״א-אתה מה?״ התרחקתי ממנו במהירות, עיניי פעורות וחזי עולה ויורד בנשימות מהירות.
הוא באמת אמר את זה כרגע. הוא ברצינות... אוהב אותי?
״אני מצטער, מוקדם מידי? לא ידעתי שאתה מאלה שילחצו מזה״ הוא מלמל ונשך את שפתו, מסמיק ממבוכה. הארי אף פעם לא מסמיק! זה כנראה רציני...
״ל-לא...״ פלטתי, ולקחתי את ידו בידי, מחייך חיוך קטן. ״אני... אני לא מהנלחצים״ גיחכתי, והוא הטה את פיו הצידה, כמו שתמיד עושה כשמנסה למנוע חיוך. ״אז אתה עומד להגיד את זה בחזרה?״ הוא משך אותי מאגני, כך שהתיישבתי חצי עליו.
הלב שלי כמעט התפוצץ מרוב אושר. כל ארועי ליל אמש ברחו לגמרי מזיכרוני. עכשיו זה היה רק אני והארי. לבד.
״אני אוהב אותך. כל כך.״ לחשתי ונשכתי את שפתו התחתונה, אוחז בשני צידי פניו. הוא גיחך לשפתיי לפני שנישק.
פתחתי את שפתיי, נותן ללשונו לחקור את פי וידיי שיחקו בתלתליו בעודו משעין אותי אחורה על המיטה הרכה.
״איך לא ראיתי שאתה זה כל מה שהייתי צריך...״ הוא מלמל והביט בעיניי, ידיו מלטפות את אגני החשוף וקו הבוקסר שלי.
מגעו היה רך. כמו קטיפה. וחם, או שזאת היתה האש בלבי שהצית ברגע שהביט בי עם העיניים האלו. או גם וגם.
״אני אוהב אותך״ לחשתי. אני לא חושב שאני עומד להפסיק להגיד את זה. אני אוהב אותו. איך לא שמתי לב?
״תגיד את זה שוב״ קולו היה צרוד, ועיניו היו נוצצות מתשוקה.
אהבתי שהיה ככה... להוט.
זה היה כל כך פאקינג סקסי.
״אני אוהב אותך, הארי סטיילס״ נשכתי את שפתי התחתונה כשהוא חייך אליי חצי חיוך וצלל אל צווארי, נושף אוויר חם על האיזור לפני שמנשק ועולה לקו לסתי. שלחתי את ראשי אחורה ומשכתי מעט בשערו, כורך את רגלי סביב אגנו ונאנח בשקט.
החדר נהיה חם, או שזה רק אני?
״ה-הארי..!״ השתנקתי לפתע כשזז קדימה עם אגנו, גורם לחיכוך בין מפשעותינו הצמודות מתמיד. הרגשתי את עצמי מתקשה כנגדו. שיט...
אבל למרות הכל, ראיתי איך נזהר במעשיו. תמיד שואל לפני, כאילו מפחד שאתרחק. הוא בטוח שאני בטראומה מאתמול. אני מתכוון... כן, זה היה מפחיד. מאוד. אבל למזלי זאין לא הספיק לעשות משהו, כי הארי פרץ את החדר בדיוק בזמן.
״אתה הגיבור שלי״ לחשתי, מרים את פניו כך שיהיו ממול שלי. אני לא רוצה שיזהר עליי, אני רוצה אותו. בכל מצב אפשרי.
״וזאין לא עשה לי כלום אתמול״ התנשפתי. הוא כיווץ את גבותיו, ״מ-מה? אתה לא חייב להעלות את זה כרגע..״ הוא חייך חיוך קטן כשליטפתי את פניו. שפתיו האדומות נראות כל כך מגרות כרגע..
״נכון, אבל אני לא רוצה שתיזהר עליי״ לחשתי, מסובב תלתל אחד סביב אצבעי ומשחרר. ״אל תגיד את זה... אל תגיד את זה אם אתה לא מוכן לזה..״ הוא עצם את עיניו ביאוש וליקק את שפתיו. רק מלראות אותו כל כך מתוסכל מינית הלב שלי פועם מהר יותר פי חמש. ״אני נשבע לך הארי אם תמשיך להרחיק את עצמך ממני...״ משכתי בתליון שלו, מצמיד את מצחינו כך ששפתינו מרפרפות. ״אני לא אוכל לעמוד בזה יותר״ לחשתי בצרידות והוא הצמיד את שפתיו אל שלי באגרסיביות. אני לא רוצה שיחזיק את עצמו.
נמאס לי לחכות לדברים שיקרו מעצמם, למדתי בדרך הקשה שאם רוצים שדברים ייקרו, צריך לגרום להם לקרות לפני שכל המצב יידפק.
אני לא עומד לחזור על הטעויות שלי.
❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓
אתן מסכימות עם האמירה של לואי? האם לדעתכן צריך להתערב בהכל כדי שדברים ייקרו או לתת להם לקרות בעצמם? מה לואי מנסה להשיג ולמה?
~JPH
YOU ARE READING
M O N S T E R // Larry Stylinson 🐾
Fanfiction״יש בבחור המתולתל, הגבוה והחיוור הזה משהו. ואני עומד לגלות מהו.״ //או// לואי חשב ששום דבר יותר לא ישתנה בחיים שלו. הוא אולי אפילו קיווה לכך. היתה לו מערכת יחסים יציבה, וציונים טובים. אך כל זה התנפץ לו בפנים... בדרך הכי חיובית שיש. ----- היי! אם קר...
