דניאל סגרה את דלת חדרה. החיוך פשוט לא ירד מפניה.
היא התיישבה על המיטה ולא הצליחה להפסיק לחשוב עליו, על מה ששוב כמעט התגלה.
היא שמעה נקישות על חלונה. היא קמה מהמיטה והתקרבה אל החלון.
באיטיות היא הסיתה את הוילון,הסתכלה עליו וחייכה. היא פתחה את הוילון והוא קפץ פנימה.
"מה אתה עושה פה?" היא שאלה.
"רודי עצר אותנו לפני שהספקתי להגיד לך שלום", הוא אמר.
"תלך, לפני שמישהו יראה אותך כאן", היא אמרה.
"בסדר. אבל לפני זה..." הוא אמר והתחיל להתקרב אליה, "זה".
היא חייכה ונישקה אותו.
"עכשיו לך", היא אמרה. היא חייך וקפץ מהחלון. דניאל מיהרה לסגור את החלון.
"ביי", היא לחשה לעברו. היא התבוננה בגבו המתרחק.
היא נפלה על המיטה וחיוך התפשט על פניה.
דניאל התעוררה למשמע השעון המעורר. היא קמה מהמיטה והתהלכה לאט לארון.
"בוקר", היא אמרה בחיוך שנכנסה למטבח.
"מישהי שמחה היום", נירן אמר, "לא יזיק לך ללמוד ממנה, אלי".
"מה שתגיד", אלי אמרה.
"דניאל, יש משהו שאת רוצה לספר לי?" ליאת שאלה.
"לא, למה?" דניאל שאלה.
"אולי בגלל העובדה שאת קצת מוזרה בימים האחרונים", שירי אמרה.
"כן, קצת כמו בן", רודי אמר.
"כן, בטח", אלי אמרה, "בן תמיד מוזר".
"לא הוא לא", רודי אמר.
"אתה יודע למה התכוונתי", אלי אמרה.
"טוב, אולי במקום להתווכח תצאו כבר?" ליאת שאלה, "אתם תאחרו".
"אז מה?" אלי שאלה, היא שנאה שליאת אמרה לה מה לעשות, אבל עדיין קמה מהכיסא ולקחה את התיק שלה. שהיה, איזה שוק, שחור...
"ביי אבא, ביי ליאת", שירי אמרה.
"ביי ילדים", נירן אמר, והארבעה יצאו.
***************
"תודה", דניאל אמרה. חיוך מבוכה התגנב אל פניה.
"תבואי כל יום", בן אמר.
"אתה ממש... חמוד", דניאל אמרה.
"גם את", בן אמר. דניאל התבוננה בעיניו וחייכה.
"תודה... שוב", היא אמרה ואז גיחכה, "אתה יודע, שליוות אותי הביתה מה... בית שלהן? לא חשוב. אתה יודע, תודה".
"טוב, אני צריך לחזור ל... את יודעת", בן אמר וחייך חיוך מבויש.
"בית הקברות", דניאל כאילו השלימה אותו.
"בדיוק", הוא אמר.
"אז... ביי", היא אמרה.
"ביי", הוא אמר. הוא הסתובב וכיווץ גבות.
לשניהם התרוצצו מחשבות בראש, כאילו שזה עכשיו, או לעולם לא.
"רודי אמור להגיע כל רגע", בן לחש, אבל דניאל עדיין שמעה את זה.
"ו...?" היא שאלה. בן הסתובב אליה.
"את רוצה את האמת?" הוא שאל.
"תמיד", היא ענתה.
"יש איזה משהו, שאני רוצה לעשות כבר כמה זמן", הוא אמר.
"מה?" דניאל שאלה. בן חייך ונישק אותה.
***************
"היי אחי", רודי אמר ותפח את גבו של בן.
"היי אחי", בן אמר. הוא בהה בדניאל שהייתה לא כל כך רחוקה מהם.
"מה יש לכם?" רודי שאל.
"לכם?" בן שאל בבלבול.
"אתה ודניאל", רודי אמר.
"ד... דניאל?" בן שאל, הוא פחד שרודי גילה מה קרה לפני כמה ימים. שכבר כמה ימים הם זוג, בלי שאף אחד יודע.
"כן בן, דניאל. שניכם מתנהגים ממש מוזר בזמן האחרון", רודי אמר.
"מוזר? מה מוזר? כלום לא מוזר!" בן אמר מהר.
"זה לדוגמה, מוזר", רודי אמר.
"אין לי מושג על מה אתה מדבר", בן אמר.
"מה שתגיד", רודי אמר. נשמע צלצול ושניהם נכנסו לכיתה.
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
