M O N S T E R // Larry Stylinson 🐾

55 - "Burn It"

כשקמתי בבוקר והדלקתי את מנורת הצד, הדבר הראשון שהבחנתי בו היה התליון הכחול.

״תליון מזדיין...״ מלמלתי בכעס. אני כמעט בטוח שמה שקרה אתמול היה בגללו. אני לא יודע למה או איך, אבל לעזאזל... זה היה מפחיד כל כך. השרשרת הזאת חייבת להיות מכושפת או משהו.

״לואי?״ הסתובבתי מיד להארי שהיה בשלבי התפכחות משנתו. התחבושת שסביב חזהו היתה שוב ספוגה בדם ונאנחתי בשקט. זה לא הגיע לו. שיט. הכל באשמתי.

לולא הייתי מוצא את התליון הזה הכל היה בסדר עכשיו.

״היי, לאב, אתה צריך לקום כדי שנוכל לשטוף את הפצע שלך ולהחליף את התחבושת״ לחשתי בחיוך קטן וליטפתי את פניו. אני בחיים לא אקלוט עד כמה פאקינג מהפנט הוא.

הארי המהם לפני שנעזר בזרועותיו והתרומם לישיבה, כל זה בעוד שמכווץ את פניו בכאב ומשמיע קולות נמוכים. הו אלוהים אני שונא לראות אותו ככה. אני לא אלך לשיעורים שלי היום, אני אהיה איתו עד שיחלים.

קמתי והלכתי לצידה השני של המיטה, עוזר להארי לעמוד. ״בוקר טוב״ פלטתי בחיוך קטן. היינו כל כך קרובים, וזה אף פעם לא נכשל בלהגביר בצורה דרסטית את קצב לבי. ״בוקר טוב״ הוא הבזיק חיוך קטן ועטף את ידיו סביב אגני ברכות.

״איך אתה מרגיש?״ שאלתי והבטתי לשפתיו, מתרומם על קצות אצבעותיי ומניח נשיקה קטנה עליהן. ״עכשיו הרבה יותר טוב״ הוא מחייך אליי, אני מרגיש את לחיי מתחממות בעודי נושך את שפתי התחתונה.

״יופי, בוא נכניס אותך למקלחת״ עזרתי לו ללכת עד שהגענו לחדר האמבטיה, והוא נשען על הכיור.

״תגיד לי אם כואב לך ואני אעצור״ אני אומר לפני שאני מתחיל להוריד את התחבושת ממנו. ״אני מצטער אבל זה נשמע אחרת בראש שלי״ הוא מצחקק ואני מגלגל את עיניי כשהבנתי למה התכוון. ״ואני חשבתי שגיל בני הנוער החרמנים וחסרי המנוח עבר לך כבר מזמן״ הוא משך בכתפיו בחיוך והנדתי בראשי בשעשוע.

״הו, לעזאזל...״ פלטתי כשהבטתי בפצע על חזהו. הוא נראה יותר טוב מאתמול כמובן, אבל עדיין.
״אוקיי, תיכנס למקלחת״

״או, מחלק פקודות... אני אוהב את זה״ הארי התלוצץ וצחקקתי בשקט. ״אני רק מנסה לעזור״ הפעלתי את זרם המים בשבילו.

״אני יודע, תודה... אבל אמ, אני לא מתכוון להתקלח עם בוקסר״ הארי גיחך וגירד בעורפו. הו. לפעמים אני שוכח שאנחנו מתקדמים לאט, לא כמו בזוגיות הקודמת שלי. אני מחייך לעצמי במחשבה שאני נמצא במערכת יחסים יציבה ובריאה ולחיי מסמיקות ממבטו החודר של הארי וגופו החשוף.

״אה, כן, ברור... אהמ, אם תצטרך עזרה--״
״אני אקרא לך. תודה, על הכל״ הוא נישק את שפתיי וחייך אליי לפני שיצאתי מהחדר.

״לואי,״ אוסטין קרא לי מכיוון הסלון ומיהרתי להגיע לצידו. ״איך הוא?״ הוא שואל כשהדאגה ברורה על פניו החיוורות. שניהם היו חיוורים, וזה רק הבליט את עיניהם הירוקות ושפתיהם הוורדרדות. אין ספק שהם אחים יפיי תואר.

״משתפר... אבל אני כל כך מבולבל״ עניתי בכנות. איך יכול להיות שהפצע הזה קרה פתאום? משום מקום?
הרי הוא בבירור לא היה שם לפני...
״כן, אבל אהמ... התליון הזה שלך--״

״אני זורק אותו״ קטעתי את אוסטין בהחלטיות. התליון הזה מפחיד ומכושף ואני מצטער על שבכלל הרמתי אותו מהאדמה. ״לא... תשרוף אותו״ אוסטין תיקן, ונכנס לחדרו.

❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓

היי! התחשק לי להעלות עוד פרק, אז הנה לכן💋 אל תשכחו להצביע ולהגיב את דעתכן👍🏼

שבת שלום🙏🏼🌟

~JPH