אנשים מפלצות ומה שמעבר

פרק 59

"פשוט תשכח מזה", הוא שמע קול. הוא הסתובב וראה את פני.
"אז זאת החברה של ליאם? לא משתווה אלייך, אפילו לא קצת", הוא ניסה לנחמה.
"דיוויד, פשוט תשכח מזה", פני אמרה. היא אחזה בידו והסתכלה על הרצפה.
"אל תדאגי, אחותי היפה. הכל יהיה בסדר", דיוויד הבטיח לה.
"דיוויד, בוא נלך מכאן", פני אמרה והרימה מבטה אליו.
"ממה את כל כך מפחדת?" דיוויד שאל.
"אני לא מפחדת. פשוט, הדבר האחרון שחסר לי עכשיו, זה שליאם ידע שדיברת עם החברה שלו", הסבירה.
"אז את מפחדת מליאם..." דיוויד החליט.
"אני לא!" פני התעקשה. היא משכה את דיוויד והוציאה אותו מהקניון. הוא נעצר ומשך אותה לחיבוק חמים.
"אל תדאגי, ליאם יחזור אלייך. הוא חייב", הבטיח.
"סתם, אני לא רוצה שאוסטין ידע שדיברת איתה", פני אמרה והסתכלה על זרועו של אחיה.
"פן, אל תדאגי לי", דיוויד אמר. פני הנהנה ונשמה עמוק.
"מה שכן", דיוויד התחיל, "צריך להיות זהירים הלילה".
פני הסתכלה בעיניו והנהנה קלות.

"וואליה!" מורגנה קפצה מהספה, מניפה את ידיה מצד לצד, גורמת לליאת לעוף מעט אחורה.
"את בסדר?" נירן שאל, עוזר לה להתייצב.
"אמא שלך פשוט... וואו", ליאת אמרה.
"שמדורות שלי", מורגנה אמרה. היא צבטה את אלי חסרת האונים ביד אחת. ידה השנייה הייתה עסוקה בלצבוט את לחיו של רודי.
"דניאל!" קראה לפתע. היא שחררה את אחיזתה החזקה משני נכדיה וחייכה אל דניאל.
"שלום, אמממ... מורגנה", דניאל אמרה בביישנות קלה.
"אויש שמויש, קראי לי סבתא!" מורגנה אמרה. היא לא הספיקה לצבוט את דניאל ושירי נכנסה בדלת.
"שירי, וואליה שלי, כפרות. נשמה טהורה שירדה לעולם", מורגנה אמרה.
"ביום שישי בין השמשות..." רודי לחש, גורם לאחותו הגדולה יותר לגחך מעט. מורגנה צבטה את שירי צביטה מהירה אך חזקה ומיהרה לחבק אותה.
"וואליה שלי, כפרה, נשמה, נשמת אפי, איפה החבר החמוד שלך?" מורגנה שאלה, מדגישה את ה- ח' ומבטאת את האות א' כאילו הייתה ע'.
"לא הבאתי אותו", שירי אמרה, "למה, הייתי צריכה?"
"לא!" רודי ונירן אמרו ביחד.
"נירני, למה ככה? לא יפה. איפה הוא? הוואליה שלך? תביאי אותו, נשחט כבש. נירני, אתה יודע שהתחתנתי עם אבא שלך בחצר האחורית של ההורים שלו. אין דבר. תביאי אותו מחר, אני עדיין אהיה כאן. נשחט עוד כבש. נירן, איפה הכבש?" מורגנה דיברה כל כך מהר, עד שהדבר היחיד שהם קלטו באמת, היה המשפט האחרון.
"כבש?" נירן שאל.
"נו נירן, אין דבר. אני אלך להביא את הכבש. תדליק פחמים", פקדה על בנה.
"אההה, הכבש! נו בטח, אמא, אז למה לא אמרת?" נירן אמר לפתע, רומז לבני משפחתו לעזור לו למשוך זמן עד שיבוא לו רעיון, אחרת אמא שלו באמת תשחט כבש. היא הרי עשתה זאת כבר בעבר...

"קולולולולו..." מורגנה החלה לקרוא.
"אמא, אמא, תירגעי", נירן ביקש.
"בוא נשחט כבש!" מורגנה צעקה.
"כ... כבש?" שירן גמגמה.
"אמא, שירן צמחונית", נירן אמר וחיזק את אחיזתו על ידיה של אשתו לעתיד.
"אויש שמויש, צמחונית שמיחונית, את לא תישארי כזאת לאורך זמן במשפחה הזאת, יקירה. נירן, תגיד לאבא שלך להכניס את הכבש!" מורגנה פקדה על בנה.
"אבל אמא", נירן קם מהספה. שירן קמה אחריו ומעט חששה ממה שעתיד לקרות.
"אמא, אין לנו כבש", נירן הסביר לה לאט.
"אויש שמויש, אין שמאין, נקסום אחד!" מורגנה קבעה.
"ברוך, בוא לכאן", מורגנה קראה לבעלה, שלימים נהיה גרושה.
"כן מורגנה?" ברוך נכנס לחדר.
"אבא, אמא רוצה לשחוט כבש", נירן אמר.
"כ... כבש?" עכשיו היה תורו של ברוך לגמגם.
"כן, בדיוק כמו בחתונה שלנו", מורגנה אמרה עם עיניים נוצצות. לא כביטוי, באמת, העיניים שלה נצצו.
"בדיוק אמא, בחתונה! בואו נחכה עד החתונה עצמה", הציע נירן.
"כן", שירן חייכה וברוך מיהר להסכים.
"נו באמת, כבש בחתונה זה פסה. בחתונה נשחט פרה!" מורגנה אמרה ולפני שמישהו יכל לעצור בעדה, כבש הופיעה באמצע החדר.
"אוי לא..." ברוך מלמל.
"ועכשיו..." מורגנה אמרה. היא התקרבה אל הכבש ו...