10 דק׳ לפני...
Harry's POV.
זאת כבר השיחה העשירית שלואי לא עונה לי, ואין לי מושג איפה הוא.
לא הייתי צריך להתעלם ממנו ככה. הוא נעדר במסיבה של שמיניסטים מסוממים, שיכורים וחרמנים, ואני לא שם בשביל להגן עליו.
ההבטחה שלי, לא קיימתי אותה כראוי.
כמעט ורצתי במדרגות, פותח את כל הדלתות. אפילו לא היה אכפת לי ממה שראיתי, כל עוד זה לא היה לואי. אני חייב למצוא אותו. לעזאזל. אם מישהו עשה לו משהו, אני נשבע.
הרגשתי את דמי מבעבע רק מלחשוב על כך, וכיווצתי את אגרופיי, מרגיש איך עיניי בוערות וכל חושיי מתחזקים. לואי, איפה לעזאזל אתה נמצא..?
דקירות בלתי פוסקות בחזה שלי. עוד אחת, ועוד אחת. לואי במצוקה, אני יכול להרגיש את זה.
הגעתי לדלת האחרונה במסדרון, ממש ממול לשירותים, וסובבתי את הידית, אך הדלת היתה נעולה.
דפקתי עליה בחוזקה, לעזאזל!
״לואי!״ צעקתי, אבל שום קול לא יכל לחדור את הדלת החזקה הזאת. זה כאילו שהחדרים כאן היו מיועדים בשביל סקס של שמיניסטים שיכורים... לא הייתי צריך להביא אותו לכאן בכלל!
״לואי! שיט!״ צעקתי בתסכול. לקחתי כמה צעדים אחורה. זה עומד לכאוב.
הדלת נפלה על הרצפה ברעש חזק, והבטתי על המיטה שבחדר. נשמעו צעקות, ותוך זמן קצר הבנתי שאלו לואי וזאין.
לואי נאבק בו, בעוד שזאין מעליו.
לא...
הכאב בלבי היה בלתי נסבל, אך הצלחתי בכל זאת להעיף את זאין באוויר בחוזקה, כך שהוא התנגש בקיר ונפל לרצפה. אני לא אהיה מופתע אם הוא שבר כמה עצמות מעוצמת הנפילה, אבל לא באמת אכפת לי.
ניגשתי ללואי, מרים אותו, ומוציא אותו מהחדר. למזלי המסדרון היה ריק.
״תוריד אותי! לא!״ לואי החל לצעוק ולבעוט בי, אז הורדתי אותו לרצפה.
עיניו נפוחות ואדומות מדמעות, פעורות באימה, וכולו רועד.
״א-אל...״ הוא לקח כמה צעדים אחורה, עד שהתנגש בקיר והחליק לרצפה באיטיות. ״ל-לו׳...״ רציתי להתקרב אליו, אבל הבנתי שהוא לא מוכן לזה כרגע. הוא החל לבכות בקולניות כשגופו הקטן רועד והוא מכודרר בתוך עצמו. הו אלוהים, מה לעזאזל חשבתי לעצמי? מה עשיתי?!
״אני כל כך אידיוט!״ צעקתי ודפקתי את אגרופי בקיר, משאיר שקע בקיר ומפרקים מדממים.
אבל חרטה תקפה אותי כשהבחנתי במבטו המפוחד של לואי.
הוא לא מפחד ממני, נכון?
״א-אתה יכול לקחת אותי ה-הביתה?״ היה כל מה שהוא אמר, לפני שבלעתי רוק והנהנתי. הכל נהרס בגלל הבן זונה ההוא שלואי חשב שהוא אוהב. איך הוא יכל להתאהב בו בכלל?!
הכעס איים להשתלט עליי, וכמעט דחף אותי לכיוון זאין, לגרום לי להכות את גופו השיכור עד מוות, אבל לואי חשוב יותר מכל זה. הרבה יותר.
הנסיעה למעונות היתה שקטה, חוץ מהיבבות החלשות של לואי. זה שבר את לבי לדעת שיכול להיות שקרה שם משהו, אבל אני לא יכול לשאול. זה רק יחזיר אליו את הזיכרון.
״אני אשן על הספה היום״ מלמלתי. לואי הביט בי לרגע, מושך באפיו. ״א-אוקיי..״ הוא לחש, כל כך חלש שכמעט לא שמעתי, וסובב את ראשו חזרה לחלון. אני חייב לתקן את זה.
❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓
הארי ״הציל״ את לואי, אבל זה עדיין לא נגמר. איך לדעתכן הארי צריך להתנהג ביחס למצבו של לואי? האם מוטב שייתן לו מרחב כמו שהוא עושה, או ההפך?
עוד שבוע חוזרים ללימודים😱 מטורף, אני יודעת...
אני לא יודעת מה איתכן, אבל כבר נמאס לי מהחופש הזה. אני יודעת שאני אתחרט שאמרתי את זה 😂 אבל ברצינות, אני מתגעגעת לחברים ולשגרה כזאת... מסגרת.
מתרגשות להתחיל שנה חדשה?🙃
אוהבת,🌺
~JPH
YOU ARE READING
M O N S T E R // Larry Stylinson 🐾
Fanfiction״יש בבחור המתולתל, הגבוה והחיוור הזה משהו. ואני עומד לגלות מהו.״ //או// לואי חשב ששום דבר יותר לא ישתנה בחיים שלו. הוא אולי אפילו קיווה לכך. היתה לו מערכת יחסים יציבה, וציונים טובים. אך כל זה התנפץ לו בפנים... בדרך הכי חיובית שיש. ----- היי! אם קר...
