אנשים מפלצות ומה שמעבר

פרק 89

כל החבורה ישבה בסלון. אפילו שלומית. אבל היא באה בלי קשר, היא פשוט רצתה לבקר את דניאל, אבל היא הגיעה אחרי שהיא יצאה כבר. בואו רק נגיד שככה קרתה הנשיקה הראשונה שלה עם ג'וני. רגע, כמעט שחכתי... כל החבורה חוץ מבן. אחרי שדניאל הלכה, הוא הסכים להודות שמיילי היא אהבת חייו האחת והיחידה. הוא אמר להתראות לרודי והלך. אף אחד לא ידע לאן בן ומיילי הלכו, אבל הם עזבו את האזור. כנראה לנצח, להתחשב שעובדה שבאמת יש להם נצח ביחד.
החבורה ראתה את השער שהופיע במרכז הסלון ושמחו לראות את הרביעייה שעברה דרכו.
"איפה בן?" דניאל שאלה.
"הוא עזב עם מיילי", ג'ק אמר.
"תראו, תראו, מה זה?" דניאל ראתה את ג'וני ושלומית שישבו ביחד והחזיקו ידיים.
"כן, זה קרה..." שלומית אמרה וג'וני נישק אותה.
"ג'ק?" דניאל שאלה.
"מה?" ג'ק שאל.
"אם אתה עדיין רוצה", היא הביאה לו את השרשרת.
"מה זה?" הוא שאל, לא מבין.
"הקריסטל", דניאל ענתה.
"באמת? כזה קטן?" ג'וני שאל ודניאל הנהנה.
"רגע... אז אתן?" לידור שאלה והתאומות הנהנו.
"די!!!!"אלי צעקה וחיבקה אותן.
"איך אני עושה את זה?" ג'ק שאל.
"ג'ק, רגע. אתה בטוח?" ג'וני שאל.
"כן", ג'ק ענה.
"פשוט... פשוט תרצה את זה", דניאל אמרה.
"את מתכוונת, לא לרצות את זה", ג'ק אמר.
"בדיוק", דניאל אמרה.
ג'ק עצם את עיניו וחשב על אחותו. הלוואי שהוא אף פעם לא היה הופך ערפד. ושוב, אור לבן יצא מהקריסטל וג'ק ריחף באוויר. הניבים שלו יצאו החוצה וכאשר הוא התחיל לרדת למטה, הם נעלמו.
"זהו, אני חופשי", ג'ק אמר והניח את הקריסטל על השולחן. ג'וני הרים את הקריסטל והסתכל על שני האנשים שהכי חשובים לו בעולם- שלומית וג'ק.
"אתה חופשי", דניאל אמרה והם הסתכלו זה על זה.
"דני?" ג'ק שאל.
"כן?" היא שאלה.
אבל מילים היו מיותרות כאן. הנשיקה לא איחרה לבוא. מה שקטע את הנשיקה, הייתה העובדה שג'וני ריחף באוויר. ניביו יצאו החוצה ושוב, כאשר הוא ירד הם נעלמו.
"ג'וני?" ג'ק שאל. סביר להניח שאם זה לא היה קורה, דניאל וג'ק לא היו מתנתקים לעולם. אבל, המושג הזה כבר לו קיים יותר.
"למה עשית את זה?" דניאל שאלה.
"בגללי?" ג'ק שאל.
"אל תחמיא לעצמך, זה לא רק בגללך", ג'וני אמר. הוא ניגש אל שלומית וענד לה את השרשרת.
"לזה אני קוראת סוף מרגש", שירי אמרה וקרצה.
"אל מי את מדברת?" אלי שאלה.
"אל הקוראים", שירי אמרה.
"איזה קוראים?" אלי אמרה והסתכלה על אחותה.
"יש לך את כל היום?" שירי שאלה.
אלי פשוט גלגלה עיניים והתיישבה ליד אדם.
"בהחלט, סוף מרגש", דניאל הסכימה על אחותה.
כן, כולם הסכימו איתה שזה יום ההולדת הכי טוב שאי פעם היה לה. לא חושבים ככה?
"מה אתם אומרים על דייט מרובע?" דניאל שאלה, גורמת לאלי ואדם, רודי ומשי, ג'וני ושלומית וכמובן, לג'ק ולה לצחוק.
"סליחה, מה איתי?" שירי שאלה.
"את צעירה מדי", רודי אמר.
"ואנחנו?" נירן שאל, מחבק את מותנה של ליאת.
"אתם זקנים מדי", דניאל אמרה.
"זקנים? אני אראה לך זקנים", ליאת אמרה וזרקה על ביתה כרית. וכך התחילה לה מלחמת הכריות הארוכה ביותר בתולדות העולם כולו.
אז נכון, החיים הם לא דבש טהור. יש הרוגים, נפצעים. יש שברון לב. אבל היי, תמיד תבוא עוד הזדמנות, רק צריך לדעת לתפוס אותה. ואם תפסתם, אל תשחררו.
אני מתכוונת, אם ערפד ואיש זאב יכולים להפוך חברים, אז אין דבר שהוא לא אפשרי.
תמיד תזכרו- אחרי הירידות באות העליות. ולהפך...