החייל שלי

פרק 65

משוכתב**

"אני צריך שתעלו על מדים ותחזרו לבסיס, אנחנו צריכים לדבר" אמיר אמר אל תוך הטלפון.
"אבל.. יש לנו עוד שלושה ימים.. מקצרים שוב?" שאלתי וראיתי מזווית את העין את מבטה של בר עלי.
"לא לא דניאל" אמיר אמר "אני צריך רק אותך ואת עומר, עוד שעתיים בבסיס"
******************************
השיחה התנתקה אך הטלפון עדיין לא זז מאוזניי.
"מה הולך?" שאלתי ועומר הביט בי במבט אטום ולא אמר כלום.
"מה הוא אמר לך?"
"בדיוק אותו דבר שהוא אמר לך" עומר ענה "בוא נדבר"
"למה?" שאלתי
"אני לא יודע" הוא אמר "אבל מתחיל להמאס עלי כל הקטע הזה שהם מקצרים לנו את החופש כל פעם מחדש"
"עזוב מקצרים עומר" אמרתי "למה רק שנינו?"
"למה מקצרים מה? ומה שניכם?" בר שאלה כשנכנסה מהמרפסת לצד שחר.
"אני לא יודע דניאל" עומר אמר ומשך את תשומת ליבי חזרה אליו.
נאנחתי וניסיתי לארגן את המחשבות שלי, מליון שאלות התחבטו בראשי, שום דבר מכל זה לא היה ברור.
"דניאל?" בר שאלה שוב ואני העפתי בה מבט קצר לפני ששלחתי לעומר מבט חסר אונים, והוא שידר מבט הבנה.
לא הבנתי בעצמי מה הסיטואציה, כך שלא ידעתי איך אני הולך להסביר לה את זה.
"אני אסביר לך הכל" אמרתי והיא הביטה בי בשתיקה והנהנה.
"איך הגעת כל כך מהר?" שאלתי את עומר ומזגתי לשנינו קפה.
"היינו באיזור" הוא אמר "שחר רצתה לעשות סיבוב"
נאנחתי "אז איך לעזאזל אתה מצפה שנגיע לשם עוד שעתיים? רק הדרך לשם זה שעתיים במקרה הטוב"
"אמיר אמר שנוציא רכב" עומר אמר ואני הנהנתי וסימסתי לגיא שיגיע הביתה.
"אני אלך לארגן את עצמי אחי" עומר אמר.
"אני אאסוף אותך עוד שעה" אמרתי והוא הנהן וסיים את הקפה שלו בלגימה.
הוא קרא לשחר ושניהם חיבקו את בר ואותי לפני שיצאו מהבית אל הרכב של עומר שחנה בחוץ.
'בדרך אחי, קרה משהו?' הודעה מגיא התקבלה בדילאי על ההודעה ששלחתי לו קודם.
'חוזר לבסיס, רק רוצה לעדכן אותך'
'שוב מקצרים?'
'לא ברור' החזרתי ושמתי לב שהוא התנתק, אז עזבתי את הפלאפון ויצאתי אל בר למרפסת.
"אתה מוכן להסביר לי מה קורה?"
"אני בעצמי לא יודע" אמרתי וליטפתי את הלחי שלה, מעביר קצת שיער אל מאחורי אוזנה.
"אמיר התקשר אלי ואל עומר.. וביקש שנחזור לבסיס"
"אבל.. יש לך עוד כמה ימים" היא אמרה ואני הנהנתי ומשכתי בכתפיי "הוא רוצה רק את שתינו, ביקש שנבוא כי יש לן משהו לדבר איתנו"
"רק עם שניכם? למה? מה עם שאר הפלוגה?" היא שאלה והביטה בי בעיניים נוצצות.
"אני לא יודע.. הוא לא ממש הסביר לנו בטלפון" אמרתי.
היא נאנחה ואמרה "אוקיי"
הנחתי בעדינות את שפתיי על שפתיה, והיא הניחה את ידיה על זרועותיי לפני שהשתחררה מהנשיקה ואמרה "אני אעזור לך להתארגן"
עלינו ביחד למעלה, לאחר שבר חיברה את הטלפון שלי למטען במטבח, ונכנסנו ישירות לחדר שלי.
