אנשים מפלצות ומה שמעבר

פרק 26

"כלום", שירי אמרה מהר. האישה הבלונדינית חייכה. שירי הרגישה שיש משהו באישה הזאת, הייתה לה תחושה לא טובה.

"שירי התחילה ללכת אחורה, רועי עשה כמוה.

"אל תפחדו ממני", האישה אמרה בקול מתוק.

שירי הניפה את ידה באוויר ושער סגול, לא גדול כמו שהאישה פתחה, הפריד בניהם ובינה.

"בוא", היא לחשה לרועי. שניהם עברו בשער והוא נסגר.

"הכל בסדר?" רועי שאל.

"משהו באישה הזאת..." שירי אמרה, "משהו שאני לא יכולה להסביר. קיבלתי ממנה, כאילו...

יש לי תחושה רעה לגביה".

"האמת? היא הזכירה לי קצת את התאומות", רועי אמר.

"יש בזה משהו", שירי אמרה.

אלי שכבה על המיטה שלה, מחזיקה מעל פניה דף.

"של מי היומן הזה?" היא שאלה את עצמה. היא נאנחה.

אלי הניחה את הדף על המיטה וקמה. היא פתחה את הדלת והסתכלה על הדף. היא הסתכלה החוצה ואז שוב על הדף, לבסוף סגרה את הדלת. היא לקחה את הדף, קיפלה לחצי ודחפה אותו לכיס הסוודר שלה.

"ליתר ביטחון", היא לחשה. היא פתחה את הדלת ויצאה החוצה.

"מה את רוצה..."

"לעשות", פרי השלימה את לרי, "כלום".

"רוצה ללכת..."

"לסרט?" פרי השלימה שוב, "לא. רוצה..."

"לא רוצה", לרי אמרה, לא נותנת לפרי להשלים את השאלה.

"אז אני הולכת לבד", פרי אמרה.

"את..."

"כן", פרי אמרה. היא ידעה שלרי רצתה להגיד לא.

"את אף פעם לא הלכת לשום מקום..."

"בלעדיך?" פרי אמרה, "תמיד יש פעם ראשונה".

פרי קמה מהספה הקטנה שהן ישבו עליה.

"חכי", לרי משכה אותה חזרה.

"מה?" פרי שאלה.

"אני באה איתך", לרי אמרה. פרי רק גלגלה עיניים.

שתיהן קמו מהספה ופרי פתחה שער.

"לאיפה זה?" לרי שאלה.

"לקניון", פרי ענתה, "שמעתי שיש מבצע חדש", פרי אמרה באדישות.

"כן, לערפדים בלבד!" לרי ענתה, אדישה יותר מאחותה.

"למי אכפת?" פרי שאלה, עדיין אדישה.

"לא לי", לרי אמרה, אדישה גם כן.

"אז בואי", פרי אמרה. התאומות עברו דרך השער.

הן ראו נער שוכב על הרצפה בלי לזוז. היו לידו כמה אנשים. מפלצות...

"מה קרה לו?" פרי ולרי שאלו ביחד.

"התפלצת", ענה אחד האנשים, "לפחות ככה אנחנו חושבים".

"חושבים?" פרי שאלה.

"היא לא נראתה כאן", האיש המשיך, "כל מה שהם מצאו, היה מעיל פרווה".