M O N S T E R // Larry Stylinson 🐾

6 - "Camping"

״קדימה לו׳, היער לא יחכה לנצח!״ אני מעביר יד בשיערי מול המראה כשאני שומע את זאין מזרז אותי דרך החלון של החדר. הוא בעצם למטה עם המכונית ולי לוקח יותר מידי זמן להתארגן.

מה אם אני אראה את היצור ההוא שוב? ולמה אני כל כך בטוח שזו לא היתה סתם חיה כלשהי?

אני מנער את ראשי ויוצא מהחדר, נועל את הדלת לאחר שווידאתי שכל מכשירי החשמל כבויים, שכל מה שצריך להיות סגור נסגר ושלא שחכתי כלום כמובן.

״סוף סוף!״ זאין נאנח כשאני נכנס למכונית. הוא לובש חולצת משבצות מכופתרת ועל ראשו כובע מצחיה שחור הפוך, מה שמצאתי אטרקטיבי אצל גברים.

״אני מצטער, מר ׳אני אלבש את אותם התחתונים במשך שלושה ימים וכלום לא ישתבש׳, אבל אני מעדיף להיות מאורגן״ אני משלב את ידי וזאין מגלגל את עיניו בצחקוק ״הם יהיו בסדר, אלא אם כן תגרום להם להירטב״ הוא קורץ לי ואני מפנה את מבטי, ״כמו לדחוף אותך לאגם למשל״ אני שולח לו מבט חצוף ומגלגל את עיניי.

״אוקיי, הבנתי. בלי בדיחות גסות יותר. הבנתי״ הוא צוחק ומניח יד אחד שהיתה על ההגה על ירכי. אני מחייך ומשעין את ראשי על החלון, מביט בדרך החולפת ומקשיב לרדיו החלש ולקול העדין של זאין שמזמזם יחד איתו. תמיד אהבתי את הקול שלו, היה בו משהו כזה...מיוחד. שנינו אוהבים מוזיקה יותר מאחד את השני. אני מניח שזה מה שגרם לנו להימשך מההתחלה.

אני מביט בדרך בה הסביבה מתמלאת ביותר ויותר עצים ככול שאנחנו מתקרבים ליעד, עד שאני מבחין שאנחנו לגמרי בתוך היער וזאין עוצר את המכונית . זאת לא היתה נסיעה ארוכה כי היער מאוד קרוב לאוניברסיטה.

״אוקיי לו׳, תוציא את התחת החמוד שלך מהמכונית שלי״ זאין יוצא מהצד שלו וחיוך גדל על פניי.
׳תוציא את התחת השיכור שלך מהמכונית שלי׳...זה מה שהארי אמר ביום ההוא שהוא החזיר אותי שיכור ממסיבה שבכלל לא רציתי ללכת אליה... אני מחייך לעצמי מהזיכרון ויוצא מהמכונית.

עיניי נפערות כשאני מביט בסביבה שמולי. אנחנו בסוף היער, מולנו יש צוק ומאחוריו יער סבוך בעצי אורן גבוהים. השמש עדיין נמוכה בשעות המוקדמות האלה של הבוקר והשמיים עדיין מעט כתמתמים. זה היה יפהיפה.

״זאין...״ אני פולט ומרגיש את גופו נצמד אליי מאחורה. ידיו נחות על אגני וסנטרו על כתפי. ״אני יודע. וכל זה שלנו לשלושה ימים הקרובים״ הוא לוחש בחיוך ונושק ללחיי.

רציתי להוסיף ׳אם לא נתקל באורח לא צפוי׳, אבל בלעתי את מילותיי ופשוט חייכתי אליו והחזרתי את מבטי אל הנוף. אנחנו נשארנו ככה למשך בערך עשר דקות, רק מביטים על הנוף ומעריכים את הטבע. לבסוף פרקנו את הדברים ובנינו את האוהל, ובכן, זאין בנה. אני רק ישבתי בצד ועודדתי אותו. הרי בשביל זה יש חברים, לא?

❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓

שאלת הפרק של היום לא קשורה לפרק, תסלחו לי. אבל רציתי לשאול אם יש פה גם קוראים בנים? כדי שאני אוכל להפסיק סוף סוף עם כל הקטע הזה של הסלאשים (/) ולכתוב רק בלשון נקבה? אם יש פה בנים אני אשמח לדעת☺️

~JPH