הוצאתי את התיק הגדול של הצבא מהארון, מתחיל להכניס לשם כל מה שאצטרך לשבועיים הקרובים.
לא ידעתי אפילו לכמה זמן אמיר מתכנן שנחזור, או מה נעשה בחזרה הזאת, וסמכתי על זה שזה לא יקח יותר משבוע.
"קח" בר אמרה והגישה לי ערימה של מדים מגוהצים.
הכנסתי הכל לתיק, ויחד איתם עוד 3 גופיות ואת הכפכפים שלי.
"משהו חסר?" שאלתי כשניסיתי לעשות בראשי רשימה, אך לא הצלחתי לעקוב אחרי מה שהכנסתי או לא.
"לא" היא אמרה והתיישבה ליד התיק "הכנסתי לך הכל, ויש לך קופסאות של אוכל למטה"
"מתי הספקת?" שאלתי באנחה וסגרתי את התיק, מניח אותו ליד הדלת וחוזר לשבת על הרצפה מול בר.
היא משכה בכתפיה וחייכה אלי "אני גאה בך"
חייכתי חיוך גדול ונישקתי אותה חזק "אני אוהב אותך"
"תתלבש" היא אמרה והתרוממה, מנסה להרים את התיק שלי אך מתייאשת לאחר שלא הצליחה אפילו להזיז אותו.
"תוריד אותו בעצמך" היא אמרה והסמיקה שאני צחקתי.
המשכתי להביט בדלת כמה שניות לאחר שהיא יצאה, לפנח שניערתי את ראשי והתיישבתי על המיטה.
ההרגשה הרעה שהזדחלה לליבי מהבוקר רודפת אותי שוב.
לא ידעתי לשים את האצבע על מה השטריד אותי, אבל משהו אכן הטריד.
לבשתי מעליי את המדים בזריזות, מרסס מעט בושם ובודק שהשיער שלי במצב סביר.
נעלתי נעליים ושמתי את הנשק בצורה אלכסונית על כתפי, לפני שבדקתי במבט שלא שכחתי כלום וירדתי גם אני למטה.
הנחתי את התיק ליד המדרגות, והבטתי בשקית שחיכתה לי על השולחן, שבתוכה היו קופסאות של אוכל של בר שנשאר מהימים האחרונים.
חייכתי שידעתי שכל מטרתה היא לגרום לי להרגיש בבית גם כשאני לא בבית, לגרום לי להרגיש טוב.
"אם הייתי יודעת שאתם חוזרים אז הייתי מכינה יותר אבל.. אני חושבת שאני לא אספיק יותר מזה" בר אמרה ומדכה את תשומת ליבי אליה כשיצאה מהמטבח עם מגש נוסף בידה.
"יותר מדי בר" אמרתי כשהיא הניחה על השולחן ומשכה בכתפיה החשופות, שכבר היו ללא הקפוצ'ון שלי עליהם.
הדלת שנפתחה משכה את תשומת ליבנו, וגיא וספיר שנכנסו ממנה גרמו לנו לגלגל את העיניים מכמות הרעש שהקימו.
"מה קורה פה?" ספיר שאלה כשהביטה בי ובתיק.
"דניאל חוזר לבסיס" בר אמרה בזמו שמשכתי אותה אלי לחיבוק.
"מה?" גיא שאל "אחי.. יש לך עוד יומיים"
"שלושה" בר אמרה וספיר גיחכה.
התיישבתי על הבר במטבח ומשכתי את בר אל בין רגליי, מחייך כשהיא הביאה לי את כוס הקפה שהכינה לי.
"אמיר התקדר אלי" אמרתי וליטפתי את ידה של בר "הוא רוצה שאני ועומר נחזור לבסיס היום"
"מה את אומרת אתה ועומר?" גיא שאל והתיישב על הכיסא השני בזמן שספיר עלתה למעלה.
"מה שאתה דומע"
"למה רק שניכם?"
"אני לא יודע"
"מה הוא רוצה מכם?"
