שירי ורועי נכנסו לחדר של שירי, ושירי טרקה את הדלת אחריה.
"מה עכשיו?" רועי שאל.
"כבר יש תוכנית, לא?" שירי אמרה, "תיקים, על המיטה. יומן, על הספרייה. לוקחים אותו, מביאים לדניאל, לפני זה מסבירים בקצרה ואז... ואז... ואז סרט".
שניהם חייכו במבוכה. שירי זרקה את התיק על המיטה שלה ולקחה את היומן.
"בוא", היא אמרה ושניהם יצאו מהחדר. הם הלכו לחדר של דניאל ושירי פתחה את הדלת.
שירי ורועי ראו את דניאל עומדת ליד החלון ובן בדיוק בא לצאת ממנו.
"שיט..." בן פלט.
"זה בסדר, אנחנו כבר יודעים שאתם..." שירי אמרה.
"מה? איך?!" בן שאל, "רודי יודע?!?"
"תירגע, הוא לא יודע מכלום", שירי אמרה. בן נאנח.
"טוב, אני זז", בן אמר, נישק את דניאל בלחי ויצא מהחלון. דניאל סגרה את החלון והסתובבה אל שירי ורועי.
"איך אתם יודעים?" היא שאלה.
"לא חשוב עכשיו, שבי!" שירי אמרה.
"למה?" דניאל שאלה. שירי תפסה אותה ביד ימין והושיבה אותה על המיטה בכוח ואז התיישבה לידה.
"רועי, הדלת", שירי אמרה. רועי הנהן, סגר את הדלת והתיישב ליד שירי.
"הכל טוב?" דניאל שאלה.
"קחי", שירי דחפה לדניאל את היומן ליד.
"מה זה?" דניאל שאלה. היומן היה נראה לה מוכר, היא יודעת שהיא ראתה אותו קודם. ואז, היא נזכרה...
"מאיפה השגת את זה?!" דניאל שאלה. עינייה התרחבו והיא הסתכלה לשירי בעיניים.
"אני אסביר בקצרה: את אלפית, בערך. יותר נכון, צאצאית, את ואמא שלך. סבתא שלך הייתה אלפית. התפלצת לא יכולה לפגוע בך, סבתא שלך כתבה על זה ביומן", שירי אמרה מהר, "קריאה מהנה".
שירי משכה את רועי וגררה אותו מהחדר, מותירה את דניאל לבהות בדלת הסגורה מבולבלת ולא מבינה כלום.
"שאמרת שנסביר לה בקצרה, באמת התכוונת לזה", רועי אמר.
"הייתי חייבת להביא לה את זה עכשיו, לפני שמשהו יעצור אותי", שירי אמרה, "וחוץ מזה, היא תקרא ותבין כבר לבד".
"טוב, את כנראה צודקת", רועי אמר.
"סרט?" שירי שאלה.
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
