"מוכנה?" רועי שאל. שירי חייכה ולקחה את התיק שלה.
"אני נולדתי מוכנה", היא אמרה. רועי חייך וגיחך, היא אחריו.
"בואי", הוא אמר. הם יצאו מהכיתה והתקדמו לשער. לפתע, שירי חשבה שהיא ראתה את דניאל ובן רצים לכיוון אולם הספורט.
"רועי, בוא רגע", שירי אמרה והסתכלה לכיוון האולם.
"לאיפה?" רועי שאל.
"לאולם", שירי אמרה והסתכלה על רועי.
"לאולם? אולם ספורט? למה?" רועי שאל.
"פשוט בוא", היא אמרה. הם התחילו ללכת לכיוון האולם ספורט.
"מה קרה?" רועי שאל.
"אני חושבת שראיתי את בן ודניאל", שירי אמרה.
"בן ודניאל?" רועי שאל, מכווץ גבות.
"תהיה בשקט", שירי לחשה. הם התקדמו לאט והתחבאו מאחורי הקיר. הם ראו את בן ודניאל, אבל הם לא ראו אותם.
"מה?" דניאל שאלה.
"ג'ק וג'וני, הערפדים, הם יודעים", בן אמר.
"יודעים?" דניאל שאלה, "מה? איך?"
"לא יודע. אין להם חיים, אז הם עוקבים אחרי אחרים", בן אמר ואז נאנח.
"נו, אז מה? עכשיו יש לנו תירוץ לספר לרודי..." דניאל אמרה וחייכה. היא צעדה צעד אחד קדימה ועמדה ממש מול בן.
"נראה לך?!" בן אמר, "רודי יהרוג אותי!"
"למה?" דניאל צחקקה, "לא עשינו משהו רע".
בן חייך ודניאל נישקה אותו.
"אני לא מאמין", רועי אמר ללא קול.
"אני לא מאמינה", שירי לחשה הכי בשקט שיכלה, אבל שרועי עדיין ישמע אותה. רועי חייך חיוך קטן. שירי תפסה את רועי והתחילה ללכת אחורה לאט, כדי שבן ודניאל לא יבחינו בהם.
כאשר הם היו מחוץ לשדה הראייה, הם התחילו לרוץ לשער.
"את רוצה לספר לרודי?" רועי שאל אחרי שהם יצאו מהשער.
"בשביל מה? שדניאל תספר לו", שירי אמרה.
"אבל הוא אח שלך", רועי אמר.
"מה קורה חבר'ה?" רודי אמר, שם עליהם ידיים. שירי ורועי קפצו מפחד ורודי צחק.
"מה קורה רודי?" רועי שאל.
"מה? על מה דיברתם? עליי?" רודי שאל.
"נגמרו הנושאים בעולם שאני אתחיל לדבר על אח שלי?" שירי אמרה.
"רועי אמר 'אבל הוא אח שלך'. פעם אחרונה שבדקתי, אני האח היחיד שלך", רודי אמר, "אלא אם את יודעת משהו שאני לא".
שירי גלגלה עיניים והמשיכה ללכת, גוררת אחריה את רועי. רודי נכנס בין שניהם ושם את ידיו על כתפיהם.
"מה אתה רוצה?" שירי שאלה.
"סתם, משעמם לי", רודי אמר.
"יופי", שירי אמרה, מנערת כתפה כדי לסלק את ידו של רודי.
"אז מה רועי, אתם הולכים לאיפשהו?" רודי שאל וגיחך.
"אז מה רודי, מה קורה עם משי?" שירי שאלה.
"אין בנינו כלום", רודי אמר והתקדם יותר מהר.
"הדרך הכי מהירה לגרום לו להתנדף", שירי אמרה.
"מספרים לדניאל את האמת", רועי אמר, "ואז הולכים לסרט".
"סרט", שירי אמרה וחייכה. רועי חייך לה חזרה.
"אז מה... מה את חושבת כתוב ביומן?" רועי שאל בחיוך מבוכה, "כאילו... מה את חושבת שהסוד של המפלצת.... כאילו..."
רועי נאנח ומיהר להסתכל לכיוון השני. גם שירי נאנחה והסתכלה לכיוון השני.
רועי הרגיש כמו אידיוט, מה כזה מסובך?
"רוצה לצאת איתי?" זאת שאלה כזאת פשוטה!! אבל אין לו אומץ.
כל פעם שהוא כמעט שם, הוא חושב אל איך שזה יכול להרוס את מה שכבר יש בניהם.
הוא כל הזמן אומר לעצמו שהם החברים הכי טובים, לא יותר מזה...
לא ככה?
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
