דניאל שכבה על האדמה, נער אחד עמד לידה והסתכל עליה מלמעלה, השני רכן מעליה.
"היא חיה?" שאל זה שעמד, הוא היה שטני עם עיניים חומות.
"כן", ענה זה שרכן מעליה, הוא היה בלונדיני עם עיניים ירוקות.
"מה עכשיו?" שאל השטני. הבלונדיני חייך, הוא הרים את מבטו לחברו.
"עכשיו", אמר הבלונדיני, "בתיאבון".
שניהם התחילו לצחוק. השטני ירד על ברכיו והסתכל על דניאל.
"בתיאבון חבר", אמר השטני.
"גם לך", אמר הבלונדיני והמשיך לצחוק.
שנייה לפני שהם שלפו ניבים ונשכו את דניאל, הם שמעו קול שצועק אליהם לעצור.
"שוב הבן הזה", השטני נאנח והחזיר את הניבים פנימה.
"בן לא מעניין אותי, אני רעב", אמר הבלונדיני והזעיף פנים.
"אל תעשו את זה", בן אמר, הוא כבר היה מאחוריהם.
"למה?" שאל הבלונדיני, קם ודחף את בן קלות.
השטני גם קם, הוא שילב ידיים ונעץ עיניים בבן.
"כי... כי-"
"כי אז יהיה לכם עסק איתי!" רודי קטע את בן, שלא באמת ידע מה להגיד.
שני הנערים החליפו מבטים.
"תחזרו לבית הקברות, ואל תתקרבו אליה יותר", רודי אמר.
הבלונדיני הזעיף פנים, "אתה חייב לי ארוחה", הוא אמר ושניהם הלכו.
"תודה אחי", רודי אמר לבן.
"בכיף, בשביל מה יש חברים?" בן אמר, שניהם גיחכו.
רודי רכן מעל דניאל.
"היא בסדר?" בן שאל בדאגה.
"כן, למזלם הם לא פגעו בה, קשה מדי", רודי אמר ונאנח.
בן עזר לרודי לסחוב את דניאל הביתה. שהם הגיעו הם הורידו אותה ליד הדלת.
"היי", הם שמעו קול מאחוריהם, זאת הייתה שירי.
"היי שיר", רודי אמר מבלי להסתכל עליה.
"מה קרה לה?" שירי שאלה כאשר ראתה את דניאל.
"שני ערפדים תפסו אותה", רודי אמר, "במזל בן הגיע לשם לפני ש... את יודעת".
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