"אמר שהוא רוצה לדבר"
"על מה?"
"אני לא יודע" עניתי ונאנחתי כשהבנתי עד כמה מגוחך זה נשמע.
הוא הביט בי כמה שניות בשקט ואמר "מה אתה חושב?"
"אני לא יודע" אמרתי, שומר בפנים את ההרגשה שמשהו רע קרה או יקרה.
"אני בטוח שזאת באמת רק שיחה" הוא אמר "אם היה קורה משהו רציני הוא היה מחזיר את כולם"
"אז למה רק לנו?"
"לא יודע אחי" הוא אמר "אבל תרגע, תחשוב בהגיון ותבין שכנראה לא קרה שום דבר רציני"
נאנחתי ועיקמתי פרצוף בזמן שלקחתי עוד שלוק מהקפה.
"אולי מעיפים אותכם" בר אמרה בחיוך תחמן ואני צחקתי ונישקתי את שפתיה, ההתמכרות הכי קשה שלי.
"אני בטוח שאת מייחלת לזה"
"בכל ליבי" היא אמרה והניחה יד על הבטן שלי, ורק אז הבחנתי שגיא נעלם.
"אני חושב שאני מכור אלייך בר" אמרתי כשטמנתי את ראשי בשיערה ושאפתי אלי את הריח שלה, מבקש לנצור אותו בתוכי.
"אני חושבת שאתה משקר" היא אמרה.
"למה?"
"כי אתה הולך" היא אמרה ואני הרמתי את פניה כדי שתביט בעייני "את יודעת שאם זה היה תל-" "תלוי בך לא היית הולך לעולם.. כן כן אני יודעת" היא קטעה את דבריי ונאנחה "זה פשוט ש.. התרגלתי אליך"
חייכתי ונישקתי את המצח שלה והיא המשיכה "אני אוהבת להתעורר איתך בבוקר ולאכול את האוכל שאתה מכין לי" היא אמרה "ולישון איתך ו.. ופשוט לא בא לי שזה יפסק"
עצמתי את עייני בחזקה ואימצתי אותה קרוב יותר אלי.
הרגשתי שאני צריך אוויר לנשימה, אבל היא הייתה האוויר האמיתי שלי, הדבר היחיד שלא יכולתי להתקיים בלעדיו.
"אני אוהב אותך קטנה שלי" אמרתי.
"אני אוהבת איתך" היא אמרה והניחה נשיקה על השפתיים שלי.
"לא התכוונתי לבאס אותך" היא אמרה כשהביטה בעייני.
צחקתי ואמרתי "אל תדאגי.. אני פשוט, תוהה מה קרה"
"אני מסכימה עם גיא" היא אמרה "אני לא חושבת שקרה משהו נורא"
"הלוואי שאת צודקת"
"תחשוב על זה דניאל" היא אמרה "מכל מה שסיפרת לי שהיחידה שלך עושה, ושאתם ראשונים בכל דבר.. אתה באמת חושב שאם קרה אסון אז יזעיקו רק את שניכם?"
שתקתי והיא המשיכה "כשהיה את הפיצוץ ההוא, הם פיצלו חצי מכם לתגבורת"
"הוא היה נשמע.. לחוץ" אמרתי והיא משכה בכתפיה "כנראה שמיהר לאן שהוא"
חשבתי על דבריה שחלחלו לאט אל מוחי, והבנתי שאכן יש הגיון בדבריה.
אלה אם כן, והעדפתי להדחיק את המחשבה הזאת.. אבל אלה אם כן קרה משהו שהוא פשוט רוצה לטייח.
נאנחתי כשבר זזה ממני ונכנסה למטבח, יוצאת משם אחרי כמה שניות עם הכוס הגדולה הסגורה, והכניסה אותה לתיק הגדול שלי.
"אני לא מכינה לך קפה לדרך" היא אמרה וחזרה לידי "כבר שתית יותר מדי היום"
חייכתי והבטתי בה בשתיקה, הכחול בעיניה הפנט אותי ומנע ממני כל יכולת שהיא.
"בואי איתי" אמרתי מבלי משים והיא שלחה אלי מבט משועשע "באמת? אתה בטוח?"
