"את בטוחה שאת בסדר?" ליאת שאלה את דניאל.
"בפעם האלף אמא, כן", דניאל אמרה. הן היו בחדרה של דניאל עם נירן.
"איזו דרך להתחיל את השנה", נירן אמר.
"כן, אההה", דניאל אמרה.
"טוב, שמעת מה הרופא אמר, את צריכה לנוח", ליאת אמרה.
"בסדר אמא", דניאל אמרה, "אני אנוח".
"למיטה", ליאת אמרה והצביעה על המיטה.
"בסדר", דניאל אמרה והרימה את ידיה כנכנעת.
"ביי חמודה", ליאת אמרה ונישקה את דניאל במצח.
"ביי אמא", דניאל אמרה. ליאת ונירן יצאו מהחדר.
"יו, איזה לחץ", דניאל אמרה. היא הסתכלה על החדר, ניסתה להבין מה קרה לה לפני כמה שעות. היא ניסתה להתרכז בדממה, אבל אז היא שמעה טריקת דלת וצעדים.
"מה עכשיו?" היא חשבה וכיסתה את פניה עם הסמיכה.
"פתוח", דניאל אמרה למשמע הדפיקות על דלתה.
שירי נכנסה לחדר, "היי", היא אמרה.
"היי", דניאל אמרה וחייכה. שירי סגרה את הדלת והתיישבה על הרצפה, ליד המיטה.
"איך את מרגישה?" שירי שאלה.
"אני בסדר, באמת. אתם סתם עושים מזה עניין גדול. כאילו, מה קרה כבר?" דניאל אמרה וגיחכה.
"אז... מה קרה בעצם?" שירי שאלה.
"הלוואי שידעתי", דניאל אמרה, היא עברה משכיבה לישיבה.
"מה זאת אומרת?" שירי שאלה. היא קמה מהרצפה והתיישבה על המיטה.
"אף אחד לא יכול להסביר את זה", דניאל אמרה, "גם לא אני".
"מה קרה לפני שהתעלפת?" שירי שאלה.
"אם אני אגלה לך, את לא תצחקי עליי?"דניאל שאלה.
"אני לא מבטיחה כלום", שירי אמרה ושתיהן גיחכו.
"אני חושבת שמישהי דיברה אליי", דניאל אמרה.
"מי?" שירי שאלה.
"זהו, שאני לא יודעת. הקול הזה, קול מוזר כזה, צרוד... קול זקן כזה.
אני בטוחה שאני מכירה אותו, אבל... זה דבילי נכון?" דניאל אמרה.
"לא, ממש לא", שירי אמרה.
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
