"היי", פרי אמרה בפנים קודרות. בדרך כלל, פרי ולרי לא הראו כל סוג של רגש, היה קשה לנחש אם הן עצובות, שמחות או אולי הכל רגיל.
"ה... היי", דניאל אמרה, "אני דניאל". פרי ולרי גלגלו עיניים בתזמון מושלם.
"אמרתי לך", רודי לחש באוזנה של דניאל.
"טוב, אתה בא רודי?" פרי ולרי שאלו ביחד.
"הן עושות את זה הרבה", רודי אמר לדניאל.
"נו רודי..." לרי התחילה להגיד,
"בוא כבר", פרי השלימה אותה.
"אמא", דניאל חשבה.
"מה שתגידי", פרי אמרה והניפה את שיערה החום אחורה.
פרי ולרי היו תאומות זהות, גם בחיצוניות וגם בפנימיות.
אבל לפעמים הצליחו להבדיל בניהן, לרוב זה היה סתם ניחוש מוצלח של מי זאת מי.
היה להן שיער חום ארוך, מאוד, ופוני קטן, עיניהן היו בצבע דבש, הן היו בנות שש עשרה, כמו רודי ודניאל. לרוב הן לבשו בגדים כהים, כמו עכשיו.
"למי היא אמרה את זה?" דניאל חשבה כאשר הם יצאו מהמטבח.
היא בהתה במטבח, היא ישבה לבד, לא היה לא חשק להמשיך לאכול.
"זה לא היה אנושי", היא לחשה.
"מה לא היה אנושי?" היא שמעה קול מאחוריה.
"בוקר טוב, שירי", דניאל אמרה בלי להסתכל עליה.
"בוקר טוב גם לך", שירי אמרה והתיישבה לידה.
"מה, אוכלת לבד?" שירי שאלה והסתכלה על האוכל שבשולחן.
"כן, כאילו, לא. אכלתי עם רודי, אבל אז אלי נכנסה עם... תאומות?" דניאל אמרה.
"פרי ולרי", שירי אמרה ולקחה חתיכת מלפפון מצלחת הירקות.
"כנראה.. והם הלכו, לא יודעת לאן", דניאל אמרה.
"הם בטח הלכו לבן, או לאדם", שירי אמרה. היא קמה מהכיסא והתקרבה לשיש.
"מי זה אדם?" דניאל שאלה. שירי גלגלה עיניים, דניאל לא ראתה את זה כי שירי עמדה עם הגב אליה, אבל היא פשוט אהבה לעשות את זה. שירי הסתובבה והתקרבה לשולחן.
"יש להן מין... חבורה!" שירי אמרה, "אלי, רודי, פרי ולרי, לידור, משי, בן ואדם".
"לידור זה בן או בת?" דניאל שאלה.
"מה אכפת לך מטומטמת?!" דניאל צעקה על עצמה בראשה אחרי ששאלה את השאלה.
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
