רק לא לשנוא אותי אחרי הפרק הזה....
*******************************************************************************************
"כל הזמן הזה ידעת שיש לתפלצת תינוק?" דניאל שאלה, "ולא אמרת לאף אחד?!"
רודי פתח בחזרה את הפה שלה והמנעול נעלם.
"למה לא סיפרת לנו?" רודי שאל.
"לנו?" דניאל שאלה, "למה לא סיפרת למישהו, כל אחד?"
"תקשיבו לי רגע", נירן אמר, "אחרי שעזבתי את המקום, לא סתם ברחתי.
אני הלכתי לציידי הדרקונים, בערך שעה אחרי חזרתי למקום עם שני ציידי דרקונים, אבל השקיק כבר לא היה שם".
"אני לא מאמין", רודי אמר.
"והמקום עם הבקתות, אתה זוכר איך להגיע לשם?" דניאל שאלה.
"זה היה לפני שש עשרה שנים, אבל אני חושב שאני זוכר", נירן אמר.
"מה זה משנה?" רודי שאל, "אם התינוק, שכבר לא תינוק, לא שם?"
"אם הוא פתח שער למימד המפלצות, הוא על בטוח לא סתם משוטת שם", דניאל אמרה, "הוא על בטוח חזר לאמא שלו".
"נכון, אנחנו לא יודעים אם התינוק שם", ליאת אמרה.
פרי ישבה מחוץ לבקתה שלה ושל לרי. בתוך הבקתה חיכו ה- "צבא", מוכנים לקרב.
פרי הסתכלה על האדמה וראתה עכבר רץ. היא הרימה את מבטה וראתה את "האויב".
היא נכנסה לבקתה וסגרה את הדלת.
"האויב כאן", פרי אמרה. היא הסתכלה על ה- "צבא": לרי, אדם, אלי ולידור.
"אנחנו מוכנים לכסח אותו", אלי אמרה.
"יופי", לרי אמרה, "כי הוא כבר עלה לי על כל העצבים!"
פרי הסתכלה על הארבע והנהנה, הם הנהנו חזרה.
"בואו", פרי אמרה והחמישה יצאו מהבקתה.
הם עמדו ליד הבית וראו כלב שחור גדול מתקרב אליהם.
"כבר שבוע שהוא מסתובב פה ומציק לי ולפרי", לרי אמרה. אדם, אלי, לרי ולידור עמדו בשורה ופרי עמדה לפניהם.
הכלב נעצר ליד פרי והתחיל לרחרח אותה.
"בואו נראה לו מה זה", לידור אמרה. אדם גלגל עיניים ואז הסתכל על אלי.
"יאללה", אלי אמרה. היא הרימה מהאדמה ענף.
"מה את הולכת לעשות עם זה?" אדם שאל.
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
