"זה, מממ..." מיילי חשבה מה להגיד.
"מה?" ג'וני שאל.
"קבר, נחמד?" היא אמרה.
"את שואלת או אומרת?" הוא שאל.
"לא, נחמד", היא קבעה.
"אף פעם לא היית בתוך קבר?" ג'וני שאל.
"אני לא גרתי בתוך אחד, גם לא חשבתי שקברים הם ענקיים כל כך", אמרה.
"זה כי הם לא", ג'וני אמר.
"תודה שאתה נותן לי להישאר פה", מיילי אמרה.
"אההה, שטויות", אמר.
"מה קורה אחי?" ג'ק קפץ פנימה.
"היי ג'ק", ג'וני אמר.
"ומי זאת?" ג'ק שאל ובחן את מיילי.
"אני מיילי", אמרה.
"ג'ק", אמר והם לחצו ידיים.
"היא גם ערפדית", ג'וני אמר.
"אז, מיילי..." ג'ק אמר ונישק את ידה. מה שגרם לה לצחקק.
"בת כמה את?" שאל.
"אלף", ענתה.
"אההה, כמו ג'וני", ג'ק אמר.
"כן, בדיוק כמו ג'וני", מיילי אמרה.
"ננשכנו באותו יום", ג'וני אמר.
"איזה קטע", ג'ק אמר.
"כן", מיילי אמרה.
"אז, מייל, מה מביא אותך לבית קברות צנוע זה?" ג'ק שאל ונישק שוב את ידה.
"הוא אמיתי?" מיילי שאלה, מתנתקת מהמגע עם ג'ק ולוקחת צעד אחורה.
"לצערי כן", ג'וני אמר.
"אתה תשב בשקט", ג'ק אמר.
"אוקיי", ג'וני אמר והתיישב על הרצפה.
מאיפה הגעת לפה?" ג'ק שאל בשעה שהוא ומיילי התיישבו ליד ג'וני.
"אני גרתי באיזה מושבה של ערפדים, לא כמו זאת, אבל אני באמת לא רוצה לדבר על העבר שלי", אמרה.
היא לא מוכנה לפתוח את הפצע.
מה שקרה לפני שלושה חודשים, קרה. עבר. נגמר.
היסטוריה!
אלי נכנסה לחדר וסגרה את הדלת.
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
