דניאל, רודי, אלי, שירי, בן, משי, אדם, לידור ותוספת משמחת, התאומות, נכנסו לבית הספר.
התאומות הרגישו כמה מבטים עליהן.
"מזל טוב", בן לחש ונישק את דניאל בלחי, גורם לה לחייך. אבל הוא הרגיש שמשהו לא נכון. מרגע לרגע, הרגשות הקטנים אל מיילי הלכו וגדלו. הוא כבר באמת לא ידע את מי הוא אוהב. אבל בנינו, ואל תגלו לו כן? בן ידע. בן ידע בדיוק את מי מהן הוא באמת אוהב. אז למה הוא עושה את זה? למה הוא לא מסלק את השניה מעליו? כי הוא לא רוצה לפגוע בה.
"היי", דניאל נישקה את בן בלחי. הוא עיקם פרצוף.
"הכל בסדר?" דניאל שאלה. הם כבר היו בהפסקה האחרונה. בן ישב על ספסל, כי הוא רצה קצת שקט לחשוב על הדברים.
"כן", בן ענה אחרי כמה שניות.
"אתה בטוח?" דניאל שאלה, הפעם הוא פשוט הנהן.
"רוצה ללכת לסרט אחרי?" היא שאלה.
"לא 'כפת לי", בן אמר.
"היי", מיילי התקרבה אליהם. דניאל הבחינה שמפנים אדישות, בן התחיל לחייך.
"היי", בן אמר.
"מיילי? מה את עושה פה?" דניאל שאלה.
"באתי לבקר את בן, אסור?" מיילי שילבה ידיים.
"כן, אסור", דניאל אמרה.
"סליחה? למה מי את שתגידי לי לא לראות אותו?" מיילי שאלה בכעס.
"החברה שלו, אולי?" דניאל גם התחילה לכעוס.
"טוב, אז אם את חברה שלו, אולי תתחשבי גם בו?" מיילי שאלה.
"מה את רוצה?" דניאל שאלה.
"בגלל שאני כזאת חברה תומכת, באתי לשאול אותו אם כן הולכים לחפש את הקריסטל בסוף", מיילי אמרה.
"זה לא עניינך! למה את עדיין בקשר איתו?" דניאל שאלה.
"למה לא?" מיילי שאלה.
"איך נשארת פה? אצל מי ישנת כל הזמן?" דניאל שאלה.
"אצל בן", מיילי אמרה.
"מ... מה?" דניאל גמגמה.
"מה קרה? הוא לא סיפר לך?" מיילי שאלה בהתגרות.
"לא", דניאל ענתה והסתכלה על בן.
"דני, חכי... חכי רגע", בן חשב מה להגיד.
"אל תיגע בי", היא העיפה את ידו ממנה.
"דני", הוא אמר.
"אל תקרא לי ככה", היא אמרה והסתובבה ללכת.
"דניאל!" בן קרא לגבה המתרחק. אבל דניאל כבר הייתה רחוקה. היא נכנסה לשירותי הבנות והתחילה לבכות. אחרי כמה דקות נשמע צלצול, אבל דניאל הרגישה שהיא פשוט לא מסוגלת.
איך הוא יכל? למה? למה?!
היא הרגישה כל כך מושפלת. החבר שלה והאקסית שלו ישנו באותו בית במשך שבוע? ולמה הוא לא סיפר לה? לא התייעץ איתה? יכול להיות שיש לו מה להסתיר?
ההבנה פתאום הכתה בדניאל.
"כן... יש לו מה להסתיר", היא לחשה. כל השבוע הזה הוא התנהג מוזר ועכשיו היא הבינה למה.
"הוא עדיין אוהב אותה..." היא לחשה. היא קמה מהרצפה והסתכלה במראה.
"הוא עדיין אוהב אותה. אני מרגישה את זה", היא לחשה לדמותה במראה. היא שטפה פנים וידעה מה היא צריכה לעשות.
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
