"מה זה?" דניאל שאלה בפה פעור.
"מה קרה?" ליאת שאלה אותה.
"את לא רואה את זה?" דניאל שאלה.
"רואה את מה?" ליאת שאלה. דניאל יכלה להישבע שלפני כמה שניות, היא ראתה את אלי מרחפת באוויר.
"ליאת, דניאל, הגעתן", נירן אמר בחיוך.
אבל, אחרי שהוא ראה את הסלון המבולגן, ואת אלי שיושבת על הספה עם רגליים על השולחן, הבעת פניו השתנתה.
"אליאן ביבס, תורידי את הרגליים מהשולחן!" הוא אמר לה.
"בסדר", היא אמרה, גלגלה עיניים והורידה את רגליה מהשולחן.
"הכל בסדר, דניאל?" נירן שאל.
"מה? אממ.. כן, הכל טוב", דניאל אמרה ולטשה עיניים באלי.
"מה?" אלי שאלה אותה, "את רוצה פוסטר?"
"אלי, אל תתחצפי", נירן אמר.
"מה שתגיד", אלי אמרה וקמה מהספה, "אני בחדר".
"איפה אני ישנה?" דניאל שאלה את נירן.
"אההה, כן, בואי אני אראה לך", נירן אמר בחיוך. הוא הוביל את ליאת ודניאל לגרם המדרגות.
"אני ישנה למעלה?" דניאל שאלה.
"כן, רק החדר של רודי למטה, כל השאר למעלה", נירן אמר.
"טוב", דניאל אמרה ועלתה למעלה.
"היי דניאל", שירי אמרה בקול אדיש.
"מאיפה היא צצה פתאום?" חשבה דניאל.
"שלום שירי", ליאת אמרה וחייכה.
"שלום ליאת", שירי אמרה, הבעת פנייה הייתה ריקה.
"איזה משפחה מוזרה", דניאל חשבה.
"החדר שלך בקצה המסדרון", נירן אמר.
"טוב", דניאל אמרה והתחילה ללכת לחדרה החדש.
היא פתחה את הדלת, נכנסה וסגרה את הדלת לאט. החפצים שלה כבר היו שם, לא מסודרים במקומם, אבל שם.
"הגיע הזמן לסדר", דניאל אמרה ועזבה את המזוודה.
אבל לא באמת היה לה כוח לסדר, היא הניחה כמה דברים פה ושם, ואז הפסיקה.
היא נשפכה על המיטה כאילו שהיא רצה עכשיו מסביב לכל הארץ.
"דניאל?" היא שמעה את ליאת מחוץ לדלת.
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
