דניאל הניחה את הזר על הקבר. לא, מי שהיה בקבר הזה אינו ערפד. מי שבקבר הזה, הוא מת לגמרי.
אבא שלה.
"אני מתגעגעת", דניאל לחשה למצבה. היא יכלה להישבע שהיא שומעת אותו לוחש לה- "גם אני".
"את בסדר?" ג'ק שאל וחיבק אותה.
"עכשיו כן", דניאל אמרה.
"איזה חמודים", שירי אמרה בדרמטיות, גורמת לדניאל לצחוק קצת בין הדמעות.
ליאת הניחה את הזר שלה על הקבר, הסתכלה על נירן ואז החזירה מבטה אל המצבה.
"אני מקווה שאתה סולח לי", היא לחשה. ושוב, היא יכלה להישבע שהיא שמעה אותו לוחש- "תמיד".
"בואו, נחזור הביתה", נירן אמר.
"ביי ליאת", שלומית אמרה. היא באה עם אמא שלה, כמו כל שנה. כן, עבר חודש מאז שהכל נגמר. מאז שדניאל ושלומית חגגו שש עשרה אביבים. והחיים המשיכו והשתפרו. תאמינו לי, לא היו מאושרים יותר ממשפחת ביבס וחבריהם.
"ביי שלוץ", דניאל אמרה וחיבקה את שלומית.
"ביי דני", שלומית אמרה והן התנתקו מהחיבוק.
דניאל הסתכלה איך שלומית ואמא שלה מתרחקות.
"דני, יש לנו נסיעה ארוכה הביתה", ליאת הזכירה.
"שעה זה לא הרבה זמן", דניאל אמרה.
"דברי בשם עצמך!" אלי אמרה.
"קדימה", נירן קרא להן.
"את יכולה לתת לי רגע?" דניאל ביקשה.
"כן, אנחנו נחכה לך באוטו", ליאת אמרה.
דניאל הסתכלה איך המשפחה שלה מתרחקת, ביחד עם החבר שלה.
היא חייכה. המשפחה החדשה שלה והחבר החדש שלה, ביחד עם החיים החדשים שלה. הם אולי לא מושלמים באמת, אבל בשבילה הם כן. מבחינתה, יש לה חיים נפלאים, מדהימים וטובים.
"אבא, עברו שלוש עשרה שנים מאז שהלכת. בחודשים האחרונים אני גיליתי איך מתת. איך באמת מתת. אני יודעת שלא יכולת להגן על עצמך, שהיית חסר אונים. תשמח לדעת שנקמתי את מותך. התפלצת שילמה על מה שעשתה לך, למני, לשירן ולרבים אחרים", דניאל אמרה. היא הרימה מבטה, וממש לכמה שניות, היא יכלה להישבע שראתה את שירן, מני ואבא שלה מחייכים אליה. היא מצמצה כמה פעמים.
"מתגעגעים אליכם פה, מאוד", היא לחשה.
היא ניגבה את עיניה מהדמעות והסתובבה.
"דני", היא שמעה את קולה של סבתא שלה.
"סבתא?" דניאל שאלה.
"דניאל", היא שמעה שוב.
"אני גאה בך".
והמשפט הזה, המשפט הזה מתנגן במוחה עד היום. ואני... תשמחו עליי, אני מקור אמין.
אני חייבת לדעת, הרי אחרי הכל, ההורים שלי הם דניאל וג'ק.
*****************************************************************************************************
נו, אהבתם? ספרו לי מה אתם חושבים...
YOU ARE READING
אנשים מפלצות ומה שמעבר
Fantasyאף אחד עדיין לא הסתכל לתפלצת בעיניים ונשאר בחיים. אף אחד, לא ערפדים, או פיות, או מכשפות, או כל סוג אחר של מפלצות, גם לא חיות. וכמובן, גם לא בני אדם. אף אחד, טוב, אולי כמעט אף אחד. רק ילדה קטנה, בת שלוש, הסתכלה לתפלצת ישר בעיניים, ונשארה בחיים. ילדה...
