M O N S T E R // Larry Stylinson 🐾

87 - "We're Not Promised Tomorrow"

הרוגע שלי זה הוא.

כשהוא ישן בין זרועותיי, עיניים עצומות ופה פתוח למחצה, הבנתי שאני לא אוכל לאהוב מישהו אחר בחיים.

כי הוא כל מה שנמצא במחשבות שלי כרגע, והוא כל כך נוכח בחיי שאני כמעט ולא מספיק לחשוב על עצמי. זה תמיד הוא לפניי. אני לא יכול לדמיין את עצמי בלעדיו.

״תפסיק לבהות בי כשאני ישן״ הוא מלמל בצרידות וגיחכתי, מחזק את האחיזה שלי בגופו הקטן ומצמיד אותו יותר לגופי, רק שלא יתרחק. רק שלא יעלם. כי הרי כלום לא נמשך לנצח, ואני יודע את זה.

ואלי יום אחד יהיה לי את הביצים להגיד לו עד כמה אני מוכן להקריב בשבילו, ועד כמה שהוא נראה כמו מלאך בכל פאקינג מצב.

״בוא נכין ארוחת בוקר״ לחשתי אליו בחזרה, מנשק את מצחו כמה פעמים ונושם לריאותיי את ריחו. ולא, זה לא עד כדי כך מוזר כמו שזה נשמע.

״אתה הרגע הסנפת אותי?״ הוא הרים לפתע את ראשו בחיוך קטן ומעושה, שיערו הנוצתי מבולגן על ראשו ועיניו בהירות יותר מאיי פעם כתוצאה משמש הבוקר הבהירה שחודרת דרך החלון. שפתיו מעט יבשות, אבל אהבתי כל דבר בו.

״לא״ שיקרתי בחיוך שלא היה ביכולתי להסתיר. ״שקרן...״ הוא פלט בצחקוק והפנה את גבו אליי, נעמד ומתמתח. לא יכלתי שלא לבהות בגופו המפוסל שפריט הלבוש היחיד שהיה תלוי עליו היה הבוקסר השחור והצמוד שהוא תמיד לבש.

אני פשוט לא מבין מה אחד כמוהו עושה עם אחד כמוני. אני מתכוון, פשוט תסתכלו עליו. אני לא נוטה להגדיר אנשים כשלמות אבל הוא מקרה מיוחד. הוא כל כך מיוחד.

״מה אתה אומר על בייקון וביצים?״ שאלתי ברגע שהתעוררתי מהבהייה שלי. ״אני אומר שאני אוהב את דרך החשיבה שלך, סטיילס״ נעמדתי אחריו והוא התקרב, מנשק קלות את שפתיי לפני שהלך ונכנס לחדר המקלחת.

נשכתי את שפתי לרגע, מחייך ונוצר את הרגע בזכרוני. כמו מאות אלפיי הרגעים שכבר נטועים שם כמו חורשת עצים יפיפיה. מהזיכרונות הכי משמעותיים שלי ממנו ועד לזכרונות הכי קטנים אך לא פחות משמעותיים. כמו הנשימות השקטות שלו לפני שהוא מנשק את שפתיי, והדרך בה עיניו נוצצות כשמבטינו מצטלבים, הנשיקה הראשונה שלנו והרגעים בהם לא היינו צריכים להשתמש במילים כדי לתאר עד כמה אנחנו אוהבים אחד את השני. אני רק רוצה להראות לו עד כמה הוא גורם לי להרגיש טוב עם עצמי. איך שגם כשאני לא איתו אני לא מרגיש לבד, כי אני יודע שהוא תמיד איתי.

אני פשוט עומד שם כמו אידיוט במשך שתי דקות ורק חורט את הרגע בזכרוני, מעריך את בן הזוג שלי כמו שהוא בחיים לא ידע שאני מעריך.

כי שום דבר לא בטוח במקרה שלנו.