע בה.. ולכן היא הלכה איתו.. וכשהיא חזרה.. אני.. ניסיתי לגרום לה לקנא.. אז תפסתי את הבחורה הראשונה שראיתי ונישקתי אותה.. וזה למה היא ברחה החוצה..״ אמרתי לה בקצרה ״היית מגעיל״ היא אמרה
״אני יודע״ אמרתי וגיכחתי ״אבל זה מי שהייתי.. את זוכרת.. כזה הייתי עד שהתחלנו לצאת בר.. את זאת ששינית אותי״
היא הסמיקה מעט ואמרה ״תמשיך״
״אז אמיל.. אחת החברות שלה יצאה לחפש אותה ואני והבחורה בינתיים...״ אמרתי והפסקתי כשהיא סתמה את האוזניים שלה ועצמה את העיניים כאילו שזה יעזור לה לא לשמוע ואמרה ״לא רוצה לשמוע״
צחקתי ואמרתי ״אוקיי אוקיי״
היא הורידה את הידיים שלה בחשש, ופקחה את העיניים לאט, ממשיכה לשחק בשיערי ועם היד בשניה ללטף את החזה שלי ״אחר כך שמתי לב שהיא עדיין לא חזרה, אז יצאתי לחפש אותה גם אני, אבל עם האוטו.. למרות שהייתי שיכור הרשתי לעצמי לנהוג.. חשבתי שאני יצליח..״ אמרתי והתכווצתי מעצבן הזיכרון ״נהגתי בסביבת המועדון, ואז ראיתי אותה חוצה כביש בריצה.. המוח שלי אמר לי לרוץ ולעצור אותה שלא תידרס או משהו, אבל במקום לעשות את זה עם הרגליים.. עשיתי את זה עם המכונית.. ו.. פגעתי בה״ אמרתי
חשבתי שהיא תהיה בשוק, אבל היא המשיכה לשחק לי בשיער ולהקשיב ״לא חזק.. אבל מספיק בשביל להפיל אותה.. ואז שהבנתי מה עשיתי יצאתי מהמכונית ועזרתי לה לקום.. צעקנו ורבנו הרבה.. עד שבסוף נפרדנו בצורה נורמלית יחסית.. מהפגיעה שלי לא גרם לה שום נזק רציני.. היא היתה בסדר גמור.. אבל אחר כך כנראה עוד משהו שהחמיר את המצב.. משהו שגיליתי בעקבות השיחה שלי עם כריס כמה ימים לאחר מכן..״ אמרתי ״היא הייתה בבית חולים ואני לא הלכתי לבקר אותה כי הרגשתי שזה לא מחובתי מאחר ואנחנו בכלל לא ביחד וגם כי הייתי בטוח שזה בגללי.. אז לא העזתי להראות שם את הפרצוף שלי.. אבל אז כריס אמר לי שכמה ימים לאחר מכן היא נפלה מהמיטה שלה וקיבלה מכה בראש.. וזה מה שבעצם גרם לה לשהות שם״
״אני מצטערת שאני אומרת את זה אבל.. עדיין היית צריך ללכת לבקר אותה.. זה לא משנה מה עשית ומה לא..״ היא אמרה בכנות
״אני יודע.. ואני מצטער שהבנתי את זה מאוחר מדי״
״תמשיך״ היא אמרה
״שהלכתי לבקר אותה.. באותו יום שקרה מה שקרה.. הרופא הראה לי את הדוח שלה.. ומסתבר שהיא נפלה מהמיטה בגלל מכה בראש שהיא קיבלה לפני כן.. ובטח הבנת.. המכה שאני גרמתי לה מהתאונה שהייתי שיכור מטומטם״ אמרתי ״זה מה שגרם לה להיות שם.. זה מה שהרג אותה״
״לא זה לא דניאל.. רון זה מה שהרג אותה.. הוא צריך להיות עם המצפון.. לא אתה״ היא אמרה
