עצרתי את האוטו. השעה היתה עשר בבוקר. עצרתי באמצע הדרך ונרדמתי לשעה וחצי, אז לא הייתי כל כך עייף. חוץ מזה, כמות הקפה ששתיתי במהלך הנסיעה היתה לא בריאה בכלל. עכשיו אני ממש חייב להשתין.
לבי דפק במהירות כשיצאתי מהאוטו. אני מקווה שהם בבית, למרות שאין סיבה שלא. הרי זאין לא מסוגל לזוז, נכון? לא יידעתי אף אחד בבואי. אפילו לא את פטרישיה. זאת היתה לגמרי הפתעה.
לקחתי את תיק הגב שלי ממאחורה ואת הפרחים שקניתי בדרך, ונעלתי את המכונית.
לקחתי רגע להביט בבית של זאין. הוא היה יפהיפה. תמיד קינאתי בו. לזאין היו רק שלוש אחיות, כך שהיה להם המון מרחב בבית. לעומתינו, בית עם חמש אחיות, ואח, ואני כמובן, לא היה מקום לנשום בבית.
זאין קנה את הבית הזה למשפחתו, בכסף שלו. אני זוכר שלפני זה, הוא תמיד היה אומר לפטרישיה, שכשהוא ישיג מספיק כסף, הוא יקנה לה ולבנות בית. וזה מה שעשה.
אני אוזר אומץ לפני שדופק על הדלת שלוש פעמים. הידקתי את אחיזתי בפרחים, אבל לא היתה תגובה. הו אלוהים, אני מקווה שהם כאן.
לאחר כמה נסיונות דפיקה בדלת, שלא נענו על ידי אף אחד, נכנסתי בעצמי לתוך הבית. הסלון היה ריק, והבית שומם.
״פטרישיה?״ שאלתי ברחבי החלל, אך ללא מענה. התקדמתי מעט לכיוון המדרגות, החדר של זאין היה בקומה השניה. ״זאין?״ לפתע נשמעו חריקות מהכיוון אליו פניי מעדו. זה בטוח היה זאין. חייכתי לעצמי ונעמדתי מול דלת חדרו, נושם עמוק. החריקות רק התחזקו כשנעמדתי קרוב יותר לדלת. תהיתי מה זה יכול להיות שהוא עושה שם.
אך כשפתחתי את הדלת בחיוך, התמונה שנגלתה לעיניי גרמה לחיוך הרחב להימחק כלא היה. הכל הרגיש מעורפל לפתע, ובהילוך איטי. ידי, שמטה מיד את הפרחים. והם נפלו לרצפה. זה הרגיש כאילו הרעידו את האדמה, למרות שהפגיעה ברצפה לא הרעישה כלל. ״לואי?!״ זאין צעק, אבל קולו נשמע כל כך מרוחק.
הבחור ששכב מתחתיו, הביט בי בגבות מורמות. זאין עשה איתו אהבה. זאין אהב אותו כמו שהוא אמור לאהוב אותי. זאין בגד בי.
גרוני הרגיש חנוק. אוויר לא עבר דרכו וריאותיי עמדו לקרוס. עיניי היו מטושטשות מדמעות, וגופי רעד למראה הזוועה שחוויתי.
אך כל זה לא השתווה ללב השבור שחתך את איבריי מבפנים. דיממתי. דיממתי כל כך הרבה באותו הרגע. דיממתי כל כך עד שלא היה בי את הכוח אפילו לומר מילה אחת.
כל מה שעשיתי היה להסתובב, ולברוח מאותו הבית במהירות כפולה מזאת שהגעתי בה. ודיממתי, כל הדרך חזרה לאוניברסיטה.
❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓
Whoops?
~JPH
YOU ARE READING
M O N S T E R // Larry Stylinson 🐾
Fanfiction״יש בבחור המתולתל, הגבוה והחיוור הזה משהו. ואני עומד לגלות מהו.״ //או// לואי חשב ששום דבר יותר לא ישתנה בחיים שלו. הוא אולי אפילו קיווה לכך. היתה לו מערכת יחסים יציבה, וציונים טובים. אך כל זה התנפץ לו בפנים... בדרך הכי חיובית שיש. ----- היי! אם קר...
