M O N S T E R // Larry Stylinson 🐾

13 - "Run Away"

כמעט עשר דקות לאחר שהארי יצא מהחדר, אני יצאתי גם כן. התעטפתי במעיל שלי כשיצאתי לכיוון היער. היה קר. קר מאוד אפילו. השמיים השחורים נעלמו לאט לאט כשהתקדמתי יותר לתוך היער, צמרות העצים כבר לא נותנות לפיסת שמים אחת לחדור אל היער.

ועכשיו אני לבד.

משהו בי רוצה שבראוני יצוץ לפתע מאיזה שיח, ישכב בחיקי ויחמם אותי עם פרוותו הרכה והחומה, אך אני סותר את המחשבה הזאת. מה הסיכויים שהוא יצוץ שנית..?

אני מתיישב על האדמה ונשכב על גבי, כובע המעיל משמש לי ככרית ואני מביט מעלה. הדמעות היבשות על לחיי מרגישות קרות וקשות כנגד העור שלי, ואני נאנח.

הארי טען שזאין לא מספיק טוב בשבילי. אני תמיד חשבתי ההפך. למה שגבר כזה אינטיליגנט, חתיך ובוגר ירצה לוזר עלוב כמוני שלא מסוגל אפילו לעמוד על שלו? זה מגוחך...

אני מנסה לנקות את מחשבותיי ועוצם את עיניי, נרגע למשמע הצרצרים והרוח הנושבת בין ענפי העצים הגבוהים. אני שומע מרחוק את המפלים זורמים, אני שומע ציפורי לילה ויללות תנים רחוקות. אני שומע טבע.

השתנקתי לפתע כששמעתי רעש של מעיכת עלים מאחורי. עיניי נפקחו במידיות ולבי ישר קפץ, הסתובבתי באיטיות רק כדי לגלות שבראוני עמד שם. חייכתי, לבי עדיין הלם מכיוון שזה יכול להיות כל זאב, וגם אם זה בראוני, הוא בכל זאת זאב והוא בקלות יכול לקרוע אותי לחתיכות אם רק ירצה.

״ב-בראוני?״ אני מהסס מעט, אך הזאב רק מביט בי ומתקרב עד שהוא מגיע אליי ומתיישב צמוד לחיקי, ראשו על יריכיי, בדיוק כמו בפעם שעברה.
אני נרגע, מרגיש בטוח משום מה. מרגיש כאילו מפני כל סכנה שתבוא - בראוני יציל אותי.

״איך ידעת שאני בא?״ אני שואל את הזאב, למרות שאני מודע לכך שהוא אינו מבין בני אדם ובטח שלא מדבר. ״אתה היחיד שיש לי כרגע״ אני ממלמל ומלטף את פרוותו הרכה. ״הלוואי והיית יכול לדבר...״

השעות האחרונות עברו באיטיות. אני שכבתי על האדמה, ובראוני לידי. נשמתי את האוויר הקר והרענן לריאותיי. זה הרבה יותר עדיף מעשן הסיגריות שאני שואף כל פעם שאני מסתובב עם זאין.

זאין... לא חשבתי עליו בכלל במשך השעות האלה, אבל אולי זה לטובה. בכל מקרה, אני לא הגעתי לכאן בשביל לרחם על עצמי. אני רק רציתי לברוח. לא לחשוב יותר.

״אני חושב שאני מתחיל לראות זריחה״ אני ממלמל. בראוני, שעיניו היו עצומות, מיד פקח אותן והביט למעלה, ממש כאילו הוא הבין את מה שאמרתי. אך מסיבה כלשהי לא הרגשתי כאילו זה מוזר.

גיחכתי לנוכח מחשבותיי, זאב. מבין אותי. מה עוד יכול לקרות? הוא יתחיל לדבר?

בראוני הביט בי ועיקם את ראשו, לאחר מכן הוא נעמד באיטיות וכיווצתי את גבותיי. ״בראוני?״ הוא התחיל להתרחק עם גבו אליי, וראשו מביט אחורה לכיווני. בעיניו מבט מצטער. לפחות כך פירשתי את זה...

״א-אל תשאיר אותי לבד! בראוני...״ אני צועק אחריו, אך הוא רק מפנה את ראשו ונעלם, משאיר אותי באי הידיעה של מתי אראה אותו שוב. הוא עזב אותי... כמו כל השאר..

❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓

אתן חושבות שהחיבור של לואי עם בראוני בריא לו? או מסוכן..?

~JPH