M O N S T E R // Larry Stylinson 🐾

85 - "The Trap" - P. 2

״זאת מלכודת״ הוא הביט בי, גבותיו מכווצות אחת לשניה והוא נשך את שפתו התחתונה בלחץ. ״איזו מן מלכודת? למה אתה מתכוון?״

״ברור שמייקל יודע שאנחנו פה, הוא רק מחכה שנהיה מספיק מטומטמים להאמין שהוא בחדר ההוא, שותה יין עם קייט במקום לגלות שהיא נעולה באחד החדרים האלה, כנראה סובלת. אנחנו חייבים למצוא אותה״

״ואיך נדע שהוא לא יודע שאנחנו כאן ומתכנן לעשות לנו משהו?״ שאלתי, אבל הארי כבר התחיל למשוך אותי למסדרון חשוך בהמשך הבית.
״אנחנו לא״ ובזאת, התחלנו לפתוח כל דלת ודלת במסדרון הארוך.
בחלקן לא היה כלום, בחלקן חפצים ישנים, אבל באף אחד מהם קייט לא נמצאה.

״זאת חייבת להיות הדלת הזאת״ הארי אמר, וניסה לסובב את הידית של הדלת האחרונה שהגענו אליה.
״היא נעולה״ פערתי את עיניי, קייט בטוח שם. ״קייט! קייט את שם?״ צעקנו, מתפללים שהיא תשמיע קול.

״הייתי צריך לדעת״ לפתע שמענו קול מאחורינו. מייקל. הוא עמד בתחילת המסדרון, פוסע באיטיות לכיווננו. לא היה לנו לאן לברוח, לא היה לנו שום סיכוי מולו. זה הסוף.

״ה-הארי, אלוהים...״ נצמדתי לגופו של הארי, מייחל לשנינו פשוט להיעלם. קצב לבי היה כל כך מהיר שהוא טשטש את ראייתי וכמעט שלא נשמתי.

״תשחרר את קייט״ הארי נהם, אך מייקל נותר עם החיוך הזחוח שלו. כאילו הוא צפה כבר כל צעד וצעד שעשינו. ״למה לי? אתה ניסית לסדר אותי, אח קטן. אתה חושב שאני אידיוט?״ מייקל נהם בחזרה עכשיו, אני מביט איך עיניו הפכו ליותר ויותר צהובות, וכך גם של הארי. פחדתי כל כך באותו הרגע, הרגשתי כאילו אני בחדר עם שני אנשים זרים. זה לא הארי שאני מכיר. 

״אם עשית לה משהו, אני נשבע...״

״אתה נשבע שמה? אני יותר חזק ממך״ מייקל גילגל את עיניו, משלב את ידיו בעודו מתקרב יותר ויותר לכיווננו, גופו של הארי מעט לפנים יותר וגופי כבר לחוץ כנגד הקיר. לא יכלתי לנשום כמעט, לא ידעתי איך לצאת מזה. אנחנו לא נצא מזה.

״זה מאוד עצוב שאתה מזלזל בי ככה, הארולד״ מייקל תפס באגרופו את חולצתו של הארי והרים אותו, טורק אותו לקיר בעוד שאני פלטתי צווחה והשתנקות וזזתי אחורה. ״הארי!״

״הרי ידעת שבסוף אני אתפוס אותך״ הוא הידק את אחיזתו, מחזיק את הארי צמוד לקיר כאילו שקל כמו נוצה.

הארי משמיע קולות היחנקות ומשתעל. עכשיו כבר לגמרי בכיתי, רעדתי במקומי, מביט בפניו של הארי מאבדות את צבען, ולא יכלתי לעשות כלום. הייתי חסר אונים.

״ב-בבקשה...ת-תעזוב אותו״ ניסיתי, אך ידעתי ששום דבר לא ישתנה.
״סבתא היתה אמורה לתת לי את השרשרת!״

אגרופו נע לפניו של הארי, טרקתי את עיניי. לא רציתי לראות, לא רציתי לשמוע. לא רציתי להרגיש.

חבטה רועשת הדהדה בחדר, ופרצתי בבכי רועש, הארי שלי.

איך הוא יכל?

״ל-לו׳!״ קולו הצרוד נשמע לפתע, וכמה שיעולים אחריו. פקחתי את עיניי, מביט במייקל ששכב על הרצפה, ובהארי שהתנשף במקומו. מה לעזאזל?

❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓❓

אבל תודו שנלחצתן😂

מה אתן משערות שקרה למייקל?

~JPH