"לא" אמרתי מיד כשהתעשתי "שכחי מזה"
היא צחקה ואני חייכתי ומשכתי אותה לנשיקה, שנקטעה מצליל הודעה של עומר שמודיע שהוא מוכן.
"אתה צריך ללכת?" היא שאלה ואני הנהנתי והתרוממתי מהכיסא, אוחז במתניה ומצמיד אותה אלי חזק.
"אני גאה בך אהוב שלי" היא אמרה ואני הידקתי את החיבוק חזק יותר ונאנחתי אל תוך כתפה.
אלוהים, מי ידע שזה יהיה קשה כל כך לעזוב אותה?
הצמדתי את שפתיי לשפתיה לנשיקה ארוכה, והרגשתי את ההזדקקות שלה אלי כשאחזה בחולצתי ואגרפה אותה בידיה הקטנות.
"אפשר לחשוב שאתה הולך לשבע שנים" גיא אמר כשהוא וספיר הגיעו למטה והפריעו לרגע שלנו.
"לך תזדיין" אמרתי והוא חייך והרים גבה, גורם לספיר לצחוק ולתת לו בוקס בכתף, אני בטוח שלא הזיז לו הרבה.
"אני אתגעגע אליך" ספיר אמרה וחיבקה אותי ואני צחקתי כששאלתי "איך את מרגישה?" וזכיתי לבוקס חזק בגב.
"אני שונאת אותך" היא אמרה כשזזה ממני ונישקה את הלחי שלי.
"הגיוני מאוד" גיא אמר ולחץ את ידי לפני שמשך אותי גם הוא לחיבוק, ולקח את התיק והשקית שלי אל הרכב בחוץ.
"תשמור לי על עצמך" בר אמרה כשעמדנו ליד הדלת.
"מבטיח" אמרתי ונישקתי חזק את שפתיה, נואש למגע שלה.
היא חיבקה אותי חזק והניחה נשיקה רכה בצוורי, גורמת לי להרגיש בתוכי כאילו העולם יכול ללכת לעזאזל, אני לא יוצא מפה.
הורדתי אותה מהחיבוק והנחתי את ידי על הלחיים שלה, מניח נשיקה רכה על מצחה בדיוק כשהידיים הקטנות שלה תפסו בפרקי ידי.
"אני אוהב אותך קטנה שלי" אמרתי והבטתי בעיניה.
היא חייכה ואמרה "לפחות קיבלתי איתך יומיים יותר ממה שהייתי אמורה, אני אסתפק בזה"
צחקתי ונישקתי אותה שוב, מלטף באגודלי את הגומה שלה.
"אני אוהבת אותך גיבור שלי"
"הוא לא יוצא למלחמה, רק לבסיס, תגידו שלום ולך כבר" גיא אמר ואני גלגלתי את עייני וסיננתי "תתעלמי"
היא צחקה וחיבקה אותי שוב לפני שדחפה אותי אל הדלת "לך כבר"
צחקתי והגנבתי לשפתיה עוד נשיקה לפני ששמתי פעמיי היישר אל הרכב.
הכנסתי את מטען הפלאפון והאוזניות לתיק שלי מאחור והתיישבתי במושב הנהג ברכב שלי, מחייג לעומר ומתחיל בנסיעה.
"איפה אתה?"
"בדרך אליך" אמרתי "חצי שעה"
"יצאתי להביא משהו מההורים שלי" הוא אמר "תודיע לי שאתה קרוב"
"אוקיי" אמרתי וביצעתי פניה שמאלה, מגביר מהירות ומנתק את השיחה.
לפני שהתגייסתי, חשבתי שהחלק הכי קשה יהיה האימונים והשגרה בצבא.
אבל עכשיו אני מבין שבדיעבד גם אם הכל קשה, זה לא משתווה לקושי לעזוב את בר כל פעם מחדש.
ועם כל הקושי, היא הייתה הדבר העיקרי שנותן לי כוחות לצלוח את כל הזמן הזה ולעבור אותו.
מהציפיה לראות אותה בסופו של דבר, ופשוט מהמחשבה עליה.