״זה נגרם בגללי בר! אם לא הייתי פוגע בה עם האוטו היא לא הייתה שם! והוא לא היה יכול להרוג אותה! מה שבכל מקרה לא היה משנה כי המצב שלה היה אנוש גם ככה! רון רק זירז את זה! אבל גם אם הוא לא היה עושה את זה היא הייתה מתה עוד יומיים שלוש״ אמרתי וקמתי ממנה, הולך למרפסת ונשען על המעקה, מבקש להרגיע את המחשבות
אך לפתע הרגשתי את היד העדינה שלה על גבי, מלטפת לאט ומכניסה בי רוגע אוטומטי ״אני מצטערת״ היא אמרה, מנשקת את הכתף שלי, הכי גבוה שהיא יכולה להגיע
״את.. לא שונאת אותי או משהו כזה?״ שאלתי כשהפניתי את מבטי אליה
״איך אני יכולה לשנוא אותך?״ היא שאלה וליטפה את הלחי שלי ״כן.. אני כן קצת שונאת אותך וכועסת ששיקרת לי.. אבל אני לא ידבר איתך שנחזור לבית.. נריב על זה אחר כך.. לא עכשיו״
״אני אוהב אותך״ אמרתי, ושניה אחר כך השפתיים שלה נצמדו לשלי והרעידו לי את כל הגוף, מוטטו בשבריר שניה את כל החומר וההגנה שבניתי לעצמי במשך שנים ״אני הרגתי אותה״ מלמלתי כשהתנקנו
״אתה רוצה שאני יריב איתך עכשיו?״ היא שאלה באיום
״לא לא״ אמרתי 
״יופי! אז תפסיק להגיד את זה! ותפסיק לחשוב על זה! תחזור להרגיש מצפון שנהיה בבית״ היא אמרה ונקפה אצבע, דוקרת את החזה שלי איתה
נאנחתי ופתחתי את פה לומר משהו אך היא הצמידה את השפתיים שלה לשלי, משתיקה אותי
-נקודת מבט של בר-
אני בשוק, אני לא ישקר
אני בהלם ממה שהוא סיפר לי, המחשבות סוערות עכשיו בפנים
אבל ראית את הפנים שלו כשהוא סיפר לי, ולא יכולתי לעשות שום דבר מלבד לחבק אותו ולהרגיע אותו
אני לא כועסת, אני לא מפחדת, ואני גם יודעת שלא הוא זה שגרם למוות שלה..
אולי הוא גרם לזה שהיא תשהה בבית חולים אבל לא למוות שלה, הוא לא כזה..
״אבל למה אתם צריכים ללכת למשפט?״ שאלתי אותו כשהוא נרגע, בזמן שהתיישבנו על הדשא כשהוא מחבק אותי ״בגלל מה שהם עשו לך״ הוא אמר ונישק את ראשי
״דניאל..״ מלמלתי ״זה בסדר.. תפסיק למשוך את הסיפור הזה כל כך הרבה״
״זה לא בסדר בר.. ובואי לא נדבר על זה.. יש משפט יום ראשון.. אבל שום דבר מכל זה לא צריך להטריד אותך עד אז״ הוא אמר
נאנחתי, אך לא הוספתי כלום לוויכוח החסר טעם הזה.
״עוד חודש וחצי..״ מלמלתי כשהידיים שלו התהדקו בתגובה אוטומטית על הבטן שלי
״בואי לא נדבר גם על זה״ הוא אמר בגיחוך כשהסתובבתי ודחפתי אותו אחורה, עולה מעליו ומניחה את הידיים שלי על החזה שלו
״אתה רוצה שפשוט נשתוק כל הזמן?״ שאלתי אותו
״נשתוק ונעשה את זה״ הוא אמר והצמיד את השפתיים שלנו לנשיקה ארוכה
״תפסיק להיות כזה דביק!״ אמרתי לו וקמתי ממנו, אך לא להרבה זמן..
הוא קם מיד אחריי ותפס את מתניי, מצמיד את שפתינו שוב
כשהוא נרגע, נכנסנו לחדר בחזרה ונשכבנו במיטה, גמורים מכל היום הזה
הוא חיבק אותי, וככה נרדמנו, אחרי דקות בלתי פוסקות של מחשבות..