בום! זה היה קול של פיצוץ.
דניאל התעוררה בבהלה, השעה הייתה חצות בדיוק.
"מה זה היה?" דניאל שאלה את עצמה וקמה מהמיטה. היא יצאה מהחדר והתקרבה לחדרה של אלי, הוא היה ריק.
"הם עדיין שם?" היא שאלה את עצמה, "כמה זמן עבר בכלל? מה השעה?"
דניאל ירדה לסלון והסתכלה על השעון.
"וואו... כמה הזמן לא זז!" היא אמרה, "רגע... כמה זמן הם היו שם?"
דניאל חישבה בראשה, "הם הלכו בשבע בערב... חמש שעות!" היא אמרה לבסוף.
היא שמעה את דלת הבית נפתחת.
"למה את ערה?" אלי שאלה אותה ועיוותה פנים.
"מה היה הפיצוץ הזה?" דניאל שאלה. אלי רק גלגלה עיניים.
"ביי רועי", נשמע קולה של שירי נפרדת מרועי.
"ביי שר", הוא ענה לה והתחיל ללכת.
"אתם יודעים מה היה הפיצוץ הזה?" דניאל שאלה ושוב והסתכלה על שלושתם, אלי, רודי ושירי.
"איזה עץ התפוצץ, אם את חייבת לדעת, לא ביגי", אלי אמרה.
"מה?!" דניאל שאלה, קול חרדה נשמע בקולה.
"כן", שירי אמרה, "זה לא כזה חריג". היא הדגישה את המילה 'חריג'.
"מה לא חריג?" דניאל שאלה, "עץ התפוצץ... זה לא קורה כל יום".
אלי רצתה להגיד שזה דווקא קורה די הרבה, אבל שתקה.
"טוב, ביי דניאל", אלי אמרה ועלתה למעלה.
"לילה טוב", שירי אמרה בפנים קודרות, היא עלתה למעלה בריצה.
"מה יש להן?" דניאל שאלה את רודי.
"עזבי, את לא תביני", רודי אמר, "לילה טוב". רודי גלגל עיניים והלך לחדרו.
עכשיו, דניאל הייתה בטוחה שמשהו ממש מוזר קורה כאן, היא פחדה להישאר שם, אבל לא ממש היה לה לאן לברוח, ואין מצב שהיא תשאיר את אמא שלה לבד, איתם.
דניאל נשארה לעמוד בסלון במשך דקות ספורות, ואז כאילו התעוררה מחלום.
היא נשכה את שפתה התחתונה והסתכלה מסביבה.
"לילה טוב", היא אמרה לסלון ועלתה למעלה.
היא נכנסה לחדרה וסגרה את הדלת, הפעם בשקט, ונמרחה על המיטה.
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
