לא, עיניכן לא משטות בכן, וזאת לא טעות...
פרק באמת עלה בשני!😱
קראתי את כל התגובות על הפרקים האחרונים ופשוט הייתי חייבת להעלות עוד פרק היום! אתן כל כך מדהימות, ברצינות. ❤️
התגובות שלכן כל כך משמחות ומצחיקות אותי ובכללי מעלות לי את המצב רוח, ואני מודה לכן שאתן לוקחות מזמנכן החופשי כדי להגיב על דברים שכתבתי🙏🏼🌹
חג שבועות שמח לכולכן, אתן מושלמות!🌾
~JPH
-----
שכבתי שם לבד. במשך חצי שעה רק בהיתי בכוכבים. עד שלפתע רשרוש עלים נשמע מאחוריי וכל גופי נדרך. כל כך קיוויתי שזה היה בראוני, ושהוא חזר. אך כשהסתובבתי באיטיות, ראיתי דמות אנושית.
לבי הלם בחזקה ונעמדתי במידיות, מזהה את הדמות כהארי. ״מה לעזאזל אתה עושה כאן, לואי?״ הוא שאל ואני הרגעתי את פעימות לבי. ״מ-מה אתה עושה פה?״ יריתי בחזרה. ״אני שאלתי קודם״ אני נאנח ומגלגל את עיניי, למרות שאני יודע שהוא בטח לא יכול לראות כלום.
״ותפסיק לגלגל את העיניים שלך. הן עוד ייתקעו בסוף״
רגע, מה?
הרמתי את גבותיי בפליאה, איך לעזאזל הוא רואה כל כך טוב בחושך מוחלט שכזה? שאני כמעט לא יכול לראות אפילו את תווי פניו?
״אתה עלית לי על הפאקינג עצבים, אז ברחתי״ אני מודה ומשפיל את מבטי. הוא מגחך ״וכבר כמה זמן אתה פה? היית פה לבד?״ הוא ממשיך לתחקר אותי ולוקח צעד לכיווני. ״לבד? אהמ...כן...כבר כמה שעות״ אני משקר ומגרד בעורפי. מה שאני בדרך כלל עושה כשאני משקר.
״אני מבין״ אני יכול לשמוע חיוך מרומז בקולו, ואני תוהה למה. ״אני בדיוק התכוונתי לחזור עכשיו״ אני מחווה בידי על הדרך חזרה והארי מהמהם. ״למרות ש...זאין כנראה יחזור שיכור לחדר...״ אני ממלמל לעצמי ומשפיל את מבטי שנית.
אני לא חזק מספיק נפשית כרגע כדי להתמודד עם זאין שיכור. אני גם עייף.
״אתה יכול להישאר בחדר שלי, אם אתה מעדיף... אני מניח שזאין ילך לחדר שלך, אז...״ הארי מציע ואני מרים אליו את עיניי במיידיות.
״ב-באמת? תודה...״ אני עונה בביישנות ומחייך חיוך קטן. למה הוא פתאום נחמד אליי?
״עכשיו בוא נלך, אתה קופא״ הארי הוריד את מעילו ונותר בחולצת טריקו לבנה ארוכה, והניח אותו על כתפיי הצנומות. גל חום תקף אותי ומן סחרחורת נעימה כזאת שגרמה ללבי לפרפר הקיפה אותי מכל עבר. ״תודה״ אני ממלמל בחיוך זעיר, אך הוא רק מעיף בי מבט ומתחיל ללכת חזרה.
-----
כשהגענו לחדר שלי, זאין היה מעולף על הספה, בקבוק בירה בידו וחולצת המשבצות שלבש מעל הטי שירט הלבנה, היתה קרועה מעט וחשפה את כתפיו. תהיתי מה קרה לו- אבל באמת העדפתי לא לדעת. לפחות לא כרגע.
אז פשוט סגרתי את הדלת בעדינות בלי להשמיע קול, והלכתי עם הארי לחדר שלו ושל זאין.
כשהגענו, הארי מיד פשט את חולצתו והסטתי את מבטי ממנו במהירות, לחיי מאדימות. ״מ-מה אתה עושה?״ אני פולט והוא מגחך, לאחר מכן אני שומע קול ריצ׳רצ׳ שנפתח ומשהו נופל על הרצפה, אני מבין שהוא פשט גם את מכנסיו.
״אני לא יכול לישון ככה, נכון?״ קולו שוב נשמע קרוב מתמיד, כאילו הוא נושף ממש לתוך אוזניי, אבל כשהבטתי לכיוונו הוא היה רחוק.
אני חושב שאני מתחיל להשתגע.
״הו... ״ אני ממלמל ומוריד את מעילו מכתפיי, מתאמץ לא לבחון את גופו החטוב שלבש רק תחתוני בוקסר בלבד. והקעקועים שלו... למה רציתי לשאול אותו על כל אחד ואחד מהם?
״אתה יכול לישון במיטה של זאין״ הארי אומר ואני בולע רוק. ״א-אבל... י-יש את הריח שלו...ע-עליה...״ אני מגמגם תחת מבטו החודר ולא עוברות כמה שניות לפני שמבטי הופך למושפל שוב פעם.
״אז... אני מניח שאתה יכול לישון על הספה״ חלק בתוכי מאוכזב שהוא לא מציע לי לישון במיטתו, ואני לא יכול להכחיש את החלק הזה ששורף לי את הלב. ״זה לא נוח״ אני מושך בכתפיי והארי נאנח.
״ובכן, אז כנראה שתצטרך לישון איתי. אין לך עוד ברירה״ הארי מפנה את גבו אליי, ונעלם לתוך החדר.
כן...כנראה שאין לי עוד ברירה...
❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓
ושאלת הפרק של היום...
מ 1-10 עד כמה אתן אוהבות אותי כרגע על שהעליתי פרק גם בשני?🤗😉
מחר חופש woop woop 🙌🏼
~JPH
YOU ARE READING
M O N S T E R // Larry Stylinson 🐾
Fanfiction״יש בבחור המתולתל, הגבוה והחיוור הזה משהו. ואני עומד לגלות מהו.״ //או// לואי חשב ששום דבר יותר לא ישתנה בחיים שלו. הוא אולי אפילו קיווה לכך. היתה לו מערכת יחסים יציבה, וציונים טובים. אך כל זה התנפץ לו בפנים... בדרך הכי חיובית שיש. ----- היי! אם קר...
