אנשים מפלצות ומה שמעבר

פרק 80

החלטתי שאם אני יכולה לכתוב 11 פרקים ביום אחד (שיא חדש...) אני גם יכולה להעלות אותם באותו יום...

אז... מוכנים לסוף?

*****************************************************************************************************

החברים נכנסו לקבר של ג'ק. כמובן ששלומית הייתה מופתעת קצת. קצת הרבה... טוב, היא הייתה בשוק של החיים שלה, אבל מה לעשות?
"אז את אומרת שמישהו חטף אותך?" ג'וני שאל.
"כ... כן", שלומית אמרה.
"לפי התיאור, זה נשמע כמו איש הזאב הזה", ג'ק אמר.
"הגיוני. אם הוא חטף אותך לשם... זה כי..." ג'וני לא ידע איך להשלים את המשפט.
"הוא כל הזמן אמר משהו על החבר הערפד שלי. הוא דיבר עליך, נכון?" שלומית שאלה.
"כן", ג'וני אמר. אלי הסתכלה על ג'וני וחייכה.
"עזבי אותי", היא שמעה בראשה את קולו של ג'וני וגיחכה.
"אני מצטער, באמת", ג'וני אמר.
"זאת לא אשמתך", שלומית אמרה.
"זאת כן. הוא חטף אותך בגללי", ג'וני אמר.
"חכו!" אלי קטעה את הרגע שהיה בניהם.
"מה?" אדם שאל.
"דני, התאומות... מישהו זוכר אותן?!" אלי אמרה כאילו זה מובן מאליו למה היא מתכוונת.
"רודי, אתה בסדר?" ג'ק שאל.
"מה... מה אמרת? דיברת אליי?" רודי גמגם.
"אתה מתנהג קצת מוזר", אלי אמרה.
"אני חושב שאני... שאני יודע... אני יודע איפה היא", רודי אמר.
"למה לא אמרת?!" אלי שאלה בכעס.
"כי אני לא בטוח בזה", רודי אמר.
"איפה?" ג'ק שאל.
"היא בעבר", רודי אמר.
"מה?!" כולם שאלו בתזמון מדויק. רודי הנהן.
"אתם פה?" הם שמעו קול חלש ואחרי כמה שניות דניאל נכנסה לחדר.
"דני, את בסדר", ג'ק רץ אליה וחיבק אותה.
"ג'ק? מה אתה עושה?" רודי שאל.
"אופס..." ג'ק לחש ושחרר את החיבוק.
"ג'ק, הכל בסדר?" דניאל שאלה.
"את היית שם, נכון?" רודי שאל.
"איפה?" דניאל שאלה בתמימות.
"איפה שאני חושב שהיית", רודי אמר. דניאל מיד הבינה את כוונתו והנהנה.
"אמרתי לכם", רודי אמר.
"איך הגעת לשם?" אדם שאל.
"מסתבר שצאצאים של אלפים יכולים לנסוע בזמן?" דניאל ענתה-שאלה, עדיין לא בטוחה מה באמת קרה לה עכשיו.
"קול", אלי אמרה.
"למתי הגעת?" שלומית שאלה.
"לפני שנה בדיוק", דניאל אמרה.
"אני חושבת שאני זוכרת את היום הזה... אמא שלך יצאה עם נירן, לא?" שלומית שאלה והתקרבה אליה.
"כן", דניאל אישרה.
"נכון! זה היה היום שהתעלפת ואף אחד לא הבין איך", שלומית אמרה.
"מה?" ג'ק שאל.
"כן... מסתבר שלראות את עצמך גורם יכול לגרום לך להתעלף", דניאל אמרה והיא ושלומית צחקו.
"אז את בסדר?" ג'ק שאל.
"אני כן, אבל התאומות..." דניאל אמרה.
"את יודעת איפה הן?" אדם שאל.
"התפלצת. היא חטפה אותנו", דניאל אמרה.
"מה זה?" ג'וני שאל.
"כן. היא שמה אותי ב... צינוק? אבל אני לא יודעת איפה היא שמה את התאומות. לא ראיתי אותן אחרי זה", דניאל הסבירה.
"זה לא טוב", רודי אמר.
"לא טוב בכלל", משי הוסיפה.
"אז מה עושים?" אדם שאל.
"איפה בן?" דניאל שאלה.
"נכון! שכחנו מזה לגמרי!" ג'וני אמר.
"אולי הוא בקבר שלו", רודי אמר.
"אני הולכת לבדוק", דניאל אמרה.
"אני באה איתך", שלומית אמרה ושתי החברות יצאו מהקבר של ג'ק והתקדמו לקברו של בן.
"אנחנו הולכות להיות בנות שש עשרה עוד שבוע", שלומית אמרה והן נעצרו.
"בדיוק בעוד שבוע", דניאל אמרה.
היום היה יום שלישי. שבוע הבא ביום שלישי, הן אמורות לחגוג את יום הולדתן השש עשרה. כמה חבל שזה יהיה יום הולדת קצת... מעניין יותר מבדרך כלל. אם דניאל רק ידעה מה מחכה לה. בן אכן היה שם. הוא אפילו אמר שכל הזיכרון שלו חזר ברגע שנכנס לקבר. אבל הוא בחר להסתיר את העובדה שעם הזיכרונות, גם הרגשות הישנים למיילי התחילו לצוץ. שבוע עבר, ודניאל יושבת שארוחת ערב של יום שני. שלומית חזרה מזמן הביתה ואפילו הצליחה לסדר את העניינים עם אמא שלה, בלי לחשוף פרטים לא הגיוניים במיוחד.
כמה חבל שמחר, הם הולכים להתעורר ליום לא רגיל בכלל.

Raw