M O N S T E R // Larry Stylinson 🐾

41 - "Cry"

״מממ הארי...״ מלמלתי בקול הבוקר הצרוד שלי והסטתי את ראשי הצידה, לא פוקח את עיניי. ״קום כבר״ הארי אמר ברכות, והמשיך להניח נשיקות קטנות על לחיי וצווארי.

״אני לא רוצה״ פלטתי בעייפות וקברתי את ראשי בכרית. היה לה את הריח של הארי. אתם כנראה כבר יכולים לנחש שלא רציתי בשום פנים ואופן לישון בחדר של זאין, אז ישנתי עם הארי במיטה.

ואם לומר את האמת, ישנתי טוב כמו שלא ישנתי כבר תקופה ארוכה.

״בוא נצא לאנשהו״ הוא קבר את ראשו בצווארי. גופו חצי שכוב על גופי, ושנינו היינו בלי חולצות, כך שיכלתי להרגיש את עורו החם על שלי.

״לאן?״ שאלתי, עירני יותר כתוצאה מהנשיקות שגרמו לגופי להצטמרר.
״ליער״ הוא השיב, מרים את עיניו לעיניי, ומניח נשיקה יבשה על שפתיי לפני שקם ממני. סרקתי לרגע את גופו הלבוש בבוקסר בלבד ונשכתי את שפתי. ״א-אוקיי״

רק כשקמתי לישיבה, נזכרתי בארועי אתמול.

״הארי?״

״כן, לאב?״

״אני מרגיש כאילו שאני אמור לבכות״ הארי סובב אליי את מבטו, והרים גבה אחת בבלבול. ״מה זאת אומרת?״

״אני מרגיש שאני אמור לבכות עכשיו, אבל אני לא מרגיש שאני צריך״ הסברתי את עצמי, והארי התיישב מולי על המיטה, ידו החמה מלטפת את פניי ברכות. ״אז אל״ הוא חייך מעט, והשפלתי את מבטי. ״אני חושב ש... שאם אני אתחיל, אני לא אוכל להפסיק״ אמרתי בשקט, והארי הרים את ראשי, פרצופו הפך למודאג.

״לואי...״ הוא משך אותי לזרועותיו החמות, ומצאתי בכך נחמה. ״אני רוצה לבכות אבל אני לא מצליח״ יבבתי לחזה שלו, עוטף את זרועותיי סביבו ומרגיש את זרועותיו סביבי. הן הגנו עליי.

״אם תרגיש שאתה עומד לבכות, תבכה. אל תשמור את זה בפנים. לא ליידי.״ הוא ליטף את שיערי ונשק לראשי כמה פעמים. ״תודה״ הרמתי את ראשי וחייכתי אליו. אני לא עומד להתרגל להארי השונה הזה בזמן הקרוב. איפה ההארי המסתורי? הגס רוח?

״רק נאכל ארוחת בוקר ונצא״ הוא ליטף את לחיי פעם אחרונה והביט בעיניי לפני שקם ויצא מהחדר.

״תפסיקו״ מלמלתי בשיניים חשוקות, מתייחס לפרפרים שלא נתנו לי מנוחה בתוך הבטן שלי. אני אפילו לא יודע אם אנחנו רשמית ביחד. אני לא יודע בכלל אם אני מוכן כרגע להתחייב. כל מה שאני יודע הוא שאני רוצה להיות כמה שיותר קרוב אליו, להארי.

זה אומר שאני אוהב אותו? זה אומר שהחלפתי את זאין עוד מזמן?

אני יכלתי להרגיש את זה קורה, אבל הדחקתי את הרגשות עמוק, בחדרים הכי אפלים של לבי. אבל כשההבנה נחתה עליי, וסוף סוף אני והארי התנשקנו, זה הרגיש כל כך נכון. כל כך טבעי.

לא הרגשתי כאילו אני צריך להיות מישהו שאני לא, כמו שהרגשתי בחברת זאין.

אבל זאין... זאין שהיה איתי עוד לפני גיל ההתבגרות. זאין שהכיר אותי בתקופות הכי קשות בחיי. זאין שיכלתי לקרוא לו ׳המקום הבטוח שלי׳...

אותו זאין ההוא, בגד בי עם גבר אחר. אני שוב מרגיש בחילה.

רק רציתי לבכות כרגע. מכל הדברים שיכלתי לבקש, רק ביקשתי לבכות. אבל גם את זה לא הצלחתי.

❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓

הפרקים האלה... וואו.

רק כשאני עורכת אותם עכשיו אני נזכרת כמה קשה היה לכתוב אותם אז. כאילו, כמות הפילס שהייתי צריכה לעבור.... מ ת י ש. 😣

אה ודרך אגב, דאנקירק יוצא היום בישראל! 🎉🎊🎉🎊🎉🎊🎉🎊

אז תכינו את הטישו והפופקורן😉

ובלי ספויילרים!👈🏼

~JPH