משוכתב**
"הייתי נוראית" היא אמרה ומשכה באפה
"הגבת כמו שכל אחד אחר היה מגיב" אמרתי והזזתי אותה ממני כדי שאוכל להסתכל עליה, אוחז בפנים שלה "פשוט.. פשוט תדעי שאת האחת והיחידה שנמצאת לי בלב.. ואת האחת שאני אסתכל עליה" אמרתי "רק אותך אני אוהב.. אני נשבע"
****************************
היא הסמיקה מעט ופתחה את פיה לומר משהו אך אני הנחתי את האצבע שלי על שפתיה "שלא תעזי להגיד שאת מצטערת"
היא הנהנה ואני הבטתי בה בחדש אך הסרתי את האצבע שלי והיא במהירות פלטה "מצטערת"
גלגלתי עיניים ושאלתי "אנחנו בסדר?"
היא נדה בראשה לשלילה ואני שלחתי אליה מבט שואל "הייתי כפוית טובה.. אני יודעת מה השינוי שעשית ואיזה מאמץ עשית כדי להיפטר ממי שהיית ולהיות בן אדם חדש.. ואני יודעת שזה נעשה בגלל-" "בשבילך" היא הביטה בי בשקט ואז המשיכה "ואני פשוט מרגישה ש.. שמגיע לך מישהי שלא תח-" אך היא הפסיקה לדבר כשהשפתיים שלי חסמו את השפתיים שלה.
"אני לא רוצה אף אחת כחרת.. אני לא ירצה לעולם" אמרתי והיא הביטה בעייני והנהנה לפני שהניחה את הראש שלה על הכתף שלי.. ולאחר כמה שניות נרדמה.
נישקתי את המצח שלה והנחתי את ראשה בעדינות על הכרית, נשכב לידה ומושך אותה עלי, נרדם גם אני לאחר כמה שניות.
-נקודת מבט של בר-
התעוררתי מהאור שחדר מהחלון שלי והפריע לעייני, וחייכתי כשראיתי שאני בין זרועותיו של דניאל, וחייכתי עוד יותר כשנזכרתי במה שקרה אתמול בלילה.
קמתי בזהירות מהמיטה ונכנסתי להתקלח במקלחת שבחדר שלי, יוצאת ולובשת פיגמה לפני שניגבתי את שיערי וירדתי למטה, מתחילה לסדר את הבלאגן ששרר בבית.
הפעלתי בשקט את הMTV, נזהרת שלא להעיר את דניאל והרמתי אחד אחרי השני את כל הבגדים, מפעילה את המכונה שוב ושוב באותו זמן שסידרתי דברים אחרים ונתתי למחשבות להשתלט עלי.
הרגשתי כל כך רע לגבי כל הזמן הזה שדניאל ניסה לדבר איתי וסירבתי אפילו לשמוע אותו.
והרגשתי עוד יותר רע שעשיתי זאת למרות שידעתי שהיה משהו מוזר בתמונה.
שמחתי על העובדה הזאת שהוא באמת השתנה, שמחתי שלא עוד דניאל הישן נמצא אצלי בלב.
אך באותו זמן התאכזבתי מכך שהוא אפילו לא נתן לי להגיד לו כמה אני מרגישה רע על מה שאמרתי.
הבטחתי לעצמי בתוכי גם לעמוד במה שהבטחתי לו ובפעם הבאה שיקרה סיטואציה כזאת לבוא ולשאול אותו ולדבר קודם לפני שאני בורחת.
צמרמורת עברה בגופי כשנזכרתי מה קרה שברחתי פעם שעברה, ואיך אם לא דניאל הייתי נאנסת.
נגעלתי מגופי כשנזכרתי שידיו של רון נגעו במקומות שרציתי שרק דניאל יגע ויראה, נגעלתי שהבן אדם הסוטה הזה בסופו של דבר הצליח לגעת בי כמו שרצה.. ולא הבנתי למה אם הרי יש לו את טל.
וטל, הייתי כמעט בטוחה שהיא זאת ששלחה לי את התמונה, איזה אינטרס היה למישהו אחר לעשות את זה?
אבל מה שיותר הציק לי היה שלא ידעתי בוודאות, הרי היה איתה מישהו בתמונה.. ואחוזים לא מבוטלים שזה יהיה מי שהוא לא יהיה.
ידיים שהונחו על מתניי גרמו לי לקפוץ בבהלה כשעמדתי לבשל לי ודלניאל אוכל לאחר שסיימתי לנקות ולסדר את הבית.
אך נרגעתי כשהרגשתי את הטבעת של דניאל על המותן שלי, נקודה קרה ביו ידיו החמות, ואת שפתיו על צווארי שבלי ספק זיהיתי את מי שהמגע הזה שייך לו.
"למה על הבוקר?" שאלתי והסתובבתי אליו, מחבקת אותו חזק ומסניפה את הריח שלו אלי.
"מתי שבא לי" הוא ענה וחיבק אותי בחזרה, מניח נשיקה רכה על כתפי.
"עכשיו זוז.. אתה מפריע לי לבשל" אמרתי ודחפתי אותו.
הוא נאנח והכין לעצמו קפה לפני שהתיישב באחד הכיסאות של הבר והסתכל עלי.
"אתה מציק לי" אמרתי והוא אפילו לא טרח לענות לי.
גלגלתי את עיניי והוא גיחך "אל תגלגלי לי עיניים"
פקחתי את עייני בהלם והסתכלי עליו "איך לעזאזל?"
"אני מכיר אותך" הוא אמר בחיוך ואני נאנחתי והסתובבתי חזרה למחבת.
ESTÀS LLEGINT
החייל שלי
Literatura romàntica#1 In 15 Stories Category: Life, LoveStory, Change, Army, Hope, BestFriend, Forever, Trust, Strong, Friends, Together, Family, Truth, Hope, Truth. + מקום ראשון בקטגוריית ׳דרמה׳ (בעברית). (At least 2-5 categories at the same time, every time) #2 